אקטיביסטים מפגינים מול משרד פול ווייס על ''כניעתו'' לטראמפ / צילום: Reuters, Erik McGregor
למה שמתרחש עכשיו בוושינגטון אולי יאה השם "מבצע נקם ושילם". נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מנצל את עוצמתה הפנומנלית של נשיאותו כדי לרדוף ולהעניש. בשורה הראשונה עומדים בימים האלה שנואי-נפשו העיקריים, עורכי הדין המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית; אלה שחקרו אותו ותבעו אותו מטעם הממשלה במהלך ארבע שנות גלותו הפוליטית; ואלה המוסיפים לתבוע את ממשלו עכשיו בעשרות בתי משפט בשם לקוחותיהם הפרטיים, כדי להאט את קצב השינויים שהוא מנסה להכניס בכל תחומי פעילות הממשלה הפדרלית, או לסכלם.
אין זו הגזמה להגיד שפחד מהלך עכשיו על משרדי עורכי הדין הגדולים ביותר באמריקה. טראמפ הסיר את רוב הכפפות, והוא מאיים על מטה לחמם ועל המוניטין שלהם.
● כותרות העיתונים | האזהרה של "האקונומיסט" לישראל: "מסתכנת באסון"
● חברת הבינה המלאכותית של אילון מאסק רוכשת את X ב-33 מיליארד דולר
עורכי הדין האלה מתפרנסים במידה רבה מייצוג של לקוחות פרטיים בפני הממשלה. האיסור שהנשיא מנסה להטיל על עצם כניסתם אל משרדי הממשלה עומד לפגוע בהם פגיעה אנושה. טראמפ מאיים לשלול את הסיווג הביטחוני מעורכי דין, העוסקים מעשה שגרה בעניינים מסווגים, ואינם יכולים לעסוק בהם ללא סיווג.
טראמפ כבר נחל הישגים. שניים מן המשרדים המפורסמים ביותר נכנעו וקיבלו את תנאיו, מה שהיכה את ציבור עורכי הדין ב"הלם" וב"פאניקה", על-פי דיווחים ברשת ועל-פי חיוויים במדיה החברתית.
תביעה נגד קבוצות ימין
על הכוונת של טראמפ נמצאים עכשיו כמה ממשרדי עורכי הדין המפורסמים ביותר באמריקה, עמודי תווך של כלכלת ניו יורק, של הפוליטיקה שלה ושל חיי החברה והתרבות שלה. ביניהם אפשר למצוא את Paul Weiss (1,226 עורכי דין, הכנסה של 2.6 מיליארד דולר בשנה) ואת Skadden (1,700 עורכי דין, הכנסה של 3.3 מיליארד דולר בשנה).
פול ווייס חוגגת באפריל את יום השנה ה-150 לייסודה בידי מהגר יהודי ממזרח אירופה, סמיואל וו. ווייס. הפירמה קנתה את איבתו של הנשיא מפני שאחד משותפיה לשעבר הנהיג את התביעה במשפט נגד טראמפ בבית המשפט המחוזי במנהטן; ומפני שפול ווייס סייעה "פרו-בונו" (שירות שעורכי דין מגישים בחינם) לכנסייה פרוטסטנטית שחורה בתביעה נגד שתי קבוצות ימין קיצוניות ואלימות, שהנשיא טראמפ חפץ ביקרן.
כדי להיחלץ מן המצוקה, מנכ"ל פול ווייס חש לוושינגטון, עלה לרגל אל הנשיא, הבטיח להתנהג יפה והסכים להגיש שירותי פרו-בונו בערך של 40 מיליון דולר לטובת עניינים שהנשיא יבחר.
ג'ון קונוויי, עורך דין ידוע, ממבקרי טראמפ החריפים ביותר, הגיב בציוץ: "כניעתה של פול ווייס היא המעשה המחפיר ביותר שראיתי בימי חיי מצד משרד מרכזי של עורכי דין, כה מזעזע עד שתחילה לא יכולתי להאמין בו. עורכי דין כלשהם במשרד הזה - בין שהם שותפים בכירים ובין שרק מועסקים - אשר לא ימהרו להתפטר, יכתימו ללא תקנה את המוניטין המוסריים והמקצועיים שלהם".
פירמת סקאדן הלכה בעקבות פול ווייס והסכימה למכסת פרו-בונו ברוח הנשיא בסכום של 100 מיליון דולר. כמובן, העניין אינו הסכום. אלה הם סכומים של מה בכך בשביל התאגידים המשפטיים הענקיים האלה, הממזגים תאגידי ענק בזמנם החופשי. נותנת היא עצם נכונותם של המשרדים האלה "לכוף ברך" (כפי שאומרים באנגלית) בפני נשיא סמכותני, המצפה לציות כללי ומוכן להעניש את הלא-ממושמעים.
פול ווייס וסקאדן החמיצו אפוא את ההזדמנות להפוך לקדושות מעונות, אולי מפני שהן מעולם לא היו בעסקי הקדושה, בניגוד לרושם רב-שנים. מה שלא כן, Jenner & Block ו-WilmerHale, וימים אחדים לפניהן גם Perkins Coie. שלוש האחרונות שכנעו שופטים מחוזיים לעכב את החלת צוויו של טראמפ. שופט אחד פסק, כי מהלכי הנשיא כלפיהן "מטרידים ומפריעים". שופט שני כתב כי צווי הנשיא "מעבירים חלחלה בגווי".
את ההתקפה על עורכי הדין בישרה עוד ב-22 במרץ הצהרה ארוכה, שהנשיא פרסם באתר הרשת של הבית הלבן. היא הייתה הקדמה לצווים הנשיאותיים הבאים. טראמפ עשה בה חשבון ארוך עם עורכי הדין. הוא פקד עליהם עוון של חתירה תחת "ביטחוננו הלאומי, ביטחון הפנים שלנו, בטיחותנו הציבורית וטוהר הבחירות שלנו". אלה ארבעת הנושאים שעליהם התמודד על הנשיאות, ושלתיקונם הרדיקלי הוא טוען ל"מנדט סוחף".
"תכליות לא הולמות"
טראמפ מאשים שעורכי הדין מנסים לערער את מדיניות ההגירה שלו, ואגב כך מבזבזים את זמנה של הממשלה ומכלים את משאביה. הוא קובע כי "הכרח הוא" שעורכי דין לא יציגו תביעות "לתכליות לא-הולמות", ובכללן "להטריד, לגרום עיכוב בלתי נחוץ או להגדיל את עלות ההתדיינות". לרוע המזל, לדבריו, "יותר מדי עורכי דין ומשרדים מתעלמים מדרישות אלה" כשהם מנהלים תביעות נגד הממשלה הפדרלית.
טראמפ מורה לפיכך לשר המשפטים ("התובע הכללי", בתוארו האמריקאי) "לחתור לסנקציות נגד עורכי דין ומשרדי עורכי דין, העוסקים בתביעות קלות-דעת, בלתי הגיוניות ומכעיסות" נגד זרועות הממשלה.
בלשונו של פול רוזנצווייג, בעל טור בכתב-העת (האנטי-טראמפי) "אטלנטיק", "טראמפ ובעלי בריתו אינם רוצים בשיטה מאוזנת; הם רוצים שיטה המזכירה את זו של סין או של רוסיה, המפחידה עורכי דין ומניאה אותם מלייצג את לקוחותיהם".
לא נהנים מפופולריות
לפי שעה, התפטרו רק מתי מעט מעורכי הדין במשרדים שנכנעו לטראמפ. המספר אולי יגדל, אבל אין סימן שהוא עומד להפוך לשיטפון. טראמפ מתכוון כמעט ללא ספק להוסיף ולהעניש משרדים. הדעת נותנת שלפחות חלק ניכר מהם יעדיפו "עסקה" עם אומן-העסקאות על פני מאבק חזיתי. מומחים לענייני משפט מזהירים כי משוואת שלטון החוק עומדת על הפרק.
טראמפ יודע שעורכי דין אינם נהנים מפופולריות. קצת קשה להעניק מעמד של קורבנות לפרקליטים המשתכרים שבע ספרות בשנה, משתכשכים בים של אופציות ונהנים מטובות הנאה. בימין האמריקאי, עורכי דין תמיד זוהו עם אויבים פוליטיים.
בשעה שהמפלגה הרפובליקאית הייתה מפלגת אנשי העסקים, המפלגה הדמוקרטית הייתה "מפלגת עורכי הדין", המגינה הנאמנה על ה-tort, הלוא הן תביעות הנזיקין המאיימות לצאת מכלל שליטה ולהוריד חברות מנכסיהן. בין שתי המפלגות יש חלוקת עבודה היסטורית: הרפובליקאים מנסים להנמיך את תקרות ה-tort, והדמוקרטים מתנגדים. אין זה מקרה שהחלוקה הזו מתבטאת גם בתרומות מגזריות למימון המפלגות.
אבל אצל טראמפ, את האיבה לעורכי דין מניעה בראש ובראשונה התנסותו האישית. הוא אינו שוכח ואינו סולח. הוא אינו ידוע בהשכלתו הספרותית, אבל הוא מאמץ ברצון את השורה המפורסמת מ"הנרי החמישי" של שייקספיר: "תחילה, הבה נהרוג את כל עורכי הדין", אומר דיק הקצב.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.