עגבניות שרי / צילום: Shutterstock
עסקת הענק של מכירת וויז לגוגל הזכירה מדוע ישראל ידועה שנים רבות כ"אומת הסטארט-אפ". פיתוח טכנולוגי אחר שאוהבים לייחס לישראל ולהתגאות בו הוא עגבניית השרי, שכבשה את לבבות וצלחות העולם כולו. אך כפי שכבר ודאי הבנתם מאופי המדור - גם סיפור זה הוא מיתוס. עגבניות קטנות דמויות דובדבן (ומכאן השם Cherry) קיימות בטבע כבר מאות שנים. אך בניגוד למיתוסים אחרים, כאן לחדשנות הישראלית כן היה תפקיד מכריע בהפיכתן למוצר פופולרי.
● בודקים את המיתוס | אלברט איינשטיין לא נכשל בלימודיו בבית הספר
● בודקים את המיתוס | מארי אנטואנט לא באמת דיברה על עוגות
● בודקים את המיתוס | מתי ואיך צמחה האגדה על פסלי השיש הלבנים של העת העתיקה
מקור העגבנייה וזניה השונים ביבשת אמריקה, שם הילידים אכלו והכליאו בין זניה הרבה לפני שהספרדים נחתו על חופיהם, והן הובאו לאירופה לראשונה רק במאה ה-16, שם צבען האדום החשיד אותן כרעילות, ולקח זמן רב עד שצברו פופולריות. כמו כן, הגעתן המאוחרת לאירופה משמעותה שעל אף שכיחותן במתכונים המודרניים, העגבניות אינן "מסורתיות" לאף מטבח אירופי עתיק, אפילו לא האיטלקי.
בעוד שזנים קטנים של עגבניות היו מוכרים ואף תועדו כ"עגבניות דובדבן (שרי)" כבר בספרים מלפני כ-200 שנה, אלו לא היו זנים נפוצים למאכל שכן היו חמצמצים ונטו להרקיב במהירות לאחר הקטיף. לכן, ומשיקולים כלכליים נוספים, במשך מאות שנים מגדלים באירופה ובאמריקה העדיפו לזרוע את הזנים הגדולים יותר של העגבניות. אך כל זאת השתנה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בזכות שיתוף-פעולה בריטי-ישראלי יוצא דופן.
באותה תקופה באנגליה, רשת הכלבו הפופולרית מרקס אנד ספנסר חיפשה מזון איכותי וחדשני שימשוך לקוחות. מבין מאמציה, הרשת פנתה לצוות חוקרים ישראלים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, בראשות הפרופסורים נחום קידר וחיים רבינוביץ', שחקרו באותה עת זני עגבניות בעלי מתיקות ושרידות גבוהים במיוחד. הרשת ביקשה מהחוקרים הישראלים שימציאו עבורה עגבנייה קטנה, שניתן לצרוך כחטיף או להוסיף בקלות לסלט, שתהיה טעימה במיוחד, והכי חשוב שתהיה בעלת חיי מדף של כמה שבועות לכל הפחות ועמידה להובלה ארוכה. בקיצור, ההפך המוחלט מעגבניות השרי הקיימות עד אז.
בעזרת שיטות מתקדמות של הכלאת זנים קיימים והכלאות ייחודיות של עגבניות שרי, הצליחו חוקרי הפקולטה להאט את תהליך ההבשלה כך שטריות העגבנייה תישמר לאורך חיי השיווק, לחזק את קליפתה כך שלא תיפגע בהובלה ובעיקר - להמתיק מאוד את תכולתה.
התוצאה הייתה זן חדש, שנמכר תחילה במרקס אנד ספנסר ובמהלך שנות ה-80 הפך להצלחה כלכלית אדירה, בבריטניה ואז בעולם כולו. זן זה תרם רבות הן לרווחת המגדלים הישראלים שהפכו ליצואנים משמעותיים, והן לאוניברסיטה העברית שקיבלה תמלוגי עתק על הפיתוח, והוא שאחראי על הולדת המיתוס.
מאז, פותחו עוד מאות תתי-זנים של עגבניות שרי, בכל הצבעים והצורות, וישראל הוכיחה את עצמה כמובילה עולמית בפיתוח וגידול זנים חדשניים של עגבניות דוגמת "עגבניית המגי" המוצקה והמתוקה, במיוחד כאלו העמידות לאקלים חם וצחיח וגדלות ללא השקיה מסיבית.
אז לא, עגבניות השרי הן לא המצאה ישראלית, אלא נאכלות בעולמנו לכל הפחות כבר מאות שנים. אך זה לא אומר שאין במה להתגאות, שכן ישראל ומדעניה בהחלט אחראיים להפיכתן מגידול שולי למוצר חקלאי מסחרי - עמיד, מתוק, ופופולרי מאי פעם.