מערכת חץ 3 בפעולה / צילום: משרד הביטחון
מיירטים שונים ששוגרו לפנות בוקר (ש') לעבר טיל בליסטי בודד ששיגרו המורדים החות'ים בתימן לא הצליחו ליירט אותו, הוא פגע באזור תל אביב - ו־16 אזרחים נפצעו באורח קל באירוע שהיה עלול להסתיים באופן חמור בהרבה. אם כך, מה אנחנו יכולים ללמוד מטיל בליסטי חות'י בודד? האם האויב משפר את עצמו? ובסוף, כיצד האופרציה המבצעית בחיל האוויר הישראלי מתרחשת בזמן אמת? שוחחנו עם תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ, שכיהן כמפקד מערך ההגנה האווירית בין השנים 2018-2015 ובתקופתו התבצע היירוט הראשון של חץ 2 נגד טיל S-200 סורי.
● ראיון | הגנרל שפיקד על הצבא הבריטי מעריך: מתי תסתיים מלחמת רוסיה-אוקראינה ומה הסיכוי למלחמת עולם שלישית?
● ראיון | המומחה שמאמין: כל מדינות האזור רוצות יציבות, חוץ ממדינה אחת
מה אנחנו יכולים ללמוד מטיל בליסטי חות'י אחד, שכמה מיירטי חץ לא הצליחו ליירט?
"כפי שאנחנו רואים בכל האירועים שלא מצליחים ליירט, אין 100%. נכון שיש הבדל בין טיל אחד למטח של מאה, אבל גם מול אחד צריכים להתקיים לא מעט מרכיבים ליירוט מוצלח. בנוסחה המורכבת אין 100%. נכון שאחד יותר קל, אבל יש מרכיבים ולא תמיד יש תנאים אופטימליים. תמיד מדובר בשילוב של גורם אנושי וטכנולוגי. ככל שכמות המטרות קטנה, אז המרכיב האנושי עם פחות דילמות אבל גם טיל אחד עלול ליצור דילמות למפקד בקצה. ישנן דילמות רבות למפעיל: טיל מתפרק, למשל, יוצר גופים רבים ועל כן נדרש לדעת היכן הראש הקרבי או המנוע. איני יודע אם זה המקרה, אבל דילמות המפעיל קיימות בטיל בודד או ברבים".
מערך ההגנה האווירית הישראלי מתבסס על ארבע מערכות עיקריות: בשכבות הגבוהות - חץ 3 וחץ 2 מתוצרת התעשייה האווירית, שמיועדים לטילים בליסטיים. ההבדל הוא שחץ 3 מיועד ליירוט איומים מחוץ לאטמוספירה, וחץ 2 בתוך האטמוספירה. "כל אחת מהמערכות מיועדת להפעלה מול תרחיש מסוים, וזה לא שאחת במקום או בנוסף לאחרת. חץ 3 מוסיף אפשרות ליירט בגבהים ובטווחים גבוהים יותר, זה מאפשר גמישות".
"האויב מנסה להשתכלל, להפיק לקחים וללמוד מהצלחות או מכישלונות"
בשכבות הנמוכות יותר נמצאות מערכות קלע דוד וכיפת ברזל של רפאל, שנועדות לאיומים בגובה נמוך יותר. הבדלים מהותיים נוספים בין האמצעים טמונים בעלויות. עלות יירוט של חץ 3 מוערכת ב־2 מיליון דולר, חץ 2 ב־1.5 מיליון דולר, קלע דוד ב־700 אלף דולר וכיפת ברזל ב־30 אלף דולר.
חיימוביץ' מסביר כי הן ישראל והן איראן ושלוחותיה נמצאות בתחרות של פיתוח יכולות חימוש, הבנה והלמידה. "הצד השני, בעיקר איראן, מנסים להשתכלל, להפיק לקחים וללמוד מהצלחות או מכישלונות. אנחנו רואים זאת במשך קרוב ל־15 חודשים, אבל גם ראינו זאת לדעתי לפני חמש ועשר שנים. החות'ים מנסים להגדיל את הטווחים: הם מקטינים את הראש הקרבי, ומוסיפים דלק כי הבערה תהיה ארוכה יותר. בעקבות כך, בתחילת המלחמה ראינו את הטילים באזור אילת - וכעת בגוש דן".
האם לחות'ים יש יכולת לדחוק את מערך ההגנה האווירית הישראלי לקצה ?
"בשיא המתקפות של איראן, הם שיגרו מטח של 181 טילים וקיבלנו תשובה על היכולות הישראליות מולם. איני חושב שלחות'ים יש יכולות גבוהות יותר".
בעת זיהוי האיום במכ"ם, בין אם מדובר בטיל בליסטי מאיראן שלוקח לו 12 דקות להגיע לישראל ובין אם מתימן שלוקח כ־15 דקות, נבחנים סוגו, מהירותו וגובהו, ולפי כל אלו - אחת המערכות מופעלת. במסגרת שיתוף פעולה בינלאומי, כפי שהשתקף ב־14 באפריל וב־1 באוקטובר, המערכות של מדינות אחרות נועדות לספק יתירות מול מטח רחב היקף, שאין די סוללות או מיירטים ליירט את כולו. מעבר לכך, בחודשיים האחרונים פרוסה בישראל סוללת THAAD אמריקאית שמסייעת במתן יתירות.
בסיכומו של דבר, בעת ניהול אירוע כמו הלילה, האם יש קצין או קצינה צעירים שלוחצים על הכפתור?
"האירוע נשלט ומבוקר באופן מרוכז במקום אחד בחיל האוויר, שהוא האופרטור של כל מערך ההגנה האווירית. החיל מגדיר מדיניות יירוט, ומנהל את האירוע בזמן אמת", מדגיש חיימוביץ'. "השולט בחיל האוויר מדבר ישירות עם מפקד מרכז ניהול היירוט, במקרה הזה חץ. מתנהל קשר ישיר ביניהם, וכך הכל מנוהל בשליטה מרכזית כדי להחליט על מדיניות היירוט. מערכת הנשק בקצה מורכבת מלא מעט לוחמים ומפקדים זוטרים ובכירים כאחד. קבלת ההחלטות מתקבלת תוך כדקה בחץ ותוך שניות בכיפת ברזל. השליטה נמצאת אצל מנהל מרכז ניהול היירוטים, על פי ההוראות מפיקוד חיל האוויר. יצירת האופטימיזציה וההחלטה מתי ואיך קורה היירוט מתבצעת ברמה הטקטית".