מנהיג מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, טינו כרופלה ומנהיג מפלגת החירות האוסטרית, הרברט קיקל / צילומים: רויטרס -Sebastian Kahnert - AP, Andreea Alexandru
כבר שנים שמפלגות הימין הקיצוני באוסטריה ובגרמניה, מפלגת החירות האוסטרית (FPO) ואלטרנטיבה לגרמניה (AfD), מחזרות אחרי ישראל. מנהיגיהן ניסו לקבל הזמנות לביקורים רשמיים, הם הבטיחו גדולות בענייני העברת שגרירות לירושלים ומדיניות פרו-ישראלית, תמכו בהחלטות בעד ישראל ובשם ההגנה על חיי יהודים בפרלמנט האירופי, ובעיקר חברו למה שהן תפסו כמאבק ישראלי-אירופי "משותף" נגד האסלאם הקיצוני.
● "אנחנו צריכים את גרינלנד": בדנמרק המומים מהאיומים של טראמפ לכבוש את האי הארקטי
● "כמו ארמגדון": הרחובות של השכונה היוקרתית בוערים, והעשירים בורחים
הקהילות היהודיות בשתי המדינות נמנעו בעקביות מהחיבוק המוצע, ואף הפעילו לחץ על ירושלים בנושא. גם משרד החוץ הישראלי נעמד בכמה מקרים על הרגליים האחוריות. התוצאה: ממשלת ישראל לא היתה בקשר עם המפלגות, בעוד גורמים בליכוד וגורמים אחרים ניהלו אתן קשרים שוטפים.
ואולם, מאז התקפות הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 נדמה כי הטון של שתי המפלגות השתנה, או שעמדותיהן הוארו באור חדש. אלטרנטיבה לגרמניה, ובמידה פחותה גם מפלגת החירות, מצטיירות כפחות פרו-ישראליות מאשר מפלגות המיינסטרים הפוליטי: בין אם מדובר בסוציאל-דמוקרטים בראשות אולף שולץ בגרמניה או בשמרנים בראשות קארל נהאמר באוסטריה.
בימים אלה, כאשר ה-FPO קיבלו לראשונה בהיסטוריה המודרנית של אוסטריה את המפתחות להקמת הממשלה, והסקרים אומרים ש-AfD בדרכה להיות המפלגה השנייה בגודלה בבחירות בגרמניה בחודש הבא, כדאי לתאר את התהליך.
חשוב להבהיר כי לא כל מפלגות הימין החדש באירופה, שחלק גדול מהן נהנה מתמיכה הולכת וגוברת על רקע סוגיות של הגירה, פשיעה וכלכלה, הן בבחינת ימין קיצוני. השימוש בהגדרה "ימין קיצוני" לשתי המפלגות הללו נובע בין היתר מאופי החברים בהן והמצביעים שלהן, שבמקרים רבים מקושר לתנועות ניאו-נאציות, לתקריות אנטישמיות מתועדות של חברי מפלגה או למשל לסירוב של ראשי שתי המפלגות לגנות באופן גורף את פשעי האס-אס ("כל מקרה לגופו", אמר ראש מפלגת החירות, הרברט קיקל).
אותו מנהיג אוסטרי, שעשוי להפוך לקנצלר בקרוב, הגדיר את עצמו כ"קנצלר העם", מונח שבו השתמשו הנאצים, ואימץ מדיניות אנטי-ממסדית. בגרמניה, חלקים גדולים מה-AfD נמצאים תחת השגחת המשרד להגנת החוק בחשד לפעילות אנטי-דמוקרטית.
אוסטריה פחות להוטה ללגיטימציה הישראלית
אוסטריה תחילה: נדמה כי ה-FPO תחת הנהגת קיקל פחות להוטה ללגיטימציה הישראלית לעומת המפלגה בזמנו של היינץ כריסטיאן שטראכה, שכיהן עד 2019. המנהיג הקודם הגיע לביקורים רבים בישראל, כולל ביד ושם, נפגש עם נציגי ליכוד ואף עם שרים כמו אבי דיכטר. קיקל, לעומת זאת, לא ביקר בישראל בשנים האחרונות. הוא היה בכיר במפלגה עוד בתקופת הנהגתו של יירג היידר, שהיה פרו-אסלאמי והתרועע עם מנהיגים אנטי-ישראלים כמו מועמר קדאפי.
נציג המפלגה לפרלמנט האירופי, הרלד וילמסקי, אמר בסוף 2023 כי הסיוע האירופי לישראל הינו "טעות", אך לאחר מכן הבהיר שהוא תומך בזכותה של ישראל להגן על עצמה. וילמסקי היה זה שגם אמר ב-2009 כי ישראל מבצעת "קמפיין השמדה" נגד הפלסטינים במהלך מבצע עופרת יצוקה בעזה. אם מישהו מבקש דוגמה לטענות על הפכפכות התמיכה או הגינוי של מפלגות אלה בנוגע לישראל, וילמסקי עשוי להיות סמל.
לדברי פרשנים, העובדה כי שתי המפלגות תומכות ברוסיה (המבקרת בחריפות את ישראל) ומתנגדות לסיוע האירופי לאוקראינה (ולפיכך מתנגדות באופן גורף לסיוע אירופי צבאי למדינה כלשהי), פועלת כדי למסגר מחדש את עמדותיהן לאור המלחמה בעזה. עם זאת, גורמים פוליטיים מעריכים כי לא מדובר בשינוי מדיניות גורף, וכי ייתכן שבגרמניה ההתבטאויות האחרונות נעשות על רקע הבחירות הקרובות ורצון לקבל כמה שיותר קולות.
אנה תילהאמר, עורכת המגזין האוסטרי פרופיל, אומרת ל"גלובס" כי קיקל צפוי בכל מקרה לאמץ מדיניות בדלנית יותר. עד כה, תחת הובלתו של נהאמר, אוסטריה היתה מעוז פרו-ישראלי באיחוד האירופי ובכלל, כשהיא מתייצבת לצדה בזירה הבינלאומית גם בענייני משפט. קיקל, לעומת זאת, רוצה לחזור למעמדה של אוסטריה כ"נייטרלית".
"אני חושבת שממשלה בראשות ה-FPO, אם תוקם, תהיה אנטי האיחוד האירופי ובעד רוסיה", היא אומרת. "למעשה, מאחורי השאיפה של קיקל ל'נייטרליות' עומד הרצון להפסיק את הסנקציות על רוסיה ולשים קץ לתמיכה האירופית בקייב".
גרמניה בעימות פנימי סביב התמיכה בישראל
המקרה אולי ברור יותר בגרמניה. שם, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה נמצאת בעימות פנימי סביב שאלת התמיכה בישראל. כבר אחרי התקפות החמאס הביע ראש המפלגה (במשותף) טינו כרופלה "תנחומים לשני הצדדים" ותמך בהפסקת אש מידית.
בדיון שהתקיים לפני כחודשיים הראה כי המצב מבחינתו לא השתנה. כרופלה השתלח ישירות בקנצלר שולץ, שאישר יצוא נשק בשווי 150 מיליון אירו לישראל בשנה האחרונה. "בעזרת משלוחי הנשק שאישרת לישראל אתה תורם להרג בשני הצדדים. אתה לא תורם לדה-אסקלציה, אלא שופך דלק על האש", אמר. כרופלה הוסיף כי על גרמניה להפסיק לספק נשק לאזורי מלחמה, כולל לישראל.
מה שממחיש את העמדות של המפלגות אולי בצורה הטובה ביותר אלו עמדות הבוחרים שלהן. באוסטריה, סקר שהתקיים אחרי 7 באוקטובר מצא כי רק 43% ממצביעי מפלגת החירות מביעים סולידריות כלשהי עם ישראל. זאת, לעומת 57% באוכלוסייה הכללית. בגרמניה, סקר שהתקיים בקיץ האחרון מצא כי 80% ממצביעי המפלגה מתנגדים לתמיכה צבאית בישראל, לעומת 68% בציבור הכללי. בשני המקרים, התמיכה בישראל היתה הכי נמוכה במפלגות אלו.
בגרמניה הדבר משתקף גם במצעי הבחירות, לקראת יום הבוחר הקרוב ב-23 בפברואר. בעוד השמרנים הנוצרים-דמוקרטים (CDU-CSU) וגם הליברלים (FDP) מזכירים את ישראל פעמים רבות במצע, וחוזרים על ההתחייבות של אנגלה מרקל לגבי היות ביטחון ישראל אחת מסיבות הקיום של גרמניה, ה-AfD מתחייבת רק "להגן על החיים היהודים בגרמניה". מבחינת ראש המפלגה כרופלה, הדברים ברורים: "המאבק נגד אנטישמיות בגרמניה ובאירופה לא מחייב תמיכה בהתנחלויות בעזה ובגדה. אנחנו צריכים תוכנית שלום שמגיעה מגרמניה".
לדברי ג'ושוע שולטהייס, עורך ועיתונאי בעיתון היהודי-גרמני Jüdische Allgemeine, "תמיד היו שני מחנות ב-AfD: האחד חיפש ברית עם ישראל מתוך מחשבות על מלחמה משותפת נגד האסלאם. המחנה השני, שהתחזק בשנים האחרונות, תמיד ראה ביחסים המיוחדים בין גרמניה לישראל בעיה, ולכן התנגד לסיוע הצבאי לישראל למשל. המחנה הזה דחה את הרעיון שיש לגרמניה אחריות מיוחדת, וזוהי הקבוצה ששולטת כעת במפלגה". לדבריו, "עכשיו יותר מתמיד ניתן לראות כי המסכה ירדה, וש-AfD לא היתה ולא נמצאת בצד של ישראל".