איור: Shutterstock
בחודשים האחרונים נתן בית המשפט העליון, באופן חריג, שלושה פסקי דין חשובים בתחום הצוואות ההדדיות. בשלושת המקרים מדובר במצבים שבהם בני זוג ערכו צוואה הדדית, אחד הצדדים נפטר או הפך דמנטי, ואז הצד השני שינה את הצוואה. לאחר שגם הצד השני הלך לעולמו, הילדים יצאו למאבק משפטי זה בזה על הירושה, ובית המשפט נדרש להכריע איזו צוואה תקוים.
מה קובע החוק, מה קבעו שופטי העליון, והאם בני זוג שערכו צוואה צריכים לבדוק את הצוואות בעקבות הפסיקות החדשות? מומחים לדיני משפחה ממליצים איך לנהוג.
● לא לטמון את הראש בחול: כך תעבירו את ההון לדור הבא
● צוואות בינלאומיות: כך תבטיחו את חלוקת הירושה בנכסים מחוץ לישראל
צוואה הדדית היא צוואה שבני זוג עורכים כדי להוריש את עיזבונם זה לזה, ולאחר מותם לילדיהם או לצדדים שלישיים (צעד המכונה "יורש אחר יורש"). ב-2005 תוקן חוק הירושה, כך שנוסף סעיף 8א, המונע מבן הזוג שנותר בחיים לשנות את הצוואה לאחר מות בן הזוג הראשון, אלא בתנאים מוגדרים מאוד. לפי התיקון, ניתן לבטל צוואה הדדית במקרה שבן הזוג שנותר בחיים מסתלק מהצוואה שממנה הוא אמור לקבל את חלקו בירושה, או לחלופין, משיב את חלקו אם כבר קיבל אותו.
לצד זאת, החוק מציין כי ניתן לקבוע הוראה אחרת, אך אסור לשלול את הזכות לבטל את הצוואה כששני בני הזוג בחיים. שלוש הפסיקות החדשות מלמדות על החשיבות בעריכת צוואה כך שתבטיח את רצון הצדדים, ולא תבוטל בשלב מאוחר.
תקפה רק לגבי האב
בפסק דין שניתן בתחילת דצמבר (1857/24) נפסלו חלקים בצוואה שסתרו את צוואת בת הזוג המנוחה. בני זוג ערכו צוואות הדדיות בשנת 1996, לפני התיקון לחוק, שלפיהן בן הזוג השני יירש את כל הרכוש, ולאחר פטירתו יחולק הרכוש באופן שווה בין ארבעת הילדים. לאחר מות האישה, בעלה שינה את ההורשה לילדיהם, כך שהרכוש כולו יועבר לשתיים מהבנות, למעט 700 אלף שקל לבן אחד ו-600 אלף שקל לבת אחרת. לאחר מות האב, הילדים נחלקו בשאלה איזו צוואה לקיים.
השופטים דוד מינץ וחאלד כבוב קבעו בדעת רוב כי יש לתקן את הצוואה של הבעל, מאחר שהוא לא יכול להוריש רכוש שירש מהמנוחה בניגוד לרצונה כפי שמשתקף בצוואה. נקבע כי הצוואה תקפה רק לגבי הרכוש של האב, בעוד שרכוש האם יחולק שווה בין הילדים.
השופט אלכס שטיין סבר בדעת מיעוט כי יש לבטל את הצוואה המאוחרת ולחלק את כל העיזבון באופן שווה.
הצוואה בוטלה כליל
כמה ימים קודם, בסוף נובמבר (130/24), ניתן פסק דין שביטל לחלוטין את הצוואה ההדדית. בני הזוג, הורים לשלושה, ערכו ב-2007 צוואה הדדית (לאחר התיקון בחוק), שבה ציוו את כל רכושם זה לזה, ולאחר מותם יירשו ילדיהם את הרכוש, באופן לא שווה: 80% לבן ו-10% לכל אחת משתי הבנות.
האב הלך לעולמו, ואשתו ביקשה להסתלק מהצוואה ולהוריש את עיזבונה באופן שווה לכל הילדים. בית המשפט העליון קבע כי צוואת האם תקוים והילדים יקבלו באופן שווה את העיזבון - כלומר ביטל לחלוטין את הצוואה ההדדית.
השופטים יעל וילנר, חאלד כבוב ויחיאל כשר נימקו זאת בכך שלפי חוק הירושה, אם יורש (האישה) הסתלק מהמגיע לו לפי הצוואה, ולא נקבע אדם אחר שיזכה במקומו (המכונה יורש במקום יורש), הוראת הצוואה ההדדית מתבטלת. מאחר שהאב לא קבע יורש חלופי לאם - ההוראה לגבי אופן ההורשה לילדיו מתבטלת, ובמקומה יחולו כללי הירושה על-פי דין. כלומר חלוקה שוויונית.
השופט בדימוס דניאל ארנסט, היום עורך דין בתחום הירושה, שייצג בהליך את עמדת הבן (שביקש להעדיף את הצוואה ההדדית), אומר כי "פסק הדין חיסל את מוסד הצוואה ההדדית. מתברר כי ההוראות בצוואה היו על הקרח. יוצא שבגלל שהאם התחרטה - אין יותר צוואה הדדית. היא התחרטה בשביל האב".
לדברי עו"ד בעז קראוס שייצג את הבנות בהליך שזכו: "צוואות הדדיות חייבות להיערך האופן רחב הצופה סיטואציות שונות בעתיד. דווקא משום מורכבותן המשפטית חובה להכליל בהן מנגנונים הצופים אפשרויות עתידיות שונות. במקרה זה בית המשפט העליון עשה צדק בכך שמנע הפליה בין בן לבנות ופירש את המציאות באופן שאפשר לאשה לשנות את צוואתה ולהשוות בין בנותיה לבנה".
בחזרה לערכאה הראשונה
בפסק דין שניתן בספטמבר (7884/23), בני זוג שערכו צוואה, לפני התיקון לחוק, קבעו כי לאחר מותם שלושה מתוך ארבעת ילדיהם יירשו אותם, לאחר שהבת הרביעית כבר קיבלה בחייהם נכס ששוויו עולה על שווי חלקה של אחת משלוש הבנות הנותרות. האישה לקתה בדמנציה, ולאחר מכן שינה הבעל את הצוואה כך שבנה של אחת הבנות יירש את כל הצוואה, בתנאי שישלם לשישה משאר הנכדים סכום של 100 אלף שקל כל אחד.
כשבני הזוג הלכו לעולמם - בני המשפחה היו חלוקים איזו צוואה יש לקיים, ובית המשפט נדרש להכריע האם הבעל יכל לשנות את הצוואה.
בתחילה נקבע כי הבעל לא יכול היה לשנות את הצוואה, אך בעליון קבעו השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ואלכס שטיין כי לא ניתן להגביל את זכות ההורשה והיכולת של אדם לשנות את צוואתו. הדיון הוחזר לערכאה הראשונה, לבחון האם הצוואה החדשה נעשתה באופן הוגן.
"שהצוואה תהיה מורכבת"
בעקבות ההליך שבו ייצג, עו"ד ארנסט אומר כי "אני ממליץ לא לעשות צוואות הדדיות. שכל אחד יוריש ישירות למי שהוא רוצה. ואם כן עושים, יש לעשות צוואה מורכבת. להכניס הוראות של 'יורש אחר יורש' ו'יורש במקום יורש', שהיורש לא יוכל למכור, אלא להוריש למי שרצה בן הזוג".
ארנסט ממליץ לכל זוג שחתם עד היום על צוואה כזו "לבדוק עם מומחה לדיני ירושה את התיקונים הנדרשים בצוואה, כדי להבטיח חלוקת העיזבון לפי ההסכמות ההדדיות, גם במקרה של הסתלקות בן הזוג האחר מהעיזבון".
לדברי עו"ד ליאת שקלרז-תירוש, בעלת משרד שקלרז-תירוש, "תחום המשפחה אינו זוכה לעתים קרובות להכרעות עקרוניות של העליון. העובדה שניתנו פסקי דין בזמן כה קצר מעידה על ניסיון לשלוח מסר ברור: אם ערכתם צוואה הדדית לפני 2005, ייתכן שהיא לא מגינה על הרצון שלכם כפי שחשבתם. אנחנו למדים שגם אחרי התיקון, צוואה הדדית לא מוגנת תמיד, כי החוק עדיין לא קובע מה קורה אם בן הזוג מבקש לשנותה כשהצד השני כבר לא כשיר לשנות את שלו".
עו"ד שקלרז-תירוש ממליצה לבני זוג שערכו צוואה הדדית לבדוק אם היא נכתבה לפני 2005. ואם כן, לבדוק באמצעות עורך דין האם היא כוללת הוראות המגינות על הכוונה ההדדית. "הוסיפו הגבלות ברורות: חשוב שהצוואה תקבע באופן מפורש את התנאים לשינוי או לביטול שלה, כך שתבטיחו שבן הזוג שנותר בחיים לא יוכל לשנות אותה ללא מגבלות".
"פסקי הדין החדשים בתחום הצוואות ההדדיות מדגישים את המורכבות של הנושא", אומר עו"ד ארתור שני, העומד בראש חברת עו"ד לירושה. "הם מהווים תמרור אזהרה חמור נגד עריכת צוואות הדדיות כלאחר יד, ובעיקר נגד עריכתן במסמך אחד".
עו"ד שני ממליץ, גם לפני הפסיקה, לערוך צוואות נפרדות. עוד הוא ממליץ לכתוב בצוואה פירוט של המנגנון ותנאים שיגנו על הרכוש וישקפו את הרצון המשותף האחרון של שני המצווים, ביחס למה שיקרה לנכסים לאחר מות בן הזוג הראשון. מסקנה נוספת: "חשוב להסביר את הרציונלים מאחורי החלוקה, ולא להסתפק ב'רשימת מכולת' של רכוש".
עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן & פרידנברג, המתמחה בענייני ירושה, ממליץ שלא להסתמך על הוראות הצוואה ההדדית בלבד, אלא שכל אחד מבני הזוג יורה את חלקו ברכוש לפי רצונו, וללא תלות או הסתמכות על בן הזוג השני.
לדבריו, "חשוב מאוד לקבוע בצוואה מנגנון חלופי למקרה שבן הזוג הראשון יבחר להסתלק או לשנות את הצוואה, שאם לא כן, ההסתלקות עלולה לסכל את רצונו של בן הזוג שהלך לו לעולמו ראשון".