שולץ ומקרון. ניסיון להיאבק ביוקר המחיה / צילום: ap, Ebrahim Noroozi
משבר יוקר המחיה ועליות המחירים הכלליות מטלטלים את אירופה בשלוש השנים האחרונות. מחירי המזון והאנרגיה במיוחד עלו באופן חד, כשהם מזנקים לראש סדר היום הציבורי ומכתיבים את תמונת המצב הפוליטית. ממשלות אירופה, בלחץ הבנק המרכזי האירופי וגורמים בינלאומיים, נקטו צעדים פעילים כדי להתמודד עם ההשלכות של עליות המחירים. הגדלת פנסיות, העלאת שכר מינימום, סבסוד תחבורה ציבורית, הפחתת מע"מ על מזון, מאבק ב"רווחים עודפים" של רשתות מזון וסבסוד חשבונות אנרגיה הם רק חלק מהצעדים בהן נקטו ממשלות מרכזיות באירופה.
הצעדים הללו ליוו את המדיניות המוניטרית, המכשיר העיקרי להתמודד עם האינפלציה, שכללה העלאות ריבית תכופות וחסרות־תקדים בגוש האירו. כעת נמצא שיעור האינפלציה בגוש בשפל של שלוש שנים (2.2% באוקטובר 2024), וקרוב ליעד של הבנק המרכזי (2%). ואולם, התושבים עדיין מתמודדים עם השינויים שחלו במחירים, כולל העלאות השכר שגררו וההתייקרות המשתמעת של עלות העבודה. לקראת גל עליות המחירים הצפוי בישראל, גלובס מציג את הצעדים הפיסקליים, היצירתיים לעתים, שליוו את המאבק באינפלציה בשתי הכלכלות הגדולות ביותר באיחוד.
צרפת: חזית מול רשתות המזון ומענק חשמל
נדמה שאין מדינה אירופית גדולה שבה הציבור זועם כל כך על עליות המחירים כמו צרפת. ויש לו סיבה. מחירי המזון במדינה עלו ביותר מ־30% בשלוש השנים האחרונות, אחרי שהמלחמה באוקראינה וגורמים בינלאומיים כתוצאה מתום מגיפת הקורונה הביאו לגל אינפלציה שכמוהו לא חוותה צרפת - ואירופה כולה - מאז שנות ה־70'. מחירי הדלק במדינה עלו ב־50%. לצרפת יש אמנם יתרון משמעותי - כ־70% מהאנרגיה שלה מיוצרת בכורים גרעיניים שההשקעה בהם הסתיימה - אבל גם מחירי החשמל עלו. בבחירות שהתקיימו ביולי האחרון "השחיקה בכוח הקנייה", כפי שיוקר המחיה מכונה בתקשורת הצרפתית, היתה הנושא החשוב ביותר לבוחרים, לצד הגירה וביטחון.
הממשלה הצרפתית פתחה את הארנק כמעט בלי חשבון כדי לנסות ולסייע לתושבים בשלוש השנים האחרונות. עד לקיץ האחרון, היא סיבסדה חשבונות אנרגיה לאוכלוסייה והעניקה "מענק חימום" של מאות אירו לשכבות החלשות. היא הקפיאה את התוספות המתוכננות על מחירי הדלקים, וניסתה למתן את הזעם הציבורי על המחיר העולה במשאבות.
צעד פומבי יותר שזכה לכותרות ברחבי העולם היה המאבק של הממשלה הצרפתית ברשתות המזון. הנשיא עמנואל מקרון מינה פרויקטור מיוחד שמטרתו היתה להקל על הכיס של הקונה הצרפתי. יחד עם משרד האוצר, הממשלה פירסמה רשימה של מוצרי בסיס "שאין כל הצדקה להעלות את מחיריהם", ואיימה בביוש פומבי של כל רשת או יצרן מזון שידרוש לעשות זאת. הלחץ עבד, ורשתות המזון הגדולות הסכימו להשתתף ביוזמה שהובילה הממשלה ל"הקפאת" מחיריהם של 500 מוצרי בסיס. התוכנית הוארכה לחצי שנה, אחרי שלושה חודשים ראשונים. לפי הערכות, היא "עלתה" לרשתות מאות מיליוני אירו שהיו מוכנות לספוג, כדי למתן את הכעס עליהן בציבור.
בשל התסיסה ברחוב, המאבק ביוקר המחיה הפך לאינטרס פוליטי אפילו יותר מאשר כלכלי. כדי להתמודד עם גל האינפלציה, העמיקה צרפת את החוב הלאומי שלה ל־110% מהתמ"ג, והגדילה את הגירעון השנתי ל־6%. למרות הצעדים, הציבור הצרפתי נותר לא מרוצה. בבחירות ביולי הציבור פנה יותר מבעבר למפלגת "האיחוד הלאומי" של מרין לה־פן, שהבטיחה להמשיך את סבסוד חשבונות האנרגיה על ידי ביטול המע"מ עליהם, וכן להגדיל עוד יותר את הפנסיות. גם גוש השמאל, הכולל שמאל פופוליסטי, הבטיח הקלה ביוקר המחיה לשכבות החלשות על ידי העלאת שכר המינימום ומס על העשירים שישמש לסבסוד חשבונות האנרגיה.
הצעדים הצרפתים בוודאי היו יעילים לשכבות מסוימות באוכלוסייה, והשתלבו במגמה האירופית לדאוג לשכבות החלשות ביותר להתמודד עם עליות המחירים, אולם השאלה אם הם היו משתלמים מבחינה מקרו־כלכלית תיענה רק בעתיד. העובדה שצרפת חוותה גל אינפלציה נמוך יותר מגרמניה, למשל, מיוחסת בעיקר לאי התלות שלה בגז רוסי. כעת, עליה להתמודד עם החובות שהמדיניות הזו יצרה, בעוד הציבור עדיין דורש מעורבות ממשלתית שתקל עליו להסתגל למציאות שהשתנתה. 82% מהצרפתים, לפי סקרים אחרונים, חשים כי נפגעו כלכלית ממשבר יוקר המחיה.
גרמניה: תחבורה ציבורית מסובסדת ורשת ביטחון
גם בגרמניה גל האינפלציה הותיר אחריו "שורדים", המתקשים לסגור כעת את החודש. מי שביקר בברלין, למשל, לפני מגיפת הקורונה ואחריה אולי יופתע לגלות שהמחירים במסעדות זינקו, שהמלונות התייקרו ושהמחירים בסופרמרקט עלו בחדות. מחירי המזון בגרמניה עלו ב־30% בשלוש השנים האחרונות, פי שניים ממדד המחירים שעלה במצטבר ב־16% מאז אוקטובר 2021. מחירי הדלק עלו ב־80%.
הממשלה הגרמנית גם היא הבטיחה להיחלץ לטובת התושבים. העזרה הפיסקלית מצד ברלין השתקפה בתחילה בכרטיס חופשי־חודשי כמעט חינמי לתקופה מוגבלת, שהפך לאחר מכן לכרטיס אזורי בעלות של 49 אירו לחודש. הממשלה גם הגדילה פנסיות, העלתה את שכר המינימום. יצרה מנגנון סבסוד מחירי חשמל וחימום משוכלל שנועד לסייע לאזרחים אך גם להקטין צריכה. היא יזמה רפורמה בתשלומי הרווחה שנועדה לסייע לשכבות החלשות, העניקה מענקים חד־פעמיים לציבור בדמות מס הכנסה מופחת ומענקים מוגדלים למשפחות.
הדינמיקה של האינפלציה הגבוהה בגרמניה גרמה לכך שהעובדים דרשו פיצוי על עליות המחירים, וקיבלו אותו בהסכמים קיבוציים שהעלו את השכר בשיעור שאולי היה נמוך מהאינפלציה, אך היה גבוה במונחים היסטוריים. מחירי העבודה עלו בחדות כזו עד כי הכלכלה הגרמנית מתקשה להסתגל להם. שיעור פשיטות הרגל של חברות השנה עלה ב־25%. ב"פולקסווגן", שבשנה שעברה הבטיחה לעובדים עליית שכר של 8% בשנה על פני שנתיים, דורשים כעת קיצוץ שכר של 10%, או שייאלצו לצאת לפיטורים המוניים.
אם בצרפת הנושא עמד בראש מענייני הציבור לקראת הבחירות בקיץ, בגרמניה הוא עומד כעת בראש סדר היום לקראת הבחירות בפברואר. סוגיות כלכליות תופסות את כל חמש המקומות הראשונים, לפי סקרים, וביניהם יוקר המחיה. הקנצלר הגרמני המודח אולף שולץ מבטיח כעת לבוחרים בסוציאל־דמוקרטים להוריד את המע"מ על המזון ב־2% כדי להוריד את המחירים. בעוד האינפלציה בגרמניה ירדה בהדרגה בחודשים האחרונים (2.3% באוקטובר), הכלכלה הגרמנית נמצאת במצב עגום, עם מיתון מתגלגל שעשוי להימשך לשנה הבאה.