מי ישלוט בארה''ב, הנשיא טראמפ או ''הנשיא מאסק'' / איור: Shutterstock
אין זה מן הנמנע שאת המילים האלה, "הנשיא מאסק", השמיע בפעם הראשונה בפומבי בנימין נתניהו, כאשר עלה לרגל אל אילון מאסק בסן פרנסיסקו, ב־19 בספטמבר 2023. זה היה מעמד של חנופה. כשמאסק לצדו, ראש ממשלת ישראל כינה אותו "אדיסון של זמננו". והוסיף, "בפעם האחרונה שבדקתי, אתה אינך יכול להיות נשיא ארה"ב, אבל [אני] מניח שאתה אמנם [נשיא]".
● דיווח: רעייתו של נשיא סוריה בשאר אסד הגישה בקשת גירושים
● כותרות העיתונים | "אירוע די ייחודי": אלפי ישראלים ביקשו להגר לקנדה, ולא רק אליה
מאסק הפסיק את נתניהו, "לא באופן רשמי". ראש הממשלה: "לא באופן רשמי. אוקיי, אבל בטוח שאתה הנשיא הלא רשמי". לג'ו ביידן נשארו בנקודה ההיא עוד 15 חודשים בבית הלבן, עם אופציה של הארכה עד 2028. איש לא ידע אז מה עומד לקרות, לא בעוטף עזה ולא בוושינגטון די.סי.
"הנשיא מאסק" אינו שייך עוד בלבדית לרפרטואר של ראש ממשלת ישראל. הדמוקרטים בקונגרס בוושינגטון משתמשים בצירוף המילים הזה בימים האחרונים, כדי להקניט את דונלד טראמפ. הגיעו הדברים לידי כך שדוברת טראמפ ראתה צורך להכריז, "הנשיא טראמפ הוא מנהיג המפלגה הרפובליקאית. נקודה".
כל זה קרה לאחר שמאסק התערב כדי לחבל בחקיקה קריטית, שנועדה למנוע סגירה מיידית של חלק ממשרדי הממשלה. "אתם גונבים את כספי משלם המסים!", הוא צייץ מחשבון ה־X עתיר העוקבים שלו, ונסך חרדה כללית בין הרפובליקאים בבית הנבחרים.
או אז, טראמפ וסגנו המיועד ג'יי.די. ואנס התנערו מן החקיקה, ויושב ראש הבית מיהר למשוך אותה מסדר היום. הוא עבד עליה במשך חודשים, כדי שתוכל להתקבל על דעתם של לפחות חלק מן הדמוקרטים. יחסי הכוחות בבית הנבחרים מחייבים שיתוף פעולה בין־מפלגתי, מפני שהרוב הרפובליקאי תלוי על בלימה.
מנכ"ל הצללים
"הנשיא מאסק" שלח רמז עבה למערכת הפוליטית על כובד משקלו בממשל הממשמש ובא. הוא עומד להיות מעין מנכ"ל צללים של נשיאות טראמפ, והוא יעשה כן באמצעות מסרים לאקוניים במדיה החברתית, לא תמיד מובנים, שזורים באי־דיוקים עובדתיים, מוצפים בסימני קריאה. כך ממש נהג טראמפ לקבוע את קצב נשיאותו, ולהשאיר גם את תומכיו המובהקים ביותר פעורי פה ואובדי עצות. זה היה סוד כוחו, סוד הפחד שהילך על סביבותיו, סוד קסמו, סוד שליטתו במיליוני תומכיו.
טראמפ לא היה רגיל במתחרים. עכשיו יש לו מתחרה. הוא עצמו הכניס את המתחרה הזה אל חוגו הקרוב ביותר. הוא הודיע כי מאסק יעמוד בראש ועדה לקיצוץ הוצאות הממשלה. זו לא תהיה ועדה רשמית. מאסק לא יהיה חבר קבינט, ומינויו אינו מחייב את הסכמת הסנאט. אבל הוא מבטיח להפחית כמעט ב"שני טריליון דולר" את הוצאות הממשלה. הוא התחיל בשבוע שעבר ויצר בוקה ומבולקה בוושינגטון. אם זה מה שהוא מצליח לחולל בימיה האחרונים של הנשיאות הדמוקרטית, אפשר רק לנחש מה הוא יעשה בימיה הראשונים של הנשיאות הרפובליקאית.
מה שקרה בשבוע שעבר היה מאורע שגרתי בלוח השנה הפוליטי של ארה"ב. כל אימת שחברי הקונגרס של ארה"ב מתכוננים לצאת אל פגרת חג המולד, מחכה להם ההצבעה המעצבנת ביותר וכפוית הטובה ביותר של השנה.
הם מוכרחים להודיע ברבים אם הם רוצים להאריך באופן זמני את מימון פעולות הממשלה. הם אמנם יכלו לאמץ תקציב מסודר, או "חוקי הקצאות", אבל הם לא עשו כן בסוף שנת הכספים האמריקאית (30 בספטמבר). הם כבר האריכו פעם אחת את המימון בשלושה חודשים. נראה בעליל שהממשלה הפדרלית קופצת משליש לשליש.
אחריות פיסקלית
בחצות הלילה בין שישי לשבת עמד הכסף לאזול בקופות הממשלה. בהיעדר הארכה כלשהי, חלקים של הממשלה עמדו להתחיל להיסגר. אין זאת אומרת שרכבות היו עוצרות בין התחנות, או שמטוסי חיל האוויר היו נושרים מן השמיים בהיעדר דלק. אבל הרושם של חוסר תפקוד היה יכול להיות קטלני.
איש אינו מנצח במצבים כאלה. בדרך כלל המפלגה התוקעת טריז בגלגל המימון היא המפסידה העיקרית. בדרך כלל את הטריז תוקעת המפלגה הרפובליקאית, מפני שבעיני עצמה היא מפלגת "האחריות הפיסקלית". בשנתיים האחרונות, השליטה בקונגרס התחלקה בין שתי המפלגות. הדמוקרטים מחזיקים בסנאט עד סוף החודש, הרפובליקאים מחזיקים בבית הנבחרים.
הבעיה היא שהרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים הוא קטנטן, רק ארבעה מושבים מתוך 435 בקונגרס היוצא. בינואר, כשיתכנס הקונגרס החדש, הרוב יצטמק לשני מושבים בלבד. זה מעניק כוח דיספרופורציונלי למספר קטן, לפעמים קטנטן, של צירי קונגרס רדיקליים, המוכנים לשבור את הכלים. לא אכפת להם כלל אם אספקת המזומנים תיפסק לחלוטין, והממשלה תיסגר.
מצדם, שהיא תיסגר עד 20 בינואר, כאשר יושבע דונלד טראמפ. מצדם, שהיא תישאר סגורה שבועות או חודשים. הם באים מאסכולה המאמינה שהטיפול הראוי בממשלה הפדרלית הוא להרעיב אותה, להצמיא אותה, לצמק אותה ולהקטין אותה לממדים מיקרוסקופיים. הם מתאפיינים באי־אמון עמוק בממשלה, עוד מזמן שרונלד רייגן פסק את פסוקו המפורסם, לפני חצי מאה ויותר, "הממשלה אינה פותרת בעיות, הממשלה היא הבעיה".
מלחמת גרילה?
טראמפ סומך על הרדיקלים. הם אמנם הכבידו מאוד על התנהלות מפלגתם באקטים השקולים כנגד מלחמת גרילה. אבל הם חתו בשבילו את הגחלים בשנות גלותו הפוליטית, ונאמנותם לו הייתה ללא דופי. האם הטקטיקות שלהם מתיישבות עם צרכיה של מפלגת שלטון? האם טראמפ יכול להוסיף ולנווט את המפלגה מן הבית הלבן באופן שבו ניווט אותה ממועדון הגולף שלו במאר־א־לאגו, פלורידה?
השאלה הזו קיבלה תוקף מיוחד ביום ו'. קודם כול, לא התמלא רצונו שהארכת המימון של הממשלה תכלול החלטה על הגבהת האשראי (תקרת החוב) של הממשלה הפדרלית. לפני כמעט שנתיים, ינואר 2023, הקונגרס השעה את תקרת האשראי למשך שנתיים. ההשעיה תפקע ב־1 בינואר. בלי הגבהה או השעיה, הממשלה לא תוכל להנפיק אגרות חוב. היא תיקלע לחדלות פירעון, גרסה פיננסית של גוג ומגוג.
טראמפ דרש שהקונגרס ימהר להשעות את "תקרת החוב המגוחכת הזו" עד סוף תקופת כהונתו, בעוד ארבע שנים. הוא רצה שחתימת נשיא דמוקרטי תופיע על החלטה כזאת. למרבה תדהמתו, 38 צירים רפובליקאים הצטרפו אל הדמוקרטים בהצבעה נגד ההחלטה, אף כי הוא איים במפורש על עתידם הפוליטי. אחד מהם אמר כי הוא "מתמלא בחילה לנוכח התנהגות זו הרואה את עצמה כמפלגת האחריות הפיסקלית".
לשאלה המתעוררת כאן יש פוטנציאל דרמטי: האם נוצר גוש של צירים רפובליקאים, המוכנים להתייצב נגד הנשיא בשם הגנה על אחריות פיסקלית. אם כן, ירח הדבש של נשיאות טראמפ, או נשיאות טראמפ־מאסק, עומד להיות קצרצר.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר