פסק דין / צילום: Shutterstock
הכותב הוא שותף במחלקת הליטיגציה במשרד AOi עבדי, וקנין ושות'
פעמים רבות נשמעת ביקורת על כך שבתי המשפט השונים נוהגים ב"אקטיביזם שיפוטי", משמע נוטלים לעצמם חירות לפסוק שלא על-פי חקיקה מפורשת של הכנסת. אולם האם דווקא הביקורת ההפוכה היא הנכונה? האם לעתים דווקא הכנסת בוחרת להעניק בחקיקה זכות לאזרח, אך בפועל בתי המשפט לא נוהגים לממש את אותה הזכות? ייתכן כי זה המקרה בכל הנוגע לעילה הנקראת "עשיית עושר ולא במשפט".
● עשר עסקאות גדולות תוך שנה: ההתחדשות העירונית לוהטת
● שינוי במודל התמריצים: תוכנית משרד השיכון להשכרה ארוכת-טווח נחשפת
חוק עשיית עושר ולא במשפט נועד להעניק לאדם זכות לקבל בחזרה נכס, שווי שירות או כל טובת הנאה אחרת שהתגלגלה ממנו אל אדם אחר "שלא על-פי זכות שבדין".
עובדות המקרה: חברה העוסקת במיחזור ובייצור חומר המשמש מצע לסלילת כבישים שכרה ארבעה דונם באזור נמל אשדוד לצורך אחסנה של עשרות אלפי טונות חומר. בהסכם שנחתם בינה לבין המשכירה נקבעה תקופת שכירות של שנה, עם אופציה הנתונה לשוכרת להאריך את השכירות בשנה נוספת.
כמה חודשים לאחר תחילת תקופת השכירות, המשכירה טענה כי גורמים שונים פנו אליה ודרשו לפנות הן את המושכר והן את המצע שאוחסן בו, בין היתר בטענה כי השטח עתיד להיות מופקע, ותחתיו יוקם מחלף.
לאחר דין ודברים, המשכירה שיטחה על גבי המושכר את המצע שאוחסן בו, השביחה את הקרקע והשכירה אותה לשתי חברות אחרות, בתמורה לדמי שכירות גבוהים בהרבה.
השוכרת תבעה את המשכירה, הן בגין החומר שנגזל ממנה והן בעילת עשיית עושר ולא במשפט, בגין הרווח שהמשכירה הפיקה מהשכרת השטח בדמי שכירות גבוהים יותר לחברות אחרות.
החלטה: בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעת השוכרת ופסק לטובתה פיצויים בשווי החומר שנגזל ממנה, בהפחתה של 25% אשם תורם, אולם דחה את התביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, בנימוק לפיו יש לראות את ההסכם בין הצדדים כאילו בוטל - אף שאף אחד מהצדדים לא טען זאת.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין.
אשם תורם
החלטת המחוזי: ערעור המשכירה נדחה לחלוטין. ערעור השוכרת התקבל חלקית, כאשר בית המשפט ביטל את ההפחתה של הפיצוי המגיע לה בגין אשם תורם והוסיף ופסק לטובתה גם תשלום מע"מ בגין רכיב זה.
עם זאת, המחוזי דחה אף הוא את הפיצוי בעילת אשם תורם. בפסק הדין ציין בית המשפט כי אומנם קביעתו של בית משפט השלום, לפיה יש לראות את ההסכם בין הצדדים ככזה שבוטל "אינה כזו שלא ניתן לחלוק עליה", אך מכיוון שהשוכרת כבר זכתה בפיצוי על החומר שנגזל ממנה, ומכיוון שגם המשכירה הוציאה מצידה הוצאות להשבחת הנכס מעבר לשימוש במצע שאוחסן, השוכרת לא תהיה זכאית לפיצוי בעילת עושר ולא במשפט בגין הרווח שהמשכירה הפיקה מהשכרת הנכס לחברות אחרות.
פרשנות: על פניו, נראה כי לפני בתי המשפט עמד "מקרה קלאסי" של עשיית עושר ולא במשפט. בתוך תקופת השכירות המשכירה הלכה והשכירה לחברות אחרות את הנכס בתמורה לרווחים גבוהים יותר. בכך קיבלה לידיה טובת הנאה בדמות רווחים עודפים, אך זאת "שלא על-פי זכות שבדין", שכן ה"זכות שבדין" להשתמש בנכס, במקרה הזה, הייתה של השוכרת, בהתאם להסכם השכירות המחייב.
בתי משפט השלום והמחוזי נימקו את דחיית התביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט בנימוקים שונים, אך דומה כי בסופו של יום, הסיכוי לזכות בפיצוי כספי בעילה זו כשהיא עומדת לבדה - אינו גבוה.
ע"א 24277-05-24