טראמפ צופה בסרטון של האריס במהלך עצרת בפנסילבניה / צילום: ap
הבחירות בארה"ב אמנם יהיו ביום שלישי הבא, אבל שליש מהבוחרים כבר הצביעו באמצעות הדואר ובקלפיות מוקדמות. ייתכן ששני השלישים הנותרים יצביעו עוד לפני "יום הבחירות".
● פרשנות | נוסחת בחירות בת 235 שנה מעוותת את רצון העם ומקשה על ארה"ב לבחור נשיא
● הסקרים בארה"ב אומרים דבר והיפוכו, ובדרן אחד מאיים לשבש את החישובים
זו לא רק עובדה סטטיסטית. פירושו של הנתון הוא שהיכולת להשפיע על התנהגותם של המצביעים פוחתת והולכת. נראה גם שהסקרים נעשים מדויקים פחות ופחות, מפני שבהכרח הם לא כוללים את מי שכבר הצביעו, אלא רק את מי שאולי יצביעו. מוטב אפוא לדבר לא על "יום הבחירות", אלא על "עונת הבחירות". נכון לבוקר יום רביעי, עונת הבחירות הסתיימה בשביל בערך 50 מיליון אמריקאים.
ביום שלישי בערב התייצבה קמלה האריס בפארק ה"אליפסה" של וושינגטון, על רקע הבית הלבן, כדי לשאת את נאום הסיכום של מערכת הבחירות. היא, התובעת הכללית לשעבר של מדינת קליפורניה, מנוסה בנאומי סיכום. בזה כוחה. היא לא מסוגלת להתחרות עם דונלד טראמפ באלתורים, בהפלגות לשון, או במחוות גוף. כוחה הוא ביכולת התמצות שלה. היא רגילה לדבר על לבו של חבר מושבעים בבית המשפט.
זה מה שהיא ניסתה לעשות באוזני קהל שהוערך ב־40-75 אלף. אלפים נשארו בחוץ, כולל בעל טור זה, וחוץ ממספר קטן של מניפי דגלים פלסטינים איש לא ניסה לשבש.
מי בא לעזרת האריס?
האריס גילתה מיד מדוע היא עומדת שם, ומה היא רוצה מן המעמד הזה. "אנחנו יודעים מיהו דונלד טראמפ", היא פתחה ואמרה, "הוא האיש שעמד במקום הזה עצמו לפני כמעט ארבע שנים, ושיגר אספסוף חמוש אל גבעת הקפיטול, כדי להכשיל את רצון העם בבחירות חופשיות והוגנות... עניין לנו באדם לא יציב, אחוז תאוות נקם, ממורמר ותאב כוח בלתי מוגבל".
בחירות הן תמיד סוג של משאל עם. בדרך כלל, בחירות נוטות להיות משאל עם על הנשיא המכהן. אבל הנשיא המכהן לא מתמודד, וממילא הבחירות הופכות למשאל עם על מועמד האופוזיציה. הדמוקרטים מניחים, שההתמקדות באישיותו של טראמפ ובאוסף כל תכונותיו משפרת את סיכוייהם לנצח.
בשבועות האחרונים באו לעזרתם שורה של בכירים מוותיקי ממשל טראמפ הקודם, בייחוד גנרלים בדימוס. הם תיארו את הנשיא לשעבר כ"פשיסט" וכ"דיקטטור". לפחות אחד מהם השווה אותו עם היטלר. האריס ותומכיה עשו בימים האחרונים שימוש תכוף בתוויות האלה.
האם הן משפיעות על הבוחר? סקר חדש של מכון Ipsos עבור רשת ABC הציג את השאלה "מיהו פשיסט". 44% אמרו טראמפ, 18% אמרו האריס, 5% אמרו שניהם, 32% לא ידעו.
קצת קשה לחשוב סקר דעת קהל לפורום הולם של בירורים רעיוניים. ברור למדי ש"פשיסט" משמש כאן כגידוף פוליטי, לא כאפיון היסטורי או פילוסופי. אבל לטראמפ אין סיבות להתלונן. הוא עוסק בגידוף יריביו עוד מהימים הראשונים של חייו הפוליטיים. הוא קורא להאריס "מרקסיסטית" (מפני שאביה היה), וכמובן מוסיף שהיא "מטומטמת" ויש לה "מנת משכל נמוכה".
רפובליקאים רבים, התומכים במועמדותו, מפצירים בו זה כבר לוותר על עלבונות אישיים, לעסוק במהות, ולהסביר לבוחרים מה הוא יעשה כדי לתקן את ליקויי יריביו, בייחוד בענייני כלכלה.
"לא הגון"? אז מה?
טראמפ הוא טראמפ, ולא היה מגיע עד הלום אלמלא היה טראמפ. התקפות אישיות הן חלק מן הרפרטואר שלו. בעיני מעריציו הן ביטוי של גבריותו, או של כנותו. אבל הסקרים חוזרים ומראים, שטראמפ סובל מגירעון אהדה ניכר בין כלל הבוחרים.
למשל, הסקר המצוטט כאן של Ipsos מראה, כי רק 28% מהמרואיינים חושבים אותו ל"הגון" ול"ראוי לאמון". 43% מייחסים את התכונות האלה להאריס. על פניהן, אלה תכונות קריטיות. איך אפשר להצביע בעד מועמד לנשיאות ש"אינו ראוי לאמון"?
גם האריס שומעת עצות "לדבר לעניין". יועצי בחירות דמוקרטיים מטילים ספק בשימושה בתווית "פשיסט", ודוחקים בה להתרכז ביוקר המחיה ובעלויות הנדל"ן. היא עושה כן, אבל לא מוכנה להסתפק בזה.
אנו יודעים מניסיון העבר, שעיסוק בחסרונותיו האישיים של טראמפ לא מבטיח את ניצחונם של יריביו. ב־2016 נחשפה הקלטה, שבה הוא נשמע מתפאר בתקיפות מיניות של נשים. הרושם היה קשה, אבל טראמפ התאושש במהירות מפתיעה, ואף קיבל את ברכתם של כוהני דת נוצריים.
אנשים המוכנים לתמוך בו פוליטית נוטים למשוך בכתפיהם כאשר הם נשאלים על תכונות אופיו. סביר להניח, שבשלב כה מאוחר של עונת הבחירות ממילא מוגבל מאוד הפוטנציאל של שינוי דעות. משימתם העיקרית של המועמדים היא למצות את הפוטנציאל האלקטורלי שלהם לא לשנות דעות, אלא לשכנע את המשוכנעים להגיע אל הקלפי.
הסבירות וההתלהבות
הסקרים, הזורמים בכמויות מדהימות, מבוססים בדרך כלל על מדגמים של "מצביעים סבירים". הצורך לחשב סבירות קשור בהרגלי אי־הצבעה רבי שנים. בבחירות של 2020 הצביעו 66% מבעלי זכות הבחירה הרשומים. בבחירות של 2016 הצביעו רק 60% מן הרשומים. ב־1996 הצביעו רק 49%. השינויים בסקרים קשורים לא פעם בהערכות משתנות על שיעורי הסבירות שהנסקרים אמנם יצביעו. אפשר להראות קשר סיבתי בין סבירות להתלהבות.
האריס נהנתה מגאות ניכרת בסקרים במהלך הקיץ, מיד לאחר שג'ו ביידן הסתלק מהמרוץ. "ירח הדבש" שלה היה קצת יותר ארוך ממה שחזו הרפובליקאים, אבל הוא הגיע אל קיצו, ובשבועות האחרונים חזרה הכף ונטתה לטובת טראמפ - גם בשוקי ההימורים וגם בענפי החיזויים וההסתברויות.
בימים האחרונים רפובליקאים בכירים שפעו ביטחון. האיש בעל הסיכויים הטובים ביותר להיות שר האוצר בממשל טראמפ דיבר על תכניותיו לשים קץ לסבסוד היקר של אנרגיה ירוקה; היו"ר הרפובליקאי של בית הנבחרים דיבר על תכנית חקיקה רדיקלית במאה ימי טראמפ הראשונים, שיהיו לה ממדים "היסטוריים".
אבל ביומיים־שלושה האחרונים היו ביטויים כלשהם של התאזנות. שלושה סקרים מוערכים חזרו והעמידו את האריס ביתרון ארצי קטן. זה לא מספיק. הבחירות יוכרעו בקומץ מדינות, אולי שבע מתוך 50, ושם מסתמן יתרון זעיר של טראמפ.
אבל, סקרים מאחת המדינות האלה הראו דווקא התאוששות של האריס. זה צריך לעניין אותנו במיוחד, מפני שהמדינה האמורה היא מישיגן. יש בה הריכוז הגדול ביותר של קולות ערביים. הדמוקרטים חששו מפני התוצאות של עריקת ערבים משורותיהם במחאה על מלחמת עזה. האומנם המצביעים הערבים חוזרים הביתה? נכתוב על זה כאן מחר.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר