מחיר שמן הזית מזנק / צילום: Shutterstock
לשמן הזית מקום של כבוד בתרבות הישראלית, ועם השנים והודות לירידה במחירים, היקפי הצריכה שלו בישראל רק עלו. כעת, בצל המציאות הקשה של מלחמת "חרבות ברזל", נקרעת לשניים התפיסה על תוצרת ישראלית. יש את מי שחושבים שעכשיו, בשעת משבר לאומי, צריך להגן מתחרות מחו"ל על התוצרת כחול־לבן - למרות המחסור בכוח אדם והרס שטחי הגידול בעקבות ירי טילים - ומנגד יש את מי שמאמינים שזה הזמן לפתוח את ישראל למגוון אפשרויות יבוא וייצור נגיש וזול, בדיוק למצבי חירום כאלה.
● מחיר שמן הזית בישראל זינק בשנה האחרונה. האם ניתן להוריד אותו בחזרה?
● ממשלת יפן רצתה לשמור על החקלאים וגרמה למחסור לאומי ולזינוק מחירי האורז
על פי המועצה לצרכנות, מחירו של שמן הזית בישראל זינק השנה ב־39%, יותר מכל מוצר מזון אחר. גם על פי הלמ"ס היה זינוק משמעותי במחירים, אך קרוב יותר ל־25%. ההתייקרות הדרמטית של שמן הזית דחפה גם את מחירי שאר השמנים הצמחיים מעלה. אחראים לכך בעיקר הבצורת הקשה והקיץ הלוהט, שהותירו את העצים צמאים והובילו למסיק זיתים דל במיוחד בישראל ובעולם, שהביא להכפלת המחירים בעולם.
ראש ענף הזית במועצת הצמחים מביט בעיניים דואגות על המטעים שהפכו לשדה קרב כלכלי, ומאשים את היבוא - שהוביל לעקירת עצי זית ולהתמעטות הייצור המקומי, ובסופו של דבר לעלייה במחירים. אחרים, מנגד, טוענים שמזג האוויר הקשה משפיע על ישראל באותה מידה, ורואים ביבוא קרש הצלה לצרכנים הכורעים תחת יוקר המחיה.
בינתיים, הצרכנים מתמודדים עם דילמה: האם לבחור בבקבוק היקר יותר של שמן מקומי, או להעדיף את האפשרות הזולה יותר מחו"ל? כל בחירה נושאת משמעות, לא רק לארנק, אלא גם לעתיד החקלאות הישראלית.
הפטור ממכס לא התגלגל לכיס של הצרכנים
זיתים לשמן הם גידול מסורתי בן אלפי שנים בארץ, אך לא היה ייצור בקנה מידה המוני עד 2010, השנה הראשונה בה ישראל ייצרה יותר מ־10 אלף טונות שמן. ישראל יחד עם העולם חווה עלייה בביקוש לשמן זית, ויחד עם שיפור היכולת החקלאית - ייצור השמן הלך וגבר עד לשיא של 19 אלף טונות בשנת 2019.
עם זאת, מעולם לא הייתה בישראל דומיננטיות של שמן הזית המקומי, אלא תמיד היה שילוב של ייצור ויבוא. "בממוצע רב־שנתי, הייצור הישראלי הוא רק 50% מהצריכה", אומר ד"ר עדי נעלי, מנהל ענף הזית במועצת הצמחים.
בשל מכסים גבוהים, היבוא התאפשר רק באמצעות מכסות פטורות ממכס, שהגבילו את התחרות. רוב הנהנים מהמכסות הללו לא היו הצרכנים ישירות: בין 2018-2020, כ־70% ממכסות היבוא היו עבור שמן בצוברים של מעל 850 ק"ג, ורק 30% באריזות "קטנות" של עד 850 ק"ג, כולל בקבוקים לשימוש ביתי. גם הכמות הקטנה הזו יובאה כמעט רק בעבור תקופת המסיק, לפני שיוצא לשווקים שמן הזית הישראלי של אותה שנה.
צוברים אלו שימשו הן את התעשייה, והן לערבוב של שמן זית ישראלי בשמן זית אירופאי. מותגי "יד מרדכי" ו"סבא חביב", למשל, למרות המיתוג הישראלי השורשי - הם למעשה אירופאיים בחלקם. איזה חלק? האם מדובר על אחוז בודד של שמן אירופי ו־99% ישראלי, או להפך? אין לצרכן דרך לדעת. וגם את מעט הפרטים ניתן למצוא רק בתחתית חלקה האחורי של האריזה. כך שלמעשה, ייתכן שרוב שמן הזית שצרכנו הוא אירופאי - גם אם קנינו מותג ישראלי.
מחלוקת בענף: מה גרם לעליית המחירים?
החל מ־2020, משרד הכלכלה החל לפרסם מכרזים ליבוא תחרותי של שמן זית, כך שמי שיציע את המחיר הנמוך ביותר יזכה לייבא בקבוקים גם בעונה. בצורה כזאת הצליחו לייבא שמן זית במחירי רצפה, של 10-13 שקל לבקבוק 750 מ"ל. אך מצד שני, היה ניתן לייבא בצורה כזאת רק שמן זית באיכות נמוכה יחסית. חברת "טעמן" שזכתה בחלק ממכרזי היבוא אף נאלצה לעשות ריקול למוצריה, לאחר שהתברר שהם מכילים 90% שמן זית מזוכך (באיכות נמוכה יותר) ורק 10% כתית (איכות גבוהה יותר).
השינוי הגדול ביותר התרחש באוגוסט 2023, אז הוחלט על הפחתה רוחבית במכס: במקום 6% ועוד 2.29 שקלים לכל ק"ג, 1.2% ועוד 44 אגורות לק"ג בלבד. לדברי נעלי, זו הייתה מכה קשה לייצור בישראל: "הסברנו שכשמייבאים שמן אירופאי זול ומסובסד על ידי משלמי המסים באירופה, הייצור של שמן הזית המקומי לא הצליח למצוא השקעות, ונעקרו הרבה עצים בשנים האחרונות. אמרנו שביום פקודה זה לא יעמוד, והיום הזה הגיע. יש משבר התחממות גלובלית שגרם לבצורות קשות בשנתיים הקודמות, והייצור נחתך משמעותית, וגם היו כאלה שניצלו את היבוא כדי להכניס לארץ מוצרים נחותים, ונרשמו 15 ריקולים. יותר מכל השנים הקודמות".
ואכן, בשנה האחרונה כאמור מחיר שמן הזית זינק דרמטית, ב־39% על פי המועצה לצרכנות, ומשך את מחירי כל השמנים למעלה ב־7.6% בתקופה זו.
אך ישנם אחרים שמטילים ספק בגרסה הזאת לאירועים: "מחירי שמן הזית התחילו לעלות כבר עם הפלישה הרוסית לאוקראינה", טוען אוהד סוריאנו, מומחה לשמן זית שמייעץ לבתי בד בישראל ובספרד. "אוקראינה היא יצרנית ויצואנית שמן החמניות וקנולה הגדולה בעולם. ברגע שנסגרו נמלי הים השחור שלה זה הוביל לזינוק במחירי כל השמנים הצמחיים, מה שהגביר גם את הביקוש לשמן הזית - ואיתו המחירים עלו". הוכחה לכך רואים בנתוני הפדרל ריזרב, שמראים שמחיר שמן הזית העולמי זינק בקרוב ל־40% בשנה שלאחר פרוץ המלחמה באוקראינה.
ההשפעה הדרמטית ביותר, אומר סוריאנו, הייתה אירועי מזג האוויר בשנה האחרונה: "בשלוש השנים האחרונות, מ־2021, אנחנו תחת 'לה ניניה', שזו תופעה שקשורה למגנטיות כדור הארץ, ודווקא לא לשינויי האקלים. הלה ניניה הביאה שרב כבד לאירופה בקיץ 2023, שפגע ביבול הזיתים. גם ספרד, היצואנית הגדולה בעולם, נפגעה, וכן אגן הים התיכון שאנחנו חלק ממנו. זה הביא לעליות מחירים דרמטיות במיוחד".
השיא הגיע בתחילת 2024, אז מחיר שמן הזית היה גבוה ב־139% ביחס לספטמבר 2021, ולמרות שירד מעט מאז - הוא עדיין כפול מאשר לפני שלוש שנים. זה, כאמור, מתבטא גם על המדף הישראלי, בו השמן הבריא והפופולרי יקר במיוחד.
ממה נובעת ההתייקרות? לדברי סוריאנו, "עליית המחירים לא קשורה להורדת המכס. זה צירוף מקרים שאי אפשר היה לצפות". למעשה, הפתיחה ליבוא התרחשה בעיקר בתזמון גרוע ברמה הציבורית, שכן לדבריו "המחירים היו עולים בכל מקרה, כי גם לפני הורדת המכס היבוא היווה רק 50% מהצריכה".
על כך מוסיפה אילה נוי מאיר, המגדלת 6,000 עצי זית מתשעה זנים ובעלת בית בד במושב ציפורי, ש"ראינו שמוסקים טונה של זית סורי מקומי, ובמקום 50% שמן יוצאים ממנו 15% או 20% שמן בלבד". הקיץ הארוך והחם השאיר את חותמו על העצים. "הם בעקה," היא מסבירה, "חסרים להם משאבים. ראינו את זה גם בשנה שעברה". כלומר, אותם תנאי מזג אוויר שפגעו בספרד הזיקו גם לגידולים בישראל, כך שאפילו אם היינו נשענים יותר על ייצור מקומי - כנראה שלא היינו מתחמקים מעליית מחירים משמעותית.
"היום נכנס מישהו לעסק, הייתי בשוק"
השנים האחרונות בתחום מעוררות תחושות קשות. "בשתי מילים: חרדה מטורפת", אומרת נוי מאיר. "זו הפרנסה היחידה שלנו, ואנחנו מכלכלים פה לא מעט אנשים. עסקים כאלה בנויים גם על תיירות, והרבה ממגדלי השמן הקטנים וגם אנחנו תלויים בקבוצות ותיירים מחו"ל. הרבה מהמכר מתקיים בעונת המסיק, כשלקוחות עוברים בין בתי הבד וקונים ישירות מהיצרן. בקורונה היה מאוד קשה, בשנה שעברה היו לא מעט אנשים, והשנה יש ממש אפס. אין אף אחד. היום במקרה מישהו נכנס, הייתי בשוק", היא מתארת בעצב.
נוי מאיר מספרת על תחרות גדולה מאוד, שלא קל לעמוד בה כשללקוח לעתים חשוב רק המחיר. "רוב הציבור לא מבין באיכויות וקונה שמנים פחות טובים, גם בגלל המצב הכלכלי וההתייקרות, בלי לדעת שהשמן הזול עלול לפגוע בבריאות שלהם. היו הרבה ריקולים, כולל שמנים מתחת לרמת 'כתית' או אפילו שטובים רק למאור".
גם לגבי העתיד היא מודאגת, ואומרת כי "אנחנו גם לא יודעים אם הציבור יחזור לרכוש שמן, והרבה מאיתנו תלויים במסעדות, שגם הן במצב קשה. אי אפשר לדעת אם הן יצליחו לשלם על מה שהזמינו ואם יגישו עוד הזמנות". לכך עוד מוסיפה נוי מאיר קושי מול המדינה, שכן לא הגיעו מיגוניות עבור העובדים באזורי הגבול. "אנשים יסכנו את החיים שלהם בשביל לקטוף בגליל העליון? זה מיליוני עצים", היא אומרת.
מגדל זיתים אחר, שביקש לא להזדהות בשמו, מספר גם על בעיות קשות של פוליטיקה בתוך הענף ואף קנאה בארגוני המגדלים באירופה, "שם עוזרים להם להשיג ציוד והדרכה, מנגישים להם שירותים ועוזרים להם להתמודד מול מוסדות האיחוד האירופי. יש תחושה של ביחד. ואצלנו... משלמים דמי חבר למועצת הצמחים ולא מקבלים הרבה. הכל מרגיש ליד. יש כנס פעם בשנה, אין הכשרות. ידעו שאין פלסטינים למסיק, ושנה שלמה הייתה להם לטפל בזה, ורק שבועיים לפני הם נזכרו לפרסם כתבות שמחפשים מתנדבים. מעט מאוד הגיעו בפועל".
זה נובע מהאופי המגוון של הענף, שאולי שוחק את הסולידריות: "זה ענף מורכב עם ערבים, יהודים, דרוזים, קיבוצים ומושבים. ואפילו שחלקנו מגיעים מאידיאולוגיות שיתופיות, אנחנו לא אוהבים לחלוק. אם היה ארגון שהיה מעביר כלים יקרים בין 100 או 200 חקלאים, היה הרבה יותר קל להקים מטעים קטנים. אם היה ארגון חזק עם אג'נדה אחרת היה יותר טוב. לקק"ל יש 200 אלף דונם של זיתים, והם לא תמיד משלמים למועצה. יש פה המון פוליטיקה".
"חסרים 12 אלף עובדים פלסטינים"
מכה נוספת שספג הענף נבעה מהמלחמה: "חסרים 12 אלף עובדים פלסטינים שעבדו בענף הזיתים והיום לא יכולים להיכנס", אומרת נוי מאיר. "המלחמה גם משפיעה באופן ישיר: עונת המסיק מתחילה באוקטובר, ובאוקטובר 2023 לא הצלחנו להגיע לכל השטחים. כעת לא בטוח שכל הגליל העליון ואצבע הגליל יימסקו - בגלל התעצמות המלחמה בצפון". נעלי מענף הזית מוסיף ש"גם עובדים חלופיים אין ממש".
בנוסף, נוי מאיר אומרת כי "נעקרו הרבה עצי זית בגלל המחירים והתחרות, ואין יציבות. באידיאל היינו יכולים לייצר את כל שמן הזית בישראל, אבל אין תכניות ארוכות טווח ואין לנו מושג מה יהיה מחיר המים עוד שנתיים־שלוש והאם יהיו עובדים או לא. הלוואי וזה יקרה, אבל כרגע זה לא ריאלי. בוודאי כל עוד המדינה לא מעבירה סובסידיות ישירות כמו באירופה".
יחד עם הפחתת המכסים, הבטיחו במשרד החקלאות להעביר תמיכות ישירות. במשרד אומרים ש"מסוף שנת 2023 זכאים מגדלי הזיתים לשמן בישראל לתמיכות ישירות ייעודיות לענף, כפי שנקבע בהסכם שנחתם עם משרד האוצר. היקף התמיכה עומד על 39.6 מיליון שקל עבור סוף שנת 2023 ושנת 2024".
"המעבר מתמיכות עקיפות דרך הגנה מיבוא לתמיכות ישירות למגדלים היא כיוון טוב. הבעיה היא כרגיל ביישום", אומר אורן הכסטר, מנהל המסיק בקיבוץ מגל. "עוד לא ראינו שום תמיכות בפועל". אלא שבעיניו, עצם הפתיחה לתחרות מעודדת את הענף להשתכלל ולהשתפר: "המצב מחייב את הענף לעלות רמה, ולבוא עם מיכון ברמה גבוהה יותר, להגדיל תפוקה, לחפש זנים חדשים ולייעל את בתי הבד".
נעלי אומר כי "הצהירו שיתמכו בענף הזית וזה לא קרה. ההסכם נחתם בספטמבר 2023 ולפיו היינו אמורים לקבל 30 מיליון שקל בשנה. פרסומים יש בשפע, אבל בפועל לא הגיע שקל אחד לחקלאים". נוי מאיר מוסיפה ש"הם הבטיחו אבל בדיוק אז פרצה מלחמה, ויש דברים דחופים אחרים בתקציב".
בתגובה לפניית גלובס, במשרד החקלאות מסרו כי "התמיכה תשולם עד סוף השנה".
ירידת מחירים צפויה בתוך חצי שנה
בעיני סוריאנו, הפתרון הטוב ביותר הוא פתיחה מלאה ליבוא, יחד עם העברה בפועל של התמיכות הישירות, כפי שהיה אמור להתרחש מלכתחילה: "פתיחת היבוא היא מהלך מבורך. החקלאים ייהנו ישירות כי הם יקבלו סבסוד ישר לכיס, והצרכנים יקבלו בסופו של דבר מחירים אטרקטיביים יותר".
מה באמת יקרה עם המחירים לצרכן? סוריאנו מספר שמזג האוויר משתפר כעת משמעותית, ועונת המסיק הקרובה בסוף 2024 ותחילת 2025 הן בספרד והן בישראל צפויה להיות טובה בהרבה: "ההערכה שלי היא שהמחירים בסופר יירדו בחצי השנה הקרובה, בגלל שהתחרות בענף הקמעונאי חזקה מאוד. בנוסף, הציפייה מורידה מחירים בשוק העולמי כבר עכשיו. תוך שנתיים־שלוש נראה תיקון מלא". נעלי אופטימי פחות, ואומר ש"המחיר יתייצב ואולי אף תהיה ירידה קלה. אבל לא נחזור למחיר הקודם".
כך או כך, התחרות מחו"ל מעודדת את ענף הזיתים לחדשנות. נעלי מספר שבעיניו הענף צריך לעבור לגידול אינטנסיבי יותר, ומספר על "בוצרת", מכונה שמאפשרת לבצע מסיק באופן מכני לגמרי, בלי צורך בעובדי כפיים פלסטינים שהענף נשען עליהם עד כה. זה יוביל ל"חיסכון בעלות ייצור ק"ג שמן, יאפשר יבולים גבוהים משמעותית לכל יחידת שטח" ויביא ל"איכות שמן גבוהה מאוד בגלל יעילות העיבוד, המסיק וההובלה לבית הבד", הוא אומר.
לדבריו, האזור המתאים ביותר לגידול שמן זית הוא הנגב המערבי, כלומר עוטף עזה. באזור זה זמינים מי השפד"ן הזולים, כמו גם ישנם שיפועים מתונים שיאפשרו עבודה יעילה של הבוצרת. החסרון העיקרי שהוא מציג הוא עלות גבוהה של הנטיעה ובניית המערכות, ובכך הוא מבקש את עזרת המדינה. "זית הוא גידול מקומי ובר קיימא. בהתנהלות נכונה, נוכל לספק את הצריכה המקומית - ואפילו לייצא".