עבודה מהבית. ''אני מתגעגעת ליצירתיות, לקפוץ למשרד של מישהו במקום לארגן שיחת זום'' / צילום: Shutterstock
הכותבת, ג'ואן ליפמן, היא מנהלת התוכן הראשית לשעבר של Gannett והעורכת הראשית של "USA Today", מחברת הספר "Next! The Power of Reinvention in Life and Work"
וו חי את החלום. הוא עובד מרחוק מהאי אואהו שבהוואי. ביום שלישי האחרון פרסם היזם בן ה־35 סרטון יוטיוב שלו, משוטט עם הכלב על חוף אידילי מתחת לשמיים כחולים, גלים לבנים מתנפצים על החוף מאחוריו.
זו סצנה מעוררת קנאה, עד שמקשיבים לדבריו. "העבודה מרחוק איפשרה לי לעבור להוואי", מודה יליד סיאטל, אך "יש הרבה חסרונות חברתיים... אחד המחירים הוא הבדידות". מול מסך מחשב כל היום, אומר וו, הוא מרגיש כמו "חיה שבויה בגן החיות. כמו אדם שבוי".
● נקמת העובדים על החזרה למשרד: הם רק נראים עסוקים
● רוצים להתקדם בעבודה? אולי כדאי לכם לשנות את מקום הישיבה
● שולחן, כיסא, מקלדת ומסך: כך תאבזרו נכון את פינת העבודה הביתית
חמש שנים לאחר הסגרים של מגפת הקורונה, אנו בעיצומה של תנופה משמעותית של חזרה למשרד. חברות רבות, מ-AT&T ועד צ'יפוטלה, נוקטות צעדים נגד עבודה מרחוק, וכך גם ממשל טראמפ, שאיים לפטר עובדים פדרליים שאינם מגיעים למשרד חמישה ימים בשבוע.
העובדים, שברוב המקרים זועמים על כך, נלחמים באמצעות עצומות ותביעות משפטיות. בסקר שנערך לאחרונה התנגדו יותר מ-90% מאנשי המקצוע של אמזון לדרישת החברה לעבוד חמישה ימים בשבוע במשרדים. סקר שנערך לאחרונה על ידי Pew מצא שכמעט מחצית מן העובדים אומרים שהם כנראה יחפשו עבודה חדשה אם המעסיק שלהם יבטל את האפשרות לעבוד מרחוק.
אך בתוך ההמון ישנה קבוצה אבודה, קטנה ועצובה של עובדים, שרק רוצים לחזור לעמדות העבודה שלהם. רובם ננטשו בבית משום שהמשרד הפיזי שלהם כבר אינו קיים, או משום שמיקום המשרה שלהם בטבלה הארגונית הוגדר כמרוחק. Reddit מלאה בשרשורים שכותבים חברי הקבוצה הבודדה הזו, שנושאיהם הם "העבודה מהבית הרסה אותי", "אני ממש שונאת לעבוד מהבית" ו"אני שונאת עבודה מרחוק, האם אני מטורפת?". התבטאות בלינקדאין של בכיר בבריטניה, "אני שונא לעבוד מהבית! הנה, אמרתי את זה", הפכה ויראלית, וזכתה לאלפי תגובות.
מי המוזר פה
רק 3% מעובדי הצווארון הלבן רוצים לחזור למשרד לחמישה ימים בשבוע, מצא סקר של Advanced Workplace Associates. "אני יודע שאני המוזר פה", צוחק המהנדס דמיאן פיטרס, בן 41 מסילבר ספרינג, מרילנד, השותף המנהל בחברת ייעוץ העובדת מרחוק בלבד. דעתו מוסחת בקלות רבה מ"מטלות בית, מיסים שאני יכול לטפל בהם", והוא מתגעגע לתחושת האחווה עם עמיתים. "אני די מופנם וקצת אנטי חברתי, אבל אני לא אוהב לא לפגוש אף אחד", הוא אומר. הוא מבין שהוא חריג, אפילו בביתו שלו: "אשתי עובדת רק מרחוק, והיא מתה על זה".
פייג' שו, בת 47, אשת ביטוח מאורלנדו שהחלה לעבוד מרחוק במהלך המגפה, שנאה את זה כל כך עד שעזבה את עבודתה. כעת היא מבצעת את תפקידה מהמשרד, ומתענגת על כל מה שקשור לחיי המשרד - השיחות עם הקולגות, האוכל החינמי בחגיגות, המסדרונות שהיא יכולה לשוטט בהם כשהיא זקוקה להפסקה. היא אפילו אוהבת את הנסיעה לעבודה, שאותה היא מנצלת כדי לתכנן את יומה בבקרים וכדי להירגע בערבים, תוך כדי "המסלול עם הנוף" בכבישים המקומיים. "אני עובדת בתעשייה מלחיצה, צריך לדעת למדר", היא אומרת.
כמה מן העובדים מרחוק שאינם מרוצים מתלוננים על כך שהבידוד מרסק את כישוריהם החברתיים. טראוויס וו אומר שבסופי שבוע עם חברים הוא חש נבוך לאחר "שלא התאמנתי בחיי חברה" במשך שבוע. אלין רוז, בת 58, מהנדסת בקרה בכירה בפרויקט המבוצע בעבודה מרחוק בקירקלנד, וושינגטון, מנסה לפגוש חברים בערבי סוף שבוע, אך אלה העובדים במשרדים רק רוצים להירגע בבית. "אני מרגישה כמו הכלב שלי כשהייתי חוזרת הביתה: 'אנחנו יכולים לשחק, אנחנו יכולים לשחק?' אבל הם כבר קיבלו את מנת החברה היומית שלהם".
אין אהדה רבה
לפני המגפה, יום עבודה בבית מדי פעם נתפס כמתנה, הפסקה נהדרת מהשחיקה היומיומית. "אהבתי את ימי השישי שבהם יכולתי לעבוד בבית", אומרת איימי ארנוף בלומקין, מנהלת שיווק בכירה. היא נהנתה להתאמן בבוקר מוקדם במקום לנסוע לניו יורק מביתה בניו ג'רזי.
אך עכשיו, בעבודה מרחוק עבור מלכ"ר בוושינגטון די סי, החידוש נשחק. "אני מתגעגעת ליצירתיות, לקפוץ למשרד של מישהו במקום לארגן שיחת זום", אומרת בלומקין, סמנכ"לית הצמיחה במועצה הלאומית של נשים יהודיות. קשה לה יותר ליצור מערכות יחסים, לפעול במהירות וללוות עובדים צעירים. היא מצפה בקוצר רוח לביקוריה במטה, המלא אנרגיה של עשייה. "רוב החברים הכי קרובים שלי היו אנשים שפגשתי בעבודה, האנשים שתמכו בי ושהיו בחתונה שלי", היא אומרת. "אין את זה עכשיו".
עובדים מרחוק שחשים בודדים מנסים כל מיני שיטות כדי ליצור מחדש אווירה של משרד. נלסון וואנג, עיתונאי בן 54 מניו יורק שבילה את רוב 30 שנות הקריירה שלו בחדר החדשות, הפך למומחה בבחינת סדרה מתחלפת של מקומות, בהם החדר המשותף בבניין הדירות שלו, בתי קפה שכונתיים ומשרד של עיתון שבו הוא עובד כעצמאי.
אך גם כשהעובדים מרחוק מגיעים למשרד, אין ערובה שמישהו יהיה שם. איש ה-IT ריאן דניאלס ניסה להיכנס למשרד שלו אף שתפקידו מסווג כמרוחק. "זה היה יותר גרוע מלהיות בבית", הוא אומר. "זו הייתה עיר רפאים. חשבתי שאם משהו יקרה לי כאן, ייקח כמה ימים עד שאנשים ימצאו אותי". לאחר מכן הוא שכר חלל עבודה משותף בכספו, "אבל גם שם יש אנשים רק לעתים רחוקות".
אלה שרוצים לחזור למשרד אינם זוכים לאהדה רבה. כשעובד מרחוק כתב ב-Reddit, "הדיכאון שלי גדל כל הזמן", מגיב אחד נזף בו שהוא "מבזבז מקום" של מישהו ראוי יותר. כשעובד מרוחק אחר התוודה, "אני מרגיש כל כך מבודד, הימים מרגישים מתישים ואני פשוט לא שמח", הוא קיבל תגובה נסערת: "כל מי שאני מכיר שנאלץ לחזור למשרד שונא את החיים שלו. לא ייאמן שמישהו מתלונן על עבודה מהבית".
אותה פרודוקטיביות
גם מי שמשתוקק לעבוד במשרד לא בהכרח מייחל להיות כבול לשולחנו חמישה ימים בשבוע. רבים מעדיפים לוח זמנים היברידי, שיותר ממחצית מהאמריקאים עם משרות המאפשרות זאת נהנים ממנו, לפי גאלופ. ניקולס בלום, כלכלן אוניברסיטת סטנפורד, מצא שעבודה היברידית פרודוקטיבית באותה מידה וגורמת לעובדים להיות מאושרים יותר, ולשיעורי העזיבה לרדת ב-35%.
וו, מצידו, ויתר לחלוטין על החיים של עבודה מרחוק. הוא עבר לאי לראשונה ב-2017 כשעבד מרחוק בתעשיית משחקי הווידאו, אך לפני שנה, הוא אומר, "מצאתי את עצמי לא מתגעגע למשרד אלא למפגשים חברתיים במהלך היום". הוא החל לנהל כמה עסקים מקוונים קטנים וכעת עובד במשרה חלקית בחברת תיירות ימית, ומסיע מבקרים במעבורת שמתצפתת על דולפינים ולווייתנים. "זו לא מסגרת משרדית", הוא מודה, אבל לפחות "יש לי חבורה של עמיתים לעבודה עכשיו".