פצ'יני צ'ושקי פלפלים קלויים במסעדת ראי / צילום: גלעד הר שלג
אחרי חודשים שבהם טווחה כרמיאל ללא רחם נסענו לבקר את התושבים והעסקים שהתעוררו לתקווה חדשה. החזרה לשגרה אטית ולעיתים סזיפית, אבל כרמיאל, כמו יישובים נוספים בצפון, מחדשת אנרגיה ומתפללת לחורף שבו יומטר עליה מבול של מבקרים.
● שמורה עוצרת נשימה ועגלת קפה עם כל הקלאסיקות: הקיבוץ הצפוני שחזר לקבל מבקרים
● בית הקפה הוותיק הזה קיבל ורסיה חדשה אבל שמר על הקלאסיקות
● גבינות שוות, בירת בוטיק ואטרקציה לילדים: טיול של יום בין עסקים נגישים
10:00 | משהו לראות: "הוכחה שיצירה יכולה לפרוח מחוץ למרכז"
התחלנו את הביקור באזור התעשייה בפאתי כרמיאל, מיקום שבימים כתיקונם אינו מעורר תשוקה יתרה לפתיח של יום. אבל דווקא שם, בין מבנים ומשרדים, ספונה גלריית we Art ליצירה ישראלית, שהקימה רונית איצקזון-פלדמן, תושבת העיר, פרסומאית ואמנית. "בהתחלה חשבתי שאמנות היא תחביב, אבל אז הבנתי שהיא החיים עצמם", היא אומרת.
מבעד לחלונות הענק נשקפים הרים ירוקים טובלים בעננים, ויישובי הגליל מציירים רקע דרמטי לאמנות שבפנים. למראה כל יצירה, פסל וציור שרונית אספה ואצרה בקפדנות, ליבנו מתרונן ומתחמם, ולא רק בזכות קפה ועוגת פרג נהדרת שאספנו מהקונדיטוריה הוותיקה אסיף שלמרגלות הגלריה.
we Art הוקמה עוד בקורונה, מתוך החזון ליצור בפריפריה מרכז תרבות ובית לאמניות ולאמנים ובעיקר עבור הקהל המקומי. "זה לא עוד מרכז תרבות", מתקנת רונית בחיוך. "הגלריה היא הוכחה שיצירה אמיתית יכולה לפרוח גם הרחק מהמרכז".
אנחנו משוטטים בתערוכה הנוכחית, "לוכד החלומות", שמציגה יותר מ־100 יצירות של 53 אמנים ואמניות מכל רחבי הארץ במדיות שונות - ציור, צילום, פיסול, מדיה מעורבת, רישום, הדפס, עיסת נייר ועוד. לצדן תמונותיהם של החטופים רומי גונן ואלון אהל, תושבי הגליל, ודיוקן יפהפה של הפרמדיקית עמית מן שנרצחה בבארי.
גלריית we Art, כרמיאל
11:00 | משהו לשתות: כל בירה היא סיפור גבורה אחר
מאחורי משאיות שילוח באזור תעשייה אחר של כרמיאל מסתתרת מבשלת הבירה "גיבור" שהקים היזם ערן גרינוולד. שם הוא מבשל חמישה סוגים של בירות בסגנון אייל בלגי ועוד כמה בירות פופ-אפ מתחלפות בהתאם למצב הרוח ולמצב.
כך ניתן למצוא שם בירה המכונה "פלורה" לזכרם של נועה וגידי חיאל שנרצחו בנובה, בעלת טעמים חמצמצים של פסיפלורה, אחרת לזכרו של רס"ן טל פשבילסקי, את "הגיבורות" עם טעמים מרומזים של עשב לימון ועוד בירות שלטעמן המשובח מתלווה טעם של עצב. התוויות הצבעוניות עליהן מספרות את הסיפור, כל בקבוק הוא פרק.
בחצר המבשלה, ביר גארדן, המשקיף על ערוצו של נחל חילזון ובו שולחנות עץ ארוכים, אפשר לטעום מהמטבח של המבשלה - פיצות טובות מהטאבון, סלטים ונקניקיות ההולמות את טעמן המוזהב של הבירות.
מבשלת גיבור, כרמיאל
13:00 | משהו לחוות: סבון שבסיסו במטעי הזיתים של הכפר
אנחנו יוצאות את כרמיאל אל מרחבי הגליל, האוויר כבר קריר ובריח מנטול, והנופים המוכרים שאליהם התגעגענו בשנה האחרונה נגלים בפנינו שוב.
אמיל חדאד מקבל את פנינו בחצר מוריקה של בית אבן יפהפה באחת מסמטאות כפר ראמה, כפר שתושביו נוצרים, דרוזים ומוסלמים. אמיל הוא מורה למתמטיקה בימים ורוקח סבונים בלילות. בין כותלי אבן עתיקים של בית אמו, הוא מספר, זקני הכפר נהגו לרקוח לעצמם סבון ולימדו אותו את הנוסחה. "בהמשך חקרתי, בישלתי, למדתי וערבבתי ולבסוף יצרתי סדרה של סבונים טבעיים", שבסיסם שמן זית הנמסק ממטעי הזיתים של הכפר ובהם מתערבלים גרגירי רימון טרי, סומאק וגם פולי קפה טחונים.
לסבונים של אמיל אין ריחות מתפרצים כי הוא נטול תמציות ותוספות, אבל שאיפה עמוקה ממנו מגלה שכבות עדינות של בושם טבעי, אלכימיה מופלאה של מסורת וחדשנות.
סבון שמן זית, כפר ראמה, 0527401497
15:00 | משהו לאכול: "זה לא פיוז'ן, כל מטבח מקבל ייצוג"
השמש שלחה לשונות כתומים לעבר רקיע סגלגל, צובעת את המטעים ובתי הכפר בגוני ארגמן, ואנחנו טיפסנו במעלה ההר אל עבר ראי (גן עדן בבולגרית), מסעדת ההרים של אדיב סעד. אדיב עזב את הכפר לטובת לימודי פיזיותרפיה בבולגריה, שם פגש שתי אהבות - מילקה אשתו והמטבח המסורתי. את שתי אהבותיו הוא הביא לכפר הולדתו.
בראי הוא משלב שני מטבחים - זה הגלילי, תבנית נוף ילדותו, וזה הבלקני, אותו למד בדקדקנות. "זה לא פיוז'ן, כל מטבח מקבל את ייצוגו במנות מסורתיות משלו", הוא מסביר בעודו מגיש לשולחן קדירה מהבילה ובה פוחארה גבינות - תבשיל ההולם את מזג האוויר הסגרירי ובו גבינות, פלפלים ועגבניות, לצד תבשיל עדשים ושומר, קובה נייה חגיגית ועלי גפן חמצמצים ברכז רימונים.
ראי, כפר ראמה