בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג / צילום: Shutterstock
אתמול (ה') היה יום עצוב, ואולי אף הרסני, ליחסי ישראל ואירופה. בזו אחר זו הודיעו מדינות היבשת על מחויבותן לאמנת רומא שמכוחה פועל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), והכריזו כי יכבדו את ההחלטה להוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, אם הם יגיעו לשטחן.
אחרי יותר משנה של מלחמה בעזה, ואחרי שידידיה של ישראל ביבשת הלכו והתמעטו, אירופה כולה נאלצה לבחור צד. כצפוי, בשל העובדה שהחוק הבינלאומי הוא הבסיס לאיחוד האירופי ולסדר ביבשת אחרי מלחמת העולם השנייה, היא לא בחרה בצד הישראלי.
● שאלות ותשובות | מה קובעת ההחלטה של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ומה ההשלכות המעשיות שלה?
● הספקת הנשק תיפגע? איך ישפיעו צווי המעצר לגלנט ונתניהו על היחסים עם אירופה
הניואנסים הקלים בהודעות של המדינות לא משנים הרבה. צרפת, בלגיה והולנד מיהרו להבהיר דקות אחרי ההחלטה כי יכבדו את הצווים. "נציית לאמנת רומא ב-100%", אמר שר החוץ ההולנדי, המדינה המארחת את בית הדין הפלילי הבינלאומי.
באירלנד, מדינה המובילה מדיניות אנטי-ישראלית באיחוד האירופי, מיהר ראש הממשלה לקרוא ל"כל מי שיכול לסייע ל-ICC בביצוע עבודתו החיונית, לעשות זאת בדחיפות". ג'וזפ בורל, האחראי על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, הזכיר לחברות האיחוד כי "ההחלטות של בית הדין מחייבות את כל החברות".
איטליה שידרה בתחילה מתינות דיפלומטית. "אנחנו תומכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי, בעודנו זוכרים כי עליו למלא תפקיד משפטי ולא פוליטי", אמר שר החוץ האיטלקי, והוסיף כי הממשלה האיטלקית "לומדת את ההחלטה ותעריך ביחד עם בעלות בריתנו מה לעשות ואיך לפרש אותה". עם זאת, דקות לאחר מכן הבהיר שר הביטחון האיטלקי כי גלנט ונתניהו ייעצרו אם יגיעו לאדמת איטליה. "אם הם יבואו לכאן, ניאלץ לעצור אותם", אמר.
רק בהונגריה, מדינה שאיימה במאי האחרון לפרוש מבית הדין הפלילי הבינלאומי והבטיחה לא לכבד צווי מעצר נגד מנהיגים ישראלים, הודיע הבוקר (ו') ראש הממשלה
ויקטור אורבן כי שני המנהיגים מוזמנים לביקור, וכי הם יוגנו על-ידי הרשויות.
בגרמניה, אחת הידידות המרכזיות של ישראל בעולם ומי שמטה מכובד משקלה את היחס באירופה כולה לטובת ישראל, שתקו קרוב ליממה. בעבר הבטיח דובר הממשלה הגרמנית למלא אחרי צווי המעצר. בתדרוך לעיתונאים הבוקר הוא התחמק מהשאלה אם נתניהו יתקבל בברכה בגרמניה, ואמר כי הרשויות "לומדות את ההחלטה", וכי יתקבלו החלטות רק "אם ביקור של נתניהו יהיה על הפרק". הוא שיתף קצת מהדילמה הגרמנית הגדולה, בתור מייסדת ותומכת בבית הדין הפלילי אך גם כמדינה "שלה אחריות מיוחדת" לגורל מדינת ישראל.
המציאות השתנתה
כל התגובות הללו, מנוסחות בקפידה, לא מסתירות את המציאות החדשה. בית הדין בהאג תקע טריז משמעותי ביחסים בין ישראל לאירופה. הוא צבע את השנה החולפת כולה באי-לגטימיות גורפת, את המלחמה בעזה הוא הפך לסדרת פשעי מלחמה, ואת הצמרת של מדינת ישראל למי שהובילה מדיניות של הרעבה, רצח המוני, גרימת סבל ושלל פשעים אחרים.
העובדה שמדובר ב"יסוד סביר לחשד" או כל הסתייגות אחרת, הלכו לאיבוד. העובדה שבשלב זה מדובר "רק" בשני צווים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון - גם היא. לפי ההודעה לעיתונות, האחריות בקלות מתפרשת על משרדי ממשלה אחרים, על שרים אחרים ועל דרגים רבים נוספים.
מעבר להשלכות המיידיות מבחינת יצוא נשק והגבלות התנועה של הצמרת הישראלית, ההודעה היא פצצת עומק שעלולה להשפיע על היחסים כולם. כיצד ניתן כעת לדבר על ערכים משותפים בין אירופה לישראל, כאשר ברור שיש חילוקי דעות כאלה משמעותיים בנוגע לשלטון החוק? איך אפשר לדבר על לקחים משותפים מהשואה, למשל, כאשר מי שמדבר על כך צפוי למעצר אם יעשה זאת על אדמת אירופה? איך אפשר לכנס סימפוזיונים משפטיים, דיונים אקדמיים, לפתח יחסי מסחר, כאשר כזו תהום נפערה בין הצדדים? צד אחד מתחייב להציב את ראש ממשלת ישראל מאחורי סורג ובריח אם יגיע לשטחו - צד אחר מאמין שהמלחמה בעזה הייתה כורח המציאות, ושלישראל יש כלים להתמודד עם עבירות על החוק באופן עצמאי.
איך אפשר להמשיך ולנהל יחסים כך? אולי תמצא נוסחה, ימים יגידו, אבל הבסיס של היחסים נשמט, ההתקרבות של השנים האחרונות מתאיידת, המחנה הבדלני בישראל הולך ומתחזק, והמרחק בין ישראל לאירופה הולך וגדל. הצלילים הראשונים של מה שנשמע כמו רקוויאם ליחסים כבר נשמעים באוויר.