רשות המסים / צילום: איל יצהר
מאות עובדי רשות המסים, מפקדי מס הכנסה, מע"מ ומיסוי מקרקעין, שתבעו את המדינה בבקשה לשינוי תנאי העסקתם והעלאת שכרם כך שיושווה לשכר עובדים המוגדרים כ"כלכלנים" - נדחו על-ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
● בגיל 35 הוא עומד מאחורי הרפורמה הגדולה של רשות המסים ומבטיח לתפוס "את כל התחמנים"
● עקב מעורבות ארגוני פשיעה: הקבלן שלא ימשיך בפרויקטים עבור המדינה
נקבע כי "ככל מעסיק, אף למדינה, באמצעות נציב שירות המדינה, נתונה פררוגטיבה ניהולית בכל הנוגע להגדרת המשרות וקביעת אופן ההתקשרות עם עובדיה - אם באמצעות כתב מינוי ואם באמצעות חוזה מיוחד".
עוד צוין כי התובעים לא הוכיחו את טענתם לאפליה אל מול אחרים בשירות המדינה המועסקים באמצעות חוזה "כלכלנים", בין היתר משאין מדובר בקבוצה הומוגנית שניתן להשוותה לקבוצה אחרת, "ובהיעדר חובה המוטלת על המדינה לנהוג בשוויון כלפי קבוצות עובדים שונות".
התובעים: דירוג שגוי
פסק הדין עסק בשאלה האם יש לחייב את המדינה לשנות, בדיעבד, את אופן ההתקשרות מול מפקחים ברשות המסים, מהעסקה בדירוג להעסקה בחוזה מיוחד מסוג "חוזה כלכלנים", ובהתאם לחייב את הרשות בתשלום הפרשי שכר הנובעים משינוי זה.
התובעים מועסקים בשירות המדינה כמפקחי מס הכנסה, מע"מ ומיסוי מקרקעין. הדירוג לפיו מועסקים התובעים הוא דירוג המח"ר (מדעי החברה והרוח). מדובר ברשימה של כמה מאות תובעים אשר הגישו כל אחד תביעה פרטנית, באמצעות ההסתדרות הלאומית, ובמסגרת התביעות אשר נוהלו במאוחד, טוענים כי על אף שמבחינה מהותית הם נחשבים "כלכלנים" המועסקים בשירות המדינה - מעולם לא הוצע להם לעבוד בחוזה כלכלנים, והם מועסקים על-פי דירוג המח"ר, תוך ששכרם נמוך משמעותית מתנאי השכר הקבועים בחוזה כלכלנים, בניגוד להוראות נציבות שירות המדינה וחובת השוויון החלה על המדינה כמעסיקה.
התובעים ביקשו מבית הדין להורות כי הם זכאים לבחור להיות מועסקים על-פי חוזה כלכלנים, ולחייב את המדינה לשלם להם את ההפסדים הנובעים מדירוגם השגוי עבור שבע השנים האחרונות מיום הגשת התביעה או מיום תחילת עבודתם.
בין הצדדים הוסכם כי תידון ותוכרע תחילה השאלה העקרונית בדבר חובת המדינה להעסיק את התובעים על-פי חוזה כלכלנים, ולאחר מכן, ככל שיעלה הצורך, תידון שאלת הפרשי השכר המגיעים לכל תובע.
בשעה שהתיק תלוי ועומד ניהלה המדינה משא-ומתן עם ועד עובדי רשות המסים באשר לתנאי ההעסקה של עובדי הרשות השונים. במרץ 2025 הגישה המדינה לתיק "הודעת עדכון ובקשה דחופה", במסגרתה עדכנה כי נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה להסתדרות בכל הנוגע לעובדי רשות המסים בתפקידים מסוגם של התובעים.
טענתם המרכזית של התובעים, עובדי רשות המסים, בתביעה היא כי עבודתם זהה בעיקרה ובמהותה לזו של כלל הכלכלנים בשירות המדינה, והם אף בעלי הכשרה ורקע מקצועי דומה, אך חרף האמור בחרה המדינה להעסיקם בתנאים נחותים ומפלים ביחס לאותם כלכלנים, וזאת בניגוד לעיקרון השוויון וחזקת החוקיות החלה על המדינה.
נטען כי בנובמבר 2021 שלחה רשות המסים למפקחים הודעה המאפשרת להם לבחור להיות מועסקים בחוזה כלכלנים, וכך אף נקבע במכרזים אותם פרסמה המדינה. זמן קצר לאחר מכן חזרה בה המדינה מכך, ועדיה ציינו כי אינם מכירים זאת או כי הדבר נעשה בטעות.
בכל הנוגע להסכם הקיבוצי, התובעים טוענים כי אין בו כדי להשפיע על תביעתם, וזאת משני טעמים: האחד - מאחר שההסכם אינו מעניק להם 'חוזה כלכלנים' כמבוקש בתביעה; והשני - מאחר שממילא ההסכם הוא "צופה פני עתיד", ואילו התביעה עוסקת גם בהפרשי שכר להם זכאים התובעים, לטענתם, בגין העבר.
המדינה: תנאי סף שונים
בכתב ההגנה טענה המדינה כי המשרות בהן מועסקים התובעים הן משרות בדירוג מינהלי, קרי משרות שאינן מצריכות תואר אקדמי, תנאי הסף להן הוא 12 שנות לימוד, ולא נדרשים רישיון רואה חשבון או הסמכה כשמאי מקרקעין.
נטען כי הבחירה האם ניתן להעסיק עובד בחוזה כלכלנים היא בחינה משולבת של המשרה בה הוא משובץ ושל השכלתו והסמכתו, ומאחר שמשרותיהם של התובעים אינן עומדות בקריטריונים, לא ניתנה להם האפשרות להיות מועסקים בחוזה כלכלנים.
בכל הנוגע לטענת האפליה, המדינה טענה כי לצורך הוכחתה על התובעים להוכיח כי קיים יחס שונה לשווים, קרי כי הופלו ביחס לקבוצת שוויון מסוימת, אך בניגוד לטענת התובעים כי אין שוני מהותי בינם לבין כלכלנים בשירות המדינה - הם לא הוכיחו כי סוג עבודתם, תחומי האחריות והמשימות אותן הם נדרשים לבצע זהים לאלה המתבצעים על-ידי כלכלנים. בנוסף הם לא הוכיחו כי תנאי הסף של משרותיהם זהים לאלה של משרות הכלכלנים, וכך גם מתח הדרגות הצמוד למשרותיהם.
כמו כן, נטען, הפררוגטיבה הניהולית מאפשרת למדינה לקבוע תנאי עבודה שונים לעובדיה, כל עוד לא מדובר בהבחנה על רקע שיקולים פסולים אסורים.
בית הדין: האפליה - טענה לא מבוססת
אב בית הדין, השופטת מירב קליימן, נציגת הציבור (עובדים) קריסטינה פוליצר מימון ונציגת הציבור (מעסיקים) הילה דיין-בירן דחו את טענות העובדים ובין היתר קבעו כי "התובעים לא הניחו בסיס מספק להוכחת טענת האפליה הנטענת על-ידם. כך, התובעים לא הניחו בסיס לחובה כלשהי המוטלת על המדינה להשוות בין אוכלוסיות עובדים המועסקות במשרות שונות, התבססו על טענה כללית לאפליה מבלי שביססו קריטריון מפלה כלשהו לבד מהשתייכות מקצועית שאינה מהווה קריטריון מפלה, לא הוכיחו כי מדובר בהשוואה בין שתי קבוצות הומוגניות, ולא הוכיחו כי מתקיים 'יחס שונה לשווים', תוך הסתמכות על הנחות ושמועות שלא נתמכו בנתונים ועובדות".
באופן חריג, למרות שהעובדים הפסידו בתביעה, בית הדין חייב את המדינה בתשלום הוצאות התובעים בסך 30 אלף שקל, וזאת בשל מחדלים של המדינה בעת ניהול ההליך המשפטי, ובהם העובדה שלא הגישה סיכומים בהליך במועדים שנקבעו חרף החלטות בית הדין, באופן שעיכב בצורה חריגה את מתן פסק הדין בהליך.
"לבחון מחדש את הבקשה"
עו"ד מוטי בללתי, שותף ומומחה למסים במשרד גולדפרב, גרוס, זליגמן ושות', סבור כי הגם שעובדי רשות המסים הפסידו בזירה המשפטית, יש מקום לבחון מחדש את הבקשה שלהם, אחרת ההפסד הוא של הציבור.
"פסק הדין שם את הדגש על ההיבטים המשפטיים של שיקול-הדעת המינהלי ודיני העבודה, אך חשוב לזכור את התמונה הרחבה יותר - מפקחי רשות המסים הם אנשי מקצוע, והעבודה שהם עושים קריטית לקיום התקציב הציבורי. ככל שהמדינה תדע למשוך ולשמר עובדים איכותיים יותר ברשות המסים - כך קופת המדינה תיהנה מהכנסות גבוהות יותר, מאכיפה יעילה יותר ומשירות ציבורי טוב יותר.
"דווקא משרד האוצר, שמכיר היטב את הנתונים ואת חשיבותם של המפקחים, היה צריך להיות הראשון שידחוף לשדרוג תנאי ההעסקה והשכר שלהם. לא מדובר בפריבילגיה, אלא בהשקעה משתלמת במשאב האנושי שיש לו תרומה ישירה וברורה לגודל הקופה הציבורית . "