פופקורן. ליאור פרנקל בשיחה עם נעם מנלה, חוקר תודעה ומרצה באוניברסיטת רייכמן / צילום: סמדר כפרי
בעולם שבו הבלגן עולה על גדותיו אנחנו כמהים לסדר, למשהו מהעולם הישן שבו הכול היה ברור. מנגד, הניסיון מלמד שכשיש יותר מדי סדר, בלי מידה מסוימת של כאוס, קשה מאוד לייצר חדשנות, יצירתיות או פריצת דרך. זו בדיוק הסיבה שאנשים כאוטיים כמו דונלד טראמפ - שמבטיחים סדר דווקא דרך התנהלות בלתי צפויה ואותנטית - מצליחים כל כך. טראמפ הוא רק דוגמה למישהו שמבין את חוקי המשחק בעולם החדש: היכולת לשלב בין השניים.
● פופקורן | המגייסת הבכירה חושפת סוד: "אף אחד לא קורא את קורות החיים שלכם"
● הספר שמגלה: מה הופך עסקים משפחתיים חסינים יותר למשברים
● ראיון | "כדי להתחרות בנו וויז וצ'ק פוינט יצטרכו לאחד עשר חברות שונות"
האיזון הזה לא תמיד פשוט, וזה ניכר כשבוחנים את עולם העבודה החדש. חברות רבות שומרות על סדר ומתקשות להכניס כאוס, ובמקומות כאוטיים מדי קשה למצוא סדר. כדי להבין יותר איך זה נראה ואיך מנהלים צריכים להתנהל עם העובדים שלהם הזמנתי לשיחה את נעם מנלה, חוקר תודעה ומרצה באוניברסיטת רייכמן.
נעם, דיברתי איתך מיד אחרי שטראמפ זכה ואמרת לי שזה היה ברור מהרשתות החברתיות. איך אתה מבין את האירוע הזה?
"אני חושב שהעולם מאתגר את האופן שבו אנחנו מבינים את היחסים בין כאוס לסדר. כבר בשנות התשעים מייסד ויזה די הוק אמר שהארגון שלו נהיה מסודר מדי, טיפש, לא מצליח לתת מענה למציאות דינמית. הוא טבע את הביטוי Chaorder ולמעשה אמר שאם הארגון נהיה מסודר מדי, תכניס לתוכו כאוס, וכשהוא נהיה כאוטי מדי, תארגן אותו מחדש. בעברית הביטוי הזה עובד טוב - כאוסדר. זה הסיפור הכי גדול של העולם עכשיו, הוא נע בקצב מטורף ואנחנו לא מצליחים לסדר אותו.
"ואז מגיעים אנשים כמו טראמפ, שהם נורא כאוטיים, אבל הם יסדרו לנו את זה. כמה שהייתי בעד קמלה האריס באופן עקרוני, לא היה לה צ'אנס לאורך המרוץ הזה".
אני חושב שהרבה מועמדים פועלים לפי חוקים. טראמפ פשוט פועל מאינטואיציה הזויה, אפילו חייתית, והוא ממציא את ספר החוקים מחדש.
"אז קודם כול יש משהו במה שאתה אומר, אבל אני רוצה לקחת אותך רגע לסוף שנת 2023 תחילת 2024. אוניברסיטת אוקספורד מכריזה על מילת השנה שלה - ריז. אתה יודע מה זה?".
כן, אירחתי כאן מישהי בת 19 שהסבירה לי. היא אמרה לי שזה בן אדם שנכנס למסיבה והוא חכם, חתיך, מגניב. זה מגיע אולי מהמילה כריזמה.
"זה אכן מגיע מהמילה כריזמה, אבל הרעיון הוא שזו כריזמה חדשה, משוחררת, אותנטית, בלי פילטרים. אצל טראמפ זה קרה באופן אותנטי. אצל קמלה ניסו לייצר את זה. היא רקדה על הבמה ופנתה לקהלים צעירים, ובחודשיים הראשונים זה יצר סחף אדיר. זה היה הצד הכאוטי שהעולם חיפש. אבל בשלב מסוים הבינו שהיא לא נותנת מענה לאתגרים של העולם, בתוך הכאוס אין באמת סדר".
גם טראמפ סחף את ארה"ב עם הריקודים שלו.
"בהחלט, שלושה שבועות לפני הבחירות הוא עשה כנס במישיגן ובשלב מסוים הוא פשוט הפסיק אותו ואמר 'בואו נרקוד'. אחרי חצי שעה של ריקודים שחררו את האנשים הביתה, והם אמרו שזה היה כנס הבחירות הכי טוב שהם היו בו. אנשים כבר לא רוצים את הבולשיט הישן.
"אבל בניגוד לקמלה, לצד האישיות הכאוטית הוא כל הזמן הביא סדר ואמר למשל שאצלו לא יהיו מלחמות. המשחק הזה, בין הכאוס לסדר, חיבר אליו יותר ויותר אנשים בזמן שקמלה נשארה ההיא מהריקודים".
גם צריך להגיד שטראמפ מגיע לפאנץ' תוך שנייה - הכול שחור ולבן.
"זה בדיוק זה - כשהעולם נהיה כאוטי, אני רוצה אותו יותר מסודר ופשוט, ואין פשוט יותר משחור ולבן".
"לא לימדו אותנו לחיות במורכבות של הכאוס"
התחלנו בבחירות בארה"ב אבל ברור שזה לא רק שם, זה גם בעולם העסקי. החברות נמצאות בכאוס מטורף. יש גרף שמראה את משך החיים הממוצע של חברה ב-S&P 500. רואים שם שב־1935 הממוצע היה 90 שנה ועכשיו הוא 15 שנה. זאת אומרת, חברה מצליחה לשרוד הרבה פחות זמן, כי מכל מקום מגיעה התחרות וכל העולם משתנה בקצב משוגע. מה חברות לדעתך צריכות לעשות, לחזור לשחור ולבן?
"אני חושב שארגונים הולכים למקומות האלה, מנסים להוריד כמה שאפשר את המורכבות. כשאילון מאסק קנה את טוויטר הדבר הראשון שהוא אמר לעובדים הוא שלא עובדים מרחוק, כי זה מעלה עשרות שאלות של שליטה, מנהיגות ותפוקה. אני רואה את זה בהרבה ארגונים, אנשים מפחדים ממורכבות ומדברים היברדיים, וחוזרים לפשטות.
"יש בזה גם עניין של שליטה. איבדנו שליטה בעולם הארגוני ואנחנו מחפשים מישהו שיעזור לנו לקבל אותה בחזרה. לא לימדו אותנו לחיות בתוך המורכבות של הכאוס. גם את המנהל לא לימדו איך להתנהל מול עובדים כשהם מהבית למשל".
בסוף המשמעות של זה היא לחזור למציאות של פעם. אתה מגיע לעבוד, צריך להישאר עד שעה מסוימת, ואם לא מתאים לך, אז להתראות.
"בדיוק, ואז קבוצה מסוימת תתאגד, יהיה לה כוח והיא תנסה לשנות את זה. זו מחזורית אינסופיות. הפתרון הוא לא רק לעשות סדר. צריך ללמוד לחיות עם הכאוס. המורכבות מנצחת אותנו כי לא למדנו לחיות איתה.
"אגב, אם הצבא ואמ"ן היו חושבים במונחים כאוטיים יותר, אולי הם גם היו מצליחים להבין את חמאס אחרת. כי הרי חמאס הוא ארגון מאוד כאוטי. בכלל, ארגונים כאלה, זריזים וקטנים, חושבים באופן מאוד יצירתי. הם כל הזמן מסתכלים על האפשרויות שנפתחות ומחפשים סדקים להיכנס דרכם".
"אפשר לעשות את זה, דווקא בגיל 50"
אני רוצה רגע להחזיר אותנו לחברות. אנחנו נעים בין הצורך לסדר לצורך בכאוס. היום כל חברה שעברה את 200 העובדים הופכת למאוד מסודרת ורואה צורך להקים סטארט־אפ כאוטי קטן בתוכה כדי שיחשוב באופן חדשני יותר. זה כמו פלסטר כזה.
"קודם כול צריך להבין שכל ארגון הוא נורא שונה. הכאוס שאני רוצה להכניס לצבא הוא לא כאוס שנכון לחברה עם 200 עובדים. אבל הרציונל הוא שיהיו מספיק אנשים בארגון שמבינים את צורת החשיבה של העשרת הכאוס - לא לשאוף לסדר. כיום רוב ההנהלות ומחלקות משאבי האנוש שואפות כל הזמן לסדר ולנהלים. אם תהיה מסה קריטית של אנשים שחושבים באופן כאוטי יהיו הרבה יותר רעיונות בתוך הארגון.
"אני רוצה להשאיר את זה בבלגן ולתת לגיטימציה לכאוס. במצב כזה קורים ניסים בתוך חברה, אנשים מרגישים בנוח להתבטא. הם לא מרגישים חתרניים, זה פשוט חלק מהארגון".
מה אתה מציע למנהלים שרוצים להפוך את הארגון שלהם לכזה?
"התחלנו את השיחה בריז. הכריזמה הזאת היא בדיוק מה שכוח ניהולי צריך - האותנטיות, להיות משוחרר ולהיות אתה. מנהל צריך לחשוב אם הוא השראה לאנשים שסביבו, או שהוא מנהל טכנוקרט. אני חושב שזה סיפור ניהולי גדול מאוד - רוב המנהלים ששולטים היום בעולם הם טכנוקרטים חזקים, מעט מהם מעיזים להביא עולמות אחרים לתוך זה".
ואפשר לדעתך לעשות את השינוי בשלב מסוים בקריירה? נגיד בגיל 50 להפוך ממנהל טכנוקרט לכזה שנותן לגיטימציה לכאוס?
"כן, ובעיקר בגיל הזה. זה גיל שבו אתה מתחיל להסתכל על החיים, על מה שעברת ועל מה שנשאר לך. הרבה מנהלים מרגישים בשלב הזה שהעיסוק בארגון מתחיל לשעמם אותם ובדרך כלל הם ימצאו את העניין מחוץ לארגון - חתירה בקיאקים, טיפוס על הרים וכאלה. ואני אומר - תביא את הרוח הזאת לתוך הארגון, אתה נמצא שם עשר שעות ביום. תהיה הדמות המעורבבת גם ביום וגם בלילה".
אבל במה זה מתבטא?
"זה עניין של השראה. המשימות יישארו אותן משימות, אבל כשאתה מתחיל לחשוב אחרת אתה מתחיל להסתכל עליהן בצורה חדשה ונפתחות דלתות חדשות. כל אחד יכול לקחת את זה למקום אחר, ולהתפתח בזה. מה שחשוב הוא רק להכניס אלמנטים אחרים, ואפשר לפצח את הקשה - הטכנוקרטיה, הנהלים, עודף הסדר".
"חיילים לא מבינים למה כולם מדברים רשמי"
אני רוצה שנדבר רגע על אדם רציני. הריז אומר שהרצינות לא תלויה בסט התנהגויות ובפרצוף מכורכם, כמו שהייתה לכריזמה הראשונה. בכריזמה החדשה אפשר להוריד את זה ולהגיד שאתה רציני גם בלי זה. זה בדיוק מה שקמלה התחילה לעשות עם הריקוד שלה וזה מה שטראמפ המשיך לעשות. הוא לא פחד לעשות כנס בחירות ושיגידו שהוא לא רציני. המונח לא רציני שייך לעולם הטכנוקרטי הישן שרק רוצה סדר.
"לפני הבחירות טראמפ הלך לראיון אצל הסטנדאפיסט ג'ו רוגן. הוא לא פרשן רגיל, היה ברור שטראמפ מגיע לשיחה של כאוס וגם המאזין מצפה למשהו אחר. ושם הוא כבש את המאזינים. זה בדיוק הסיפור - בערוצי המיינסטרים זה תמיד אותו הדבר, השאלות אותן השאלות והתשובות אותן התשובות. העולם כבר לא יכול לספוג את הסטריליות הזאת".
יש חזאי אחד בטיקטוק, אדם קרוגר,שמכניס מילים של שירים פופולריים לתוך הקראת התחזית.
"זה גאוני. החזאים נמצאים בסיכון גבוה מאוד בעתיד, כי יש להם רשימת מילים מאוד מצומצמת ולבינה מלאכותית קל לעשות את זה. ואותו חזאי אמר: בוא ניקח את הסדר הזה על מזג האוויר, ונעשיר את זה בשורות משירים ידועים. זה נפלא וזה בדיוק הסיפור - כל דבר ניתן להעשיר באלמנטים אחרים.
"לפני 7 באוקטובר ישבתי אצל מפקדים בצה"ל ודיברנו על תפיסת הסמכות הקיימת, שהיא מאוד אחידה וברורה בצבא. וזה לא עובד בעולם הזה. זה מייצר בלבול עצום אצל החיילים ואצל המפקדים, כי אנשים כבר לא מבינים למה כולם מדברים באופן רשמי. הסיכום שלי איתם היה שיוצאים למסע שבו תיבנה תפיסת הסמכות החדשה, שהיא מעורבבת - סדר מועשר בכאוס. זו תפיסה שלמה, אבל 7 באוקטבר טרף את הקלפים".
זה מעניין, אבל מנגד טראמפ משרה אווירה של הגבר הלבן והעשיר, קצת מחזיר אותנו לסמכות הישנה.
"זה נכון אבל היא כאוטית. מאסק וטראמפ הם כאלה, קצב הדברים מאוד מהיר. אני חושב שהסמכות החדשה שאנחנו הולכים לקראתה כאוטית מאוד. והמתח הזה יכול להיות טוב בהרבה ארגונים - מערכת החינוך, המשטרה והכול".
"מפעילים אינטואיציות ישנות על מערכת חדשה"
זה מזכיר לי משהו. הזמר הצעיר ג'ייקוב קולייר התראיין אצל הסופר סיימון סינק, ובשלב מסוים שאל אותו מה זו יצירתיות. סינק ענה: להכניס סדר לתוך כאוס. קולייר לא ממש אהב את התשובה הזאת ואמר שזה גם להכניס כאוס לתוך סדר. בכל מקרה, היה לי כיף לראות איך הצעיר הזה, בן 30, מע רער את הסמכות של המרואיין המבוגר והנודע, ואפילו לא מודע לזה.
"התשובה של סינק נורא מעניינת. בגדול אני לא אוהב שמגדירים יצירתיות אבל מבחינה מחשבתית תמיד אומרים שזה להכניס כאוס לתוך סדר. וכשסינק אומר הפוך הוא למעשה שובר את התבנית, וזה יצירתי. כשאתה לוקח כאוס ומתחיל לארגן אותו, נוצר משהו חדש, יצירתיות מדהימה.
"ואפרופו סמכות, השבוע היה אצלי אחד משחקני השחמט הטובים ביותר, רב־אמן, בחור בן 21. דיברנו על האבות המייסדים של השח, שהיו צריכים לתת הערכה למצבי משחק בלי מחשב. ואז הוא הפתיע אותי כשאמר שהם היו סובייקטיבים ולימדו שח לא נכון. אמרתי לו שצריך להכיר בכל זאת, אז הוא אמר לי - תכיר ותשכח, זה כבר לא רלוונטי. אני הזדעזעתי, מבחינתי זה הבסיס. אבל מבחינתו הבינה המלאכותית היא הבסיס היום.
"בכלל, אני חושב שהנושא הכי מדהים בעולם הבינה המלאכותית היום הוא אינטואיציה מלאכותית. יש מאמר שיצא בהרווארד לפני חודש, שמציג מחקר שבו נבדקה אינטואיציה של רופאים בעולם ההשתלות. הם גילו שחלק מהאינטואיציות הישנות כבר לא עובדות כי הן בנויות על פרמטרים לא נכונים ועל העולם הישן. רופאים, ובכלל כולנו, מפעילים על המערכת החדשה של העולם, הכאוטית, את האינטואיציות הישנות, שמבוססות על ניסיון אחר".
אתה בעצם אומר שמנכ"לים היום צריכים לערער על כל האינטואיציות שלהם ולנסות לתרגל אינטואיציה אחרת לגמרי ממה שהכירו. יש פה עניין קשוח מאוד לאגו, ואולי גם סיכון.
"זה נכון, אבל אם תעשה את זה כמה חודשים אתה תראה את השינוי. אני רואה את זה על אנשים שאני עובד איתם. צריך לחשוב על זה, ולדבר על זה, ומשהו במיינדסט זז. רק צריך לרצות שהוא יזוז".
אתה מדבר כל הזמן על הצורך לשנות ולהוסיף כאוס ויצירתיות, ואני תוהה: אולי גם חברות שמרניות וסמכותיות יצליחו לשרוד, כי יש באווירה הציבורית מספיק רגולציה שתשמור עליהן מהכאוס.
"זה חד־משמעית נכון. כאוס-סדר זה הלחם של ניגודים, טרנד ואנטי־טרנד. לכל תופעה של ריזיות, יש אנטי־תופעה באותה עוצמה שהיא לצורך העניין הסמכותנות. בטלוויזיה עדיין יושבים עם חליפות והכול נראה אותו דבר וכולם רואים את זה, כי יש צורך בסמכות הישנה.
"אבל צריך לדעת לדבר את שתי השפות. אם אתה מדבר רק את שפת הסמכות - אתה תאבד המון אנשים מהעולם החדש. אם אתה מדבר רק את השפה הריזית, כמו קמלה האריס, אז אתה נהיה קצת ליצן. השילוב הזה הוא הסיפור: לא לחשוב במונחים של שחור או לבן, אלא של גם שחור וגם לבן".
בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט פופקורן. ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".