מדרחוב בשנגחאי, סין / צילום: Reuters, Costfoto
יש המכנים אותו "עשור אבוד". יותר מ-10 שנים אחרי תחילתו של עידן שי ג'ינפינג, התברר שחלק ניכר מן הצמיחה של סין במשמרת שלו נבע מהלוואות שאינן בנות קיימא, ספקולציות נדל"ן והשקעות במפעלים ובתשתיות שהמדינה לא הייתה צריכה באמת. רפורמות מורכבות שהיו יכולות לאפשר צמיחה עמידה יותר, כמו צעדים להגדלת הוצאות הצרכנים, הוזנחו לטובת מדיניות שנועדה לחזק את השליטה של המפלגה הקומוניסטית.
● הסינים לומדים ממלחמות של אחרים ויוצאים לאחת ההזמנות הנרחבות אי פעם
● כך עוברים מאות מיליונים לארגוני טרור, בלי שדולר אחד עובר את הגבול
כעת, סין טובעת בחובות, מתנודדת מירידת ערך נכסים שמחקה טריליוני דולרים של עושר משקי בית, ועומדת על סף תהום של סחרור דפלציוני. הצמיחה הואטה, ההשקעות המערביות קרסו ואמון הצרכנים קרוב לשפל.
ובכל זאת, בשעה שסין נערכת לעימות שני עם ארה"ב על הסחר, שי מתחפר בעמדותיו. הוא משוכנע שהגישה שלו לניהול כלכלת סין מלמעלה למטה, עם תוכניות להפוך אותה למעצמה תעשייתית גדולה אף יותר, היא הדרך הטובה ביותר לגרום לסין לעלות בסופו של דבר על ארה"ב בעוצמתה הכלכלית.
אנשים המקורבים לקבלת ההחלטות של בייג'ינג אומרים ששום דבר שקרה לסין בשנים האחרונות לא שינה את האמונה של שי כי ארה"ב דועכת כמעצמת-העל היחידה, וכי חשיבותה של סין בבמה העולמית עולה.
"שי מאמין עדיין שהמזרח עולה ושהמערב בדעיכה", אמר יועץ למדיניות חוץ בבייג'ינג, בהתייחסו להצהרה של המנהיג מלפני שלוש שנים, כאשר כלכלת סין, המונעת מהביקוש המערבי לייצוא שלה, חוותה החלמה קצרת מועד ממגפת הקורונה. "ייתכן שהוא פשוט לא רואה זאת כקו ישר".
כדי להגשים את חזונו, שי בונה שרשרת אספקה תעשייתית עצומה שנועדה לייצר את כל מה שסין צריכה, לרבות מוליכים למחצה, כדי לעמוד בקונפליקטים נוספים עם ארה"ב.
ממשלתו גם מכינה תוכניות להשבת מהלומה לכל העלאת מכסים על ידי הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, באמצעות צעדי תגמול כגון הגבלות על מכירת חומרי גלם שארה"ב זקוקה להם לייצור שבבים, מנועי מכוניות ומוצרים הקשורים לביטחון. הוא מטפח בעלי ברית בעולם המתפתח כדי לנסות להוסיף לחץ על ארה"ב.
מה ששי לא עשה, טוענים כלכלנים רבים, הוא לנקוט צעדים קשים אך הכרחיים לתיקון הכלכלה הפצועה של המדינה.
בייג'ינג הפעילה אמנם כמה תוכניות תמריצים לאחרונה, אך לא פעלה בנחישות כדי לשקם את מגזר הנכסים הבעייתי, לבנות מחדש את חובות הממשל המקומי ולהגדיל משמעותית את הצריכה, דבר שיתמוך בצמיחה בטווח הארוך.
"הרבה מן הבעיות הן מעשה ידיה של הממשלה", אמר ריצ'רד קו, כלכלן ראשי במכון המחקר Nomura. כמו כלכלנים רבים, קו מאמין שסין עומדת בפני מה שהוא מכנה "מרוץ נגד הזמן" כדי לטפל בבעיות הצמיחה המתגברות של המדינה לפני שתגלוש לשפל ארוך טווח, שהוחמר בגלל דמוגרפיה שלילית.
משרד המידע של מועצת המדינה, המטפל בפניות הנוגעות למנהיגות סין, הפנה שאלות לסוכנות התכנון הכלכלית הבכירה במדינה, לבנק המרכזי של סין ולמשרדים המפקחים על התעשייה והמסחר. אף אחד מאותם מוסדות ממשלתיים לא הגיב.
בעקבות המהלכים של שי
במהלך העשור האחרון התבוננתי מקרוב בנעשה בסין כשסיקרתי אותה, ולשי היו הזדמנויות לתקן את כלכלתה, בדיוק כפי שעשו מנהיגים סינים קודמים כשהתמודדו עם מערבולת כלכלית.
בכל צומת החלטה, הוא בחר באפשרות שהובילה לשליטה רבה יותר מטעם המדינה, והתרחק מסוגי השינויים שכלכלנים סינים רבים אומרים כי הם נחוצים. אף שחלק מן הבעיות הכלכליות של סין החלו לפני שהיה שי בשלטון, הוא לא הצליח לפתור אותן, מה שהוביל אפילו כמה מן היועצים של הממשלה עצמה לדבר, בפרטיות, על עשור אבוד.
בספטמבר 2018, השתתפתי בפורום כלכלי בבית ההארחה Diaoyutai State Guesthouse בבייג'ינג. כמה גורמים בעלי תודעת שוק קיוו אז שאיומי המכסים של טראמפ יאלצו את בייג'ינג לבצע רפורמות שהתעכבו זמן רב, כגון מתן מקום רב יותר לשגשוג של יזמות פרטית.
הממשלה צריכה "לבנות קונצנזוס באמצעות דיונים ולאחר מכן ליישם רפורמות בזו אחר זו", אמר וו ג'ינגליאן, כלכלן התומך בשוק חופשי.
ג'אנג שוגואנג, הוגה דעות ליברלי נוסף, הזכיר לקהל שדנג שיאופינג, המנהיג הסיני שהשיק את עידן ה"רפורמה והפתיחה" של המדינה, התמקד בשילוב סין עם ארה"ב ועם מדינות מפותחות אחרות. "יש לעשות ויתורים הכרחיים", אמר, והזהיר מפני התגוששות ראש בראש עם וושינגטון במלחמת סחר אינסופית.
במקום זאת, עורר מאבק הסחר את נחישותו של שי להרחיב את שליטת המדינה ולפטם את התעשייה הסינית, אף שבמהלכים אלה היה סיכון של החמרת המתיחות עם ארה"ב.
ממשלתו הרעיפה סובסידיות על מגזרים מועדפים כגון מוליכים למחצה וכלי רכב חשמליים ועודדה בנקים להלוות יותר למפעלים כדי להגדיל את התפוקה.
שי החל גם להפעיל דיכוי נגד המגזר הפרטי. המהלך נועד להרתיע נטילת סיכונים לא רציונלית ולהפיל מנהיגים עסקיים רבי עוצמה, אך בסופו של דבר חנק את רוח היזמות של סין.
התוצאה הייתה כלכלה שנשלטת יותר ויותר על ידי חברות הנתמכות על ידי המדינה, עם כושר יתר הולך וגדל לייצור פלדה, רכבי EV ומוצרים אחרים. כיום, סין תלויה יותר ביצוא כדי להניע צמיחה מאשר ב-2018, מה שהופך אותה לפגיעה יותר לסוג המכסים שטראמפ מציע.
הזדמנויות שהוחמצו
בינתיים, בייג'ינג טיפלה בחוסר החלטיות בבעיות שאפשרה להן להתקיים במשך שנים. כאשר שי גיבש את כוחו, הוא נטל לידיו שליטה אישית על ניהול הכלכלה, שבעבר היה בפיקוחו של ראש ממשלת סין. הוא גם הקיף את עצמו בנאמנים בעלי ניסיון מוגבל בקביעת מדיניות כלכלית.
הנהגת שי אפשרה לבועת הרכוש של סין להתנפח במשך שנים, אף שהיה ברור שהשוק התחמם יתר על המידה. שי אמנם פוצץ את הבועה סוף סוף ב-2020, והגביל את האשראי שניתן למפתחים עם מינוף יתר, אך בייג'ינג לא הגתה עדיין תוכנית מקיפה כדי לשקם את ההריסות. עשרות מיליוני יחידות נותרו ריקות, והשוק ממשיך לדעוך.
שנה אחר שנה, הזהירה בייג'ינג את הממשלות המקומיות מפני הלוואות מוגזמות, אך היא מעולם לא אכפה את הכללים בקפדנות. עד השנה, נטלו הממשלות המקומיות על עצמן חובות של עד 11 טריליון דולר כדי לבנות מערכות תחבורה ופרויקטים אחרים, לרבות רבים שנכשלו. נטילת ההלוואות גרמה לצמיחה להיראות טוב יותר בטווח הקצר, אך היא מותירה כעת את סין פגיעה יותר מפני אי יציבות פיננסית.
בייג'ינג גם התחייבה שוב ושוב לקדם הוצאות צרכנים. עם זאת, הצריכה של משקי הבית מהווה רק כ-39% מהתוצר המקומי הגולמי בסין, ללא שינוי יחסית לשנים האחרונות, לעומת כ-68% בארה"ב. כדי לשנות זאת, בייג'ינג תצטרך לעשות יותר כדי לעודד אנשים להוציא יותר ולחסוך פחות, לרבות על ידי הרחבת רשת הביטחון הסוציאלית, הדלה יחסית של סין, עם דמי בריאות ואבטלה גדולים יותר.
עם זאת, שי רואה בצריכה בסגנון אמריקאי בזבזנות, וחושש שמתן תמיכה גדולה מדי של המדינה למשקי בית עלול לעודד ערכי "רווחה".
קורא אחד פנה אליי לאחרונה כדי לתאר כיצד השקפתה של סין על הכלכלה השפיעה על אנשים רגילים. הוא אמר שהוא איבד את עבודת הניהול שלו בחברת ייצור מערבית לפני שנתיים, לאחר שהחברה עזבה את סין. כיום, הוא עובד כנהג שירותי הסעה-בקריאה כדי לפרנס את משפחתו.
"זה לא שאיני עובד קשה כדי למצוא עבודה טובה יותר", סיפר לי הקורא, המתגורר במרכז סין. "פשוט אין הזדמנויות".
"מה רע כל כך בדפלציה?"
כאשר ענני הסערה התעבו מעל לכלכלת סין מוקדם יותר השנה, הכין גוף מייעץ מרכזי של המפלגה הקומוניסטית דוח למנהיגים בבייג'ינג. הוא הזהיר כי סין עלולה להחליק לתוך ספירלה דפלציונית - מסוג האסון שפקד את ארה"ב במהלך השפל הגדול - אם לא יינקטו צעדים דחופים יותר כדי להחיות את הצמיחה.
זה לא הטריד את שי.
"מה רע כל כך בדפלציה?" הוא שאל את יועציו, לפי מקורבים לקבלת ההחלטות של בייג'ינג. "האם אנשים לא אוהבים כשהדברים זולים יותר?".
הזלזול של שי בנושא הפך אותו לטאבו בחוגי קביעת המדיניות הסינית, אמרו המקורבים, למרות החשש בקרב כלכלנים שסין עלולה ליפול למעגל קסמים של ירידת מחירים וביקוש חלש. בכנס בכירים החודש, הכירה ההנהגה בצורך לממש "התאוששות מחירים סבירה", אך לא הבהירה פרטים מרכזיים באשר לאופן שבו היא תעשה זאת.
סין התמודדה עם אתגרים כלכליים בצורה אסרטיבית יותר לפני עידן שי. בסוף שנות ה-90, כאשר סין סבלה מייצור יתר ומדפלציה, אילץ ראש הממשלה דאז, ג'ו רונגז'י, את סגירתם או מיזוגם של מפעלים חלשים בבעלות ממשלתית, מה שהביא לקיצוץ מסיבי של משרות אך גם חיזק את החברות שנותרו.
בשנת 2008, על רקע משבר פיננסי עולמי, הרכיבה בייג'ינג תוכנית תמריצים פיסקליים בהיקף של כ-12% מהתמ"ג של המדינה באותה התקופה. אף שתוכנית זו זרעה את זרעי בעיות החוב של סין שהגיעו לאחר מכן, היא העניקה לקביעת המדיניות הכלכלית של בייג'ינג אמינות בקרב משקיעים בין-לאומיים, בכך שהראתה שתעשה כל מה שנדרש כדי להשאיר את הצמיחה בדרך הנכונה.
מתחפר לקראת עימות
דבריו ומעשיו של שי מאז הבחירות בארה"ב הראו שהוא אינו נסוג מעמדותיו.
בהודעת הברכה שלו לטראמפ ב-7 בנובמבר, הזהיר שי במרומז בנוגע למאבקים כלכליים עם סין. "אנו יודעים מן ההיסטוריה ששתי המדינות מרוויחות משיתוף פעולה ומפסידות מעימות", אמר שי.
כשבוע לאחר מכן, ניצל שי את פגישתו עם הנשיא ביידן בפרו כדי להזהיר את טראמפ שלא לקרוא תיגר על בייג'ינג בנושאים מרכזיים ששתי המעצמות מסוכסכות לגביהם, לרבות תביעת הריבונות של סין על טייוואן, זכויות אדם, מערכת המפלגה-מדינה שלה, ומה ששי מכנה את "זכותה של סין לפיתוח" - התייחסות להגבלות של ארה"ב על גישה סינית לשבבים מערביים ולטכנולוגיות אחרות.
"על ארבעת הקווים האדומים הללו", אמר שי לבידן, "אין לערער", על פי הדיווח הרשמי של סין על הפגישה.
מקורבים לקבלת ההחלטות של בייג'ינג אומרים ששי רואה באתגרים הכלכליים שסין מתמודדת איתם ככאבים הכרחיים בתהליך של החלפת מנועי צמיחה ישנים, לרבות השקעות בנדל"ן, במקורות חדשים יותר, כמו ייצור בעל ערך גבוה הכולל מכוניות ושבבים.
לדבריהם, שי והצוות שלו התעודדו מההתקדמות שראו בצמצום התלות הסינית במוצרים מערביים, תוך הגברת התלות של העולם בסין.
"האסטרטגיה עובדת", אמר אחד האנשים המכירים את קבלת ההחלטות בבייג'ינג, "אפילו כשהכלכלה הכללית נאבקת".
דוח מנובמבר של חברת המחקר Gavekal Dragonomics מראה כי סין מסתמכת פחות ופחות על יבוא לצורך ייצור של סוגים מסוימים של מוליכים למחצה, וכן של מכשור רפואי, רובוטים תעשייתיים והתקנים המשמשים בכלי רכב בנהיגה עצמית.
אך סין עדיין מסתמכת על טכנולוגיה, הון וידע אמריקאיים, במיוחד בתחומים כמו ייצור שבבים מתקדמים, תעופה וביוטכנולוגיה.
ומשום שהייצוא הוא בין נקודות האור הבודדות בכלכלה הסינית בימים אלה, סין צריכה לשמור על יכולתה למכור לשותפי הסחר הגדולים שלה ככל האפשר, כדי למנוע פגיעה משמעותית נוספת בצמיחה הכוללת.
עם הקרב החוזר של טראמפ נגד סין שמתקרב, מתעוררות תקוות בקרב כמה כלכלנים סינים שמלחמת סחר חדשה תאלץ את הנהגת שי לשנות סוף סוף את המדיניות הכלכלית שלה הממוקדת בייצור, למדיניות כלכלית המתמקדת יותר בהעצמת הצרכנים. אם טראמפ יקיים את הבטחתו להטיל מכסים גבוהים יותר, הם סבורים כי הייצוא הסיני ירד בהכרח ובייג'ינג תצטרך לחזק את הביקוש המקומי כדי לשמור על הכלכלה.
אך העולם השתנה מאז הקדנציה הראשונה של טראמפ. שני הצדדים מתבצרים יותר בעמדותיהם.
אוון מדיירוס, בכיר לשעבר בתחום הביטחון הלאומי בממשל אובמה, אמר שסגנון המנהיגות של שי יקשה על סין להתנהל מול טראמפ 2.0 בצורה יעילה. "אני פשוט לא רואה את שי מגיע לעסקה גדולה", הוא אמר.