שכר־טרחה / עיבוד: טלי בוגדנובסקי
משרד עורכי דין אפרים־ויינשטיין השיב לאחרונה 120 אלף שקל ללקוחה שייצג בעסקת נדל"ן, במסגרת תביעה גדולה יותר על סך 1.2 מיליון שקל שנדחתה ברובה בהליך בוררות. נקבע כי על המשרד להחזיר 20 אלף דולר, בתוספת ריבית והצמדה.
● תביעת רשלנות על סך 5 מיליון שקל נגד אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים
● "ניגוד עניינים בוטה": משרד עורכי הדין הגדול תבע לקוחה - וקיבל פסק דין מפתיע
לילי שובל, אלמנה בת 77, הייתה בעלת מחצית משטח מסחרי של 2,000 מ"ר באזור התעשייה בבת ים. היא שכרה את שירותי משרד עורכי הדין ב־2018, כדי לטפל במכירת זכויותיה בנכס וכן בתביעה נלווית שהגישה השוכרת של השטח - טיב טעם.
הנכס נמכר ב־24 מיליון שקל, ושובל שילמה שכר־טרחה של 5.6% משווי העסקה - 1.35 מיליון שקל. בנוסף שילמה שובל 30 אלף דולר עבור הטיפול בתביעה של השוכרת - בגינו משרד אפרים־ויינשטיין חויב להשיב לה כעת 20 אלף דולר.
"חוכמה שבדיעבד"
הלקוחה טענה, באמצעות עו"ד עמית בן ארויה, כי שכר־הטרחה ששולם, בגובה 1.35 מיליון שקל, הוא לא מידתי, לא עומד ברף המקובל, ויש בו יסודות של עושק.
לפני שבועיים אישרה השופטת נאווה ברוורמן מבית משפט השלום בתל אביב את פסק הבוררות של הבוררת איריס אגסי־מימון. הטענות לעושק נדחו.
הסכם שכר־הטרחה כלל מדרגות תשלום באחוזים והיה מותנה בתוצאות. בהסכם שכר־הטרחה נכתב, בין היתר, כי הוא כולל ניהול משא־ומתן למכירה במסגרת היפרדות מהשותף, לרבות התמחרות, ייצוג בתביעת שיתוף אם יידרש, ליווי מול משרד שמאים ודיווח לרשות המסים.
הבוררת קבעה כי לא הוכח שתנאי החוזה "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". נקבע כי הטענה של התובעת היא "חוכמה שבדיעבד" ואינה מעידה על אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם.
לאחר מכן בחנה הבוררת האם שכר־טרחה בגובה 5.6% הוא ראוי. בהיעדר הסכמה בין הצדדים, מונה מומחה בהליך - עו"ד בני טמיר. בעדותו אמר טמיר כי שכר־הטרחה הוא על הרף הגבוה, אך אינו חורג מתחום השיעור הראוי בנסיבות ההסכם הספציפי.
הבוררת קבעה כי שכר־הטרחה הוא במסגרת הראוי, מאחר שלא הוכח בראיות שהוא חריג, הגם שמדובר בשכר על הצד הגבוה.
לצד זאת, הבוררת קיבלה את הטענה לגבי התשלום עבור הטיפול המשפטי בתביעה של שוכרת השטח. נקבע כי ההליך שנוהל, הובל על־ידי משרד ש.הורוביץ עד להסכם פשרה, וכי הפעולות שביצע משרד אפרים־ויינשטיין היו כתב הגנה והליכים מקדמיים לא מורכבים.
אגסי־מימון קבעה כי שכר־טרחה של 30 אלף דולר אינו הולם את הפעולות שביצע המשרד בפועל, וכי השכר הראוי הוא 10 אלף דולר בתוספת מע"מ. טענות לתרמית או הטעיה נדחו. משרד עורכי הדין חויב לשלם בנוסף 10 אלף שקל הוצאות לתובעת.
"שכר־טרחה סביר וסטנדרטי בנסיבות"
עו"ד חנן אפרים, שייצג את משרד עורכי הדין, מסר בתגובה: "כל טענותיה של גברת שוובל לגבי עושק, כפייה הטעיה והסכם הנוגד את תקנת הציבור לגבי הנסיבות בהן נחתם הסכם שכר־הטרחה, נדחו במלואן בפסק הבוררת. הוכח למעלה מכל ספק כי הסכם שכר־הטרחה היה סביר ואף סטנדרטי בנסיבות. המומחה ציין כי כך הוא בעצמו היה עושה, וכך הוא נהג.
"הבוררת פסקה לגברת שוובל החזר המהווה אחוזים בודדים (6%) מהיקף התביעה כולה, המהווה החזר חלקי מרכיב שכר־טרחה מסוים שנרשם מפורשות שישולם באופן גלובלי ובלתי מותנה. הסיבה היחידה להחזר הסכום הקטן דלעיל היא שעורכי הדין הצליחו להגיע לתוצאה הרצויה באופן יעיל, ומבלי לנהל את כלל התיק עד תומו, ולא ציינו בהסכם שכר־הטרחה כי הסכום לא יוחזר בכל מקרה.
"אף על־פי שאנו חולקים גם על ההחזר כאמור, קבלנו כמובן את פסק הבוררות ונהגנו לפיו. אנו שמחים כי לאור הייעוץ המשפטי שלנו, ולאור כל הקשיים אשר היו בעסקה ובסכסוך הנדונים, גברת שוובל קיבלה עשרות מיליוני שקלים, וזאת הרבה מעבר לחוות־דעת שמאית אשר החזיקה ביחס לנכס שנמכר".
ממשרד בן ארויה-וולף, שייצג את הלקוחה, נמסר: "אנו שמחים שפסק הבוררות הורה להשיב לגברת שובל 132 אלף שקל. לצערנו, פסק הבוררות לא אתגר כראוי את שכר־הטרחה המוגזם לטעמנו של 5.6% משווי המקרקעין. פסק הבוררות לא ניתח כנדרש את הפסיקה הרלוונטית באשר לשכ"ר־טרחת עורכי דין בעניינים דומים, ואף לא נתן משקל לכך שהאחוזים בהסכם שכר־הטרחה עולים ככל שסכום המקרקעין עולה - בניגוד למקובל בתחום. בשל מגבלות הליך הבוררות, לא הוגש ערעור".