הפגיעה בביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיסריה / צילום: לפי סעיף 27א'
בשנה שחלפה מאז מתקפת הפתע הרצחנית של ארגון הטרור חמאס, ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל", תפקיד הצנזורה לעיתונות ולתקשורת הפך קריטי במיוחד. הצנזורה פועלת כדי למנוע פרסום מידע שיכול לפגוע בביטחון המדינה, באזרחיה ובחייליה. יחד עם זאת, בשנת 2024 נראה לא אחת שהיא מנציחה עולם שכבר לא באמת קיים. במציאות של רשתות חברתיות ושל שקיפות והצפת מידע, חרב הצנזורה נראה לא פעם כענישה דווקא של הטובים והאחראים בתיווך המידע - מערכות התקשורת הממוסדות.
● האיום החדש של השרים על תאגיד השידור הציבורי
● למרות התנגדות השוק וגורמי המקצוע: ועדת השרים לחקיקה אישרה את חוק הרייטינג
ערך השמירה על ביטחון המדינה ומניעת פגיעה וסיכון לחיי אדם הוא מובן לכולנו. מצד שני, נזקפת זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי וחופש העיתונות - ערכים חשובים במיוחד בדמוקרטיה. ודאי כשבחודשים האחרונים גם עלו לא מעט טענות על עבודת הצנזורה וההחלטות האם לאשר או לפסול מידע שמוגש לה.
בעידן הרשתות החברתיות, שבו לא פעם מידע מתפרסם ללא בקרה והגבלה, ישנם גם לא מעט סימני שאלה לגבי הרלוונטיות של הצנזורה ומהירות התגובה שלה אל מול האחריות הנדרשת.
עידן התקנות הדרקוניות
סמכויות הצנזורה מוגדרות בתקנות ההגנה לשעת חירום, כסמכויות שכוללות פגיעה בערכים הדמוקרטיים אם יופעלו במלואן. לאורך השנים נחתמו הסכמי צנזורה מול גופי התקשורת השונים, שהובילו להגבלת הסמכויות הללו. באמצעות מנגנונים כמו ועדות העורכים והשלושה, עבודה הצנזורה הפכה למוסכמת בין הצדדים. "מעולם של תקנות לשעת חירום דרקוניות עברנו לעולם של הסדרה והסכמה", אומרים גורמים המקורבים לצנזורה.
נקודת ציון משמעותית הייתה ב-1989, כאשר בבג"ץ שניצר נקבע כי הצנזורה מוסמכת לפסול ידיעות רק אם יש בפרסום הידיעה ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה או בשלום ובסדר הציבורי. מאז, סמכות הצנזורה נובעת מהתקנות, מהוועדות וההסכמים, מחוק העונשין, מחוק האזנות סדר, מחוק השב"כ ועוד.
איך השיטה עובדת? הצנזור הראשי קורא את תמונת המודיעין ואת תמונת היריב, ולפי שיקול-הדעת קובע מדיניות שמתעדכנת ברמה היומית. כך נקבעים "יעדי הסתרה", שהם הרכיבים שנאסרים לפרסום בכלי התקשורת. הדרך לאכוף את זה היא "הגשה לבחינה מקדימה של הצנזורה". לפי המדיניות המתעדכנת ובכל הכתבות עם היבט ביטחוני, יש להגיש את החומרים לאישור בצנזורה לפני פרסומם.
לצנזורים יש סמכות לאשר כל ידיעה שמגיעה אליהם, אך אם צנזור מעוניין לפסול או לשנות ידיעה, עליו לאשר זאת עם מנהל המשמרת שלו. חוץ מהצנזורים שיושבים במשרדי הצנזורה, יש צנזורים ביחידות לאיסוף מידע, וישנם צנזורים שיושבים במערכות התקשורת ובערוצי הטלוויזיה.
במהלך היום יש שלוש משמרות שבכל אחת מהם נמצאים כ-15 אנשים, מחציתם חיילים ומחציתם אנשי קבע. כשהגשה מגיעה לצנזורה, נבחנים את יעדי ההסתרה, ההקשר, התזמון, תקדימי הפרסום, מקור הדיווח והיכולת להסתיר את המידע.
הקשחת המדיניות
גורמים שונים מסבירים כי בתקופת המלחמה, המדיניות של הצנזורה נוקשה יותר - דברים שבשגרה יכולים לקבל אישור, לא יעברו בעת הזו. לתפיסתם, אויבי המדינה צורכים את התקשורת הישראלית ומייחסים לה רמת אמינות גבוהה, ולכן יש לנהוג ביתר זהירות. כלומר, בהפוך על הפוך, התקשורת הממוסדת "נענשת" באיסור הצגת מידע, דווקא בגלל אמינותה.
אם עיתונאי לא משתף פעולה, ובצנזורה מאמינים שיש מי שפגע בביטחון המדינה, הם יכולים לזמנו לשימוע. מבחינה חוקית, אפשר לחזור לתקנות החירום ולחוק העונשין בעת הצורך, ולהגיע למשפט הפלילי.
מצדו השני של המתרס, אם גוף תקשורת לא שבע רצון מהמענה שקיבל, הוא יכול להגיש תלונה או קובלנה בוועדת השלושה בראשות השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, אשר נחשבת ערכאת ערעור.
כאמור, בעידן הרשתות החברתיות מידע רב מתפרסם ללא צנזורה, למרות שגם אותו יש להגיש לאישור - וגם אם לא מדובר ברבים, אבל יש גם מי שמגיש.
"בצנזורה מנסים כמה שפחות לגעת באות הכתובה של הטקסט שהוגש להם, ויתערבו רק אם יש פגיעה ממשית בביטחון ישראל", אומרים גורמים המכירים את עבודתה מקרוב. עם זאת, הם מסבירים כי בצנזורה לא בודקים אם הידיעה נכונה או לא. "הצנזורה לא עוסקת באמת או שקר. גם ידיעה שהיא שקרית לחלוטין יכולה להיפסל, שכן יש בה פוטנציאל ביטחוני שלילי. הצנזורה לא נותנת תוקף של אמת, אלא אומרת אם זה פוגע בביטחון המדינה או לא".
המלחמה הובילה לכך שהעומס על המערכת גדל משמעותית: בצנזורה מתמודדים עם פי שניים וחצי הגשות שבועיות יותר מאשר בימי שגרה. מדובר באלפי ידיעות בשבוע, ועם העלייה במספרים, גדלים גם הסיכויים לתקלות ולבעיות.
בעיות האמון
בשבועות האחרונים התפרסמו לא מעט תלונות של עיתונאים כלפי הצנזורה. אחת מהן הייתה של עיתונאי "ישראל היום" יהודה שלזינגר, שפרסם ידיעה על עסקת חטופים אפשרית, ואז קיבל הוראה מהצנזורה להסיר אותה. כמה שעות לאחר מכן הופיעה הידיעה בכלי תקשורת אחרים, כמו חדשות 12.
גורמים ב"ישראל היום" אומרים לגלובס כי "המקרים האחרונים גרמו לכך שהאמון מול הצנזורה נשבר. ברירת המחדל הפכה לחשד שמשהו לא בסדר, ואנחנו לא מאמינים להם היום, בגלל שזה לא תקין".
דוגמה אחרת היא מיום התקיפה בתימן, שעליה דיווחו כל המערכות - למעט אחת. לפי גורמים בתאגיד השידור הציבורי, הצנזורית שישבה אצלם החליטה למנוע מהמערכת לפרסם את הידיעה. אותם גורמים מספרים כי הצנזורית הטילה וטו, מה שהוביל לפרסום באיחור רב מהמתחרים.
מקרה נוסף שהגיע לידיעת גלובס התרחש בשבוע שעבר, כאשר כטב"ם התרסק בבית ראש הממשלה בנימין נתניהו. הצנזורה פסלה לכולם את הידיעה על כך, ולאחר זמן מה פורסמה ב-ynet הידיעה שנפסלה. לפי גורמים בתקשורת, היה זה אחרי שהצנזורה אישרה את הידיעה לאתר - בעוד הגופים האחרים לא ידעו שכבר יש אישור, מה שגרם להם להלין על התנהלות הצנזורים.
טענות למדיניות לא אחידה העלה גם איתי בלומנטל, הכתב הצבאי של "כאן חדשות". לפני כמה ימים צייץ בלומנטל בטוויטר כי "ערב שני ברציפות, ידיעה שנפסלה לי על-ידי הצנזורה, פורסמה מילה במילה בערוץ אחר. מה אתם הייתם עושים?".
גם שי לוי, כתב צבאי במאקו, הלין על כך שביקשו ממנו להסיר ידיעה ביטחונית, בצל העובדה שיש עליה איפול. בציוץ בטוויטר הוא כתב: "צדקתי כשעניתי להם שהסיבה לצנזורה לא ביטחונית, שהיא כדי לשמור בלעדיות לדובר צה"ל", וטען כי הצנזורה היא בשירות דובר צה"ל ומבצעת תעדופי מערכות.
שאלת הכתבים הדואליים
סוגיה נוספת בעבודה מול הצנזורה קשורה לכתבים הדואליים - אלה שעובדים עבור גופי תקשורת גם מחוץ לישראל, שלצנזורה אין סמכות בעניינם. כך, למעשה, עיתונאים כאלה יכולים לפרסם חומרים שלא היו עוברים אישור בארץ. שניים בולטים ששמותיהם עלו בשיחות עם גורמים שונים הם ברק רביד מוואלה ורונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות". מדובר בעיתונאים רציניים שעושים את עבודתם נאמנה, אולם הצנזורה לא מספקת מענה למערכות הישראליות שלא יודעות איך להתחרות מול השיטה הזו.
גורם בשוק התקשורת מסביר כי יש לצנזורה כלים להתמודד עם זה כשמדובר בעיתונאים אזרחי ישראל, אבל "זה הורג את התחרות בין המערכות. אין מה לכעוס על המערכות או על העיתונאים שעושים את עבודתם, אבל אין פה שום הגבלה צנזוריאלית".
בכיר בשוק התקשורת מסביר כי צנזורה חזקה הייתה יכולה לבנות "תורת לחימה" כדי לטפל באירועים מסוג זה, שתאפשר לעיתונאים לפעול, ועדיין לא תהיה פגיעה בביטחון מידע.
האפליה של חדשות 12?
לא מעט גורמים עמם שוחחנו חזרו על כך שלתחושתם קיימת אפליה לטובת גופי תקשורת מסוימים. השם שחזר שוב ושוב היה חדשות 12. בכיר בשוק התקשורת אומר לגלובס כי "ברור לנו שיש אפליה לטובת 12. להם לא יציקו ולא יעשו להם עניין כמו שעושים במקומות אחרים". לא קיימים נתונים סדירים המאפשרים לבדוק אמפירית את הטענה.
לצד זאת, גם בחדשות 12 שותפים לביקורת על הצנזורה. גורם בחברה אומר לגלובס כי "זה שבחדשות 12 לא יוצאים החוצה ולא מתלוננים בטוויטר, לא אומר שזה לא קורה. הטענה ההזויה שהצנזורה מעדיפה את חדשות 12, פשוט לא נכונה.
"היו לנו בשנה האחרונה ארבע שיחות בירור בין ראשי וכתבי החברה לאנשים מהצנזורה, כולל מכתבים, יועצים משפטיים ומהומות אלוהים. היו לנו עשרות עימותים על ידיעות שנפסלו ושיחות צעקות מול גורמים בצנזורה, וכל הזמן יש מקרים שידיעות שנמצאות אצלנו מתפרסמות במקומות אחרים, אחרי שנאסר עלינו לפרסם אותן. גם במערכות נוספות מספרים כי הן זומנו לסיורים, לשימועים ולבירורים".
בסביבת הצנזורה מסבירים את הדברים בכך שמדובר בתקלות נקודתיות, ושקורה שצנזור ששוגה בהחלטתו. הסבר נוסף הוא שיכולים להיות הבדלים בין צנזורים שמרנים יותר או פחות, וניסוחים שונים שיכולים להתקבל או להיפסל. "טענות תמיד היו, ותמיד אותן הטענות. בעיתונות הכתובה מלינים על ידיעות במהדורות של שמונה בערב, וההפך - מהדורות הערב מלינות על העיתונות הכתובה", אומר גורם המקורב לצנזורה.
לדבריו, "אין אמת בטענות האלה. הרי הם היו יכולים לפנות לוועדת השלושה - ושם הצנזורה מחויבת להגיע ולתת דין וחשבון. כמעט ואין פניות לוועדת השלושה, ולכן אין אמת. בנוסף, יש לא מעט כתבים שלא מגישים חומרים לבחינה, ולכן הם גם לא יקבלו תגובה - אפילו אם המידע הפך למותר לאחר כמה שעות".
גורמים לשעבר בצנזורה הצבאית מסבירים לגלובס כי "ידיעה יכולה להיפסל לפרסום בגלל הזמן או בגלל תמונת המודיעין, ואחרי כמה שעות דברים מתבררים, ויכולים להתפרסם. הכול יכול להשתנות, ואין ספק שבצנזורה צריכים לחזור לעיתונאי שפנה ולעדכן אותו. אבל אין פה תעדוף בין ערוצי התקשורת. זה לא כמו דובר של משרד ממשלתי, שיכול לתעדף את מי שהוא רוצה ואיך. יש מדיניות אחידה לכל הערוצים".
הביקורת מהדרג המדיני
חלק מהגורמים עמם שוחחנו מצביעים על הקושי בניהול עבודת הצנזורה בתקופת המלחמה. כך, גורם בשוק התקשורת אומר כי "אם הצנזורה משדרת ביטחון עצמי, שהיא יודעת מה היא עושה, אז המצב טוב. אבל בצל המלחמה, נראה שזה מתערער. הסיבה לכך היא המורכבות והאורך של המלחמה. נראה שהצנזורה היום לא איתנה מול כל המערכות והעיתונאים, ולא מול הדרג המדיני".
האמירה על הדרג המדיני מכוונת בין היתר להתבטאויות החריגות נגד הצנזור הראשי, תא"ל קובי מנדלבליט, מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו (שבסוף נובמבר 2023 דיבר על חוק שיגביל את שיקול-הדעת של הצנזורה) ושר התקשורת שלמה קרעי ("חופש המידע ופירות עבודתם של עיתונאים אינם רכוש שהצנזור וצה"ל יכולים לסחור בו למטרותיהם").
הדרג המדיני לא לבד. גם בכיר בשוק התקשורת אומר לגלובס כי הוא "לא סומך על הצנזורה בקדנציה הנוכחית". עם זאת, יש מי שסבור כי מנדבליט מנסה לפעול בצורה נכונה. "הוא איש של כבוד. זה קריטי לו, וזה מה שמוביל את הצנזורה היום. אם תנהגו בצנזורה בכבוד, היא תנהג בכם בכבוד".