ביידן בבית הלבן. פחת והלך / צילום: ap
השבוע עברה השליטה המלאה בקונגרס של ארה"ב לידי הרפובליקאים. יהיו לזה תוצאות מפליגות, מפני שהם יוכלו לחוקק ולחקור.
● פרשנות | 2024, ההיפך: טראמפ מפסיד ורה"מ לוין מפספס את נסראללה
● פרשנות | הקריטריון של ארדואן ל"מנהיג אמיתי": להיות בשלטון מינימום 20 שנה
ואמנם אין כמעט ספק שהקונגרס החדש יחקור הרבה צדדים של ממשל ביידן בשנתיים הבאות. רוב החקירות יהיו טבועות בחותם הפוליטיקה המפלגתית, ואם לא ינבעו מהן צדדים פליליים נראה שהן יסתיימו במשיכת כתפיים.
מה שלא כן צד אחד של ממשל ביידן, המצדיק חקירה, מחייב חקירה, אל נכון יניב חקירה ויסתיים במסקנות חמורות. הצד הזה נוגע פחות לתוכן נשיאותו של ביידן ויותר לעצם כהונתו.
החודשים האחרונים האירו באור לא־יקרות את מצבו הגופני של הנשיא, והעמידו בספק גם את מצבו ההכרני (קוגניטיבי). זה קרה בעקבות עימות הטלוויזיה שלו עם דונלד טראמפ, בחודש יוני. אמריקה תפסה את הנשיא בן ה־81 על חם. הוא התקשה להרכיב משפטים, הוא איבד את חוט מחשבתו, מלים לעו בגרונו, וקולו הצרוד התקשה לבקוע.
שלושה שבועות אחר כך, מפלגתו המבועתת שכנעה אותו להסתלק מן המירוץ. זה היה מאוחר מאוד, מאוחר מדיי. לא נשאר זמן לבחירות מקדימות, והמפלגה העבירה את השרביט לידי קמלה האריס. היא לא הייתה מוכנה, היא לא הייתה מוכרת לציבור, הנסיבות היו לרעתה, והיא הפסידה.
קשר של שתיקה?
אבל השאלה אינה מה קרה לנשיא ב־28 ביוני, מול טראמפ. השאלה היא המידה שבה 28 ביוני שיקף את החודשים הקודמים, אולי את השנים הקודמות. בקיצור, האם קשר של שתיקה נרקם סביב מצב בריאותו של ביידן לאורך חלק ניכר של נשיאותו, אולי כל נשיאותו? הייתכן שניצני היחלשותו הפיזית והשכלית ניכרו עוד לפני שהתמודד על הנשיאות ב־2020?
זו שאלה כבדת משקל. היא נוגעת לעצם הגיונה של המערכת הדמוקרטית. הייתכן שמפלגה פוליטית הערימה על הבוחרים, והפקידה את עוצמתה הפנומנלית של הנשיאות בידיו הרועדות של ישיש שוקע והולך? הייתכן שאת נשיאותו ניהלו הלכה למעשה בני משפחתו ויועציו הקרובים? האם זו הסיבה שהנשיא מיעט להופיע בפני התקשורת, ומגבלות ניכרות הוטלו על מגעיו עם העולם החיצון, ובכלל זה מנהיגי הקונגרס ושרי הקבינט שלו?
תחקיר עוצר נשימה בוול סטריט ג'ורנל גילה לפני שבועיים, כי אחדים מחברי הקבינט נענו לרמזים, ונמנעו מלבקש פגישות עם הנשיא. בארבע שנות נשיאותו, ביידן פגש את כל הקבינט שלו רק תשע פעמים. השנה, הקבינט התכנס פעם אחת ויחידה. צריך להגיד שהקבינט האמריקאי חשוב פחות לאין שיעור מזה של ישראל, או של כל דמוקרטיה פרלמנטרית. אין בו הצבעות, והנשיא הוא תמיד המחליט, בלי אחריות קולקטיבית. אבל לפנים קבינטים היו מקיימים דיונים ומשיאים עצות לנשיא. לא בימי ביידן (טראמפ כינס את הקבינט שלו 25 פעמים).
משימות הסגל בבית הלבן נעו מגיבוש מדיניות לניסיון להבטיח שהנשיא יידע מאיזו דלת לצאת, שלא יילך לאיבוד על כר הדשא, שיזהה את בני שיחו, שיהיה מסוגל להגות את המלים בנאומיו עלי־טלפרומפטר. ביידן פחת והלך.
היסטוריונים מזכירים את הדוגמה המצמררת של וודרו וילסון, הנשיא ה־28 של ארה"ב, בימי מלחמת העולם הראשונה. הוא לקה בשבץ מוחי בשנה השלישית של תקופת כהונתו השנייה, ואשתו אדית (Edith) ניהלה למעשה את נשיאותו מבלי לגלות לאיש את חומרת מצבו.
איננו יודעים אם ג'יל ביידן מילאה תפקיד דומה. אבל אין ספק שכמו רוב קודמותיה היא נהנית מהשפעה ניכרת על נשיאותו של בעלה, והשפעתה בהכרח ניכרת עוד יותר אם בעלה מתקשה לתפקד.
במעלה הר סיני
זו הזדמנות להרחיב את בית הקיבול של התעניינותנו, ולשאול מה אנחנו יודעים על הקשר בין יכולת שכלית לגיל מתקדם אצל מנהיגי ישראל. בנימין נתניהו אינו רק ראש הממשלה ארך הכהונה ביותר, אלא הוא מתקרב והולך אל המעמד של ראש הממשלה הזקן ביותר. בסוף 2025 הוא יעבור את גולדה מאיר, שפרשה בגיל 76, ואם יחזור ויתמודד בבחירות של 2026 (בהנחה הסבירה שהן יתקיימו במועדן), הוא יהיה מבוגר מבן גוריון.
אין לנו עדויות מפורשות על נסיגה מנטלית אצל גולדה ואצל בן גוריון בשלהי כהונותיהם, אם כי אפשר לטעון שצדדים חשובים של תהליך קבלת ההחלטות אצל גולדה והקצנה רטורית אצל בן גוריון אמנם שיקפו נסיגה כזאת. זה עניין להיסטוריונים ורופאים, ואולי יש כאן אפילו מידה של דחיפות לרגל המסקנות המתחייבות.
בהיסטוריה של הדמוקרטיות המודרניות יש מספר מקרים של מנהיגים שזיקנתם המופלגת, או אפילו לא־מופלגת, השפיעה לרעה על התנהלותם: צ'רצ'יל בבריטניה בשנות החמישים, אדנאור בגרמניה ודה גול בצרפת בשנות השישים, רונלד רייגן ופפנדריאו ביוון (נשכח מרוב הלבבות, אבל זכה בשעתו בתשומת לב גלובלית) בשנות השמונים, ברלוסקוני באיטליה בעשור השני של המאה ה־21.
בארה"ב נשמעים קולות כלשהם בזכות הגבלת גיל על כהונת נשיאים. החוקה יצרה גיל מינימום, אבל לא גיל מקסימום. מחוץ למחלוקת הפוליטית המלווה את כהונתו של נתניהו, ובלי קשר אליה, מותר לשקול את השפעת הביולוגיה על ההכרה, ולשאול אם ראש ממשלת ישראל בעת הזאת צריך להגיע לגילו של משה רבנו (80) כדי לטפס במעלה הר סיני. הבה ננחש את תשובתו.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר