ד''ר גלית קאופמן / צילום: יונתן בלום
כשד"ר גלית קאופמן, אחות בהכשרתה, מונתה בשבוע שעבר למנכ"לית בית החולים אסותא אשדוד, היו מי שלא שמחו בשמחתה. בלט בהם יו"ר ההסתדרות הרפואית פרופ' חגי ציון, שטען: "זה יום שחור למערכת הבריאות הישראלית. מינוי של מנהל בית חולים שאיננו רופא יגרום לפגיעה קשה בשירות הרפואי לעיר החמישית בגודלה". אבל קאופמן לא מתרגשת. "עם השנים פיתחתי עור עבה", היא מספרת בראיון לגלובס. "הוא אדם מבוגר וזו הבחירה שלו איך להתבטא. מי שמכיר את העבודה שלי - המינוי לא מאיים עליו. קיבלתי תמיכה מהמון רופאים שמכירים אותי, וגם מכאלו שלא, אבל מעריכים לפי הרקע שלי שאעשה עבודה טובה".
● הטוויסט המפתיע שהפך את חברת הלוגואים למכונת מזומנים
● הצוללת | "בתוך שמונה חודשים צפויה עוד מערכה מול איראן, והיא תתמקד במשטר"
● הנוכלות החדשות של רוסיה: מפתות חיילים להינשא וגורפות הון כשהם מתים
כשקאופמן מדברת על הרקע שלה היא מתכוונת לרקורד של יותר מ־25 שנות ניהול במערכות בריאות מאתגרות. עד לאחרונה ניהלה את רשת בית בלב של מכבי, הכוללת ארבעה מוסדות לאשפוז גריאטרי, עם מספר מיטות כולל גבוה יותר מזה שבאסותא אשדוד, ועוד שישה בתי דיור מוגן. עוד קודם לכן הייתה ראש מחוז הצפון של הקופה.
אבל את יו"ר ההסתדרות הרפואית כל זה לא מרשים. הוא מזכיר כי "בג"ץ כבר קבע בשנת 2017 שהשיקולים שהציגה המדינה, ולפיהם מנכ"ל בית חולים ממשלתי חייב להיות רופא, הם ענייניים ובעלי משקל", ואף ציין כי בחירה במי שאינו רופא לניהול מוסד רפואי באשדוד היא בגדר הזנחת הפריפריה. "השיקולים האלה לא תקפים יותר בבית חולים ציבורי שמשרת מאות אלפי תושבים בדרום ובשפלה? האם מכבי שירותי בריאות סבורה שמגיע להם פחות?", הטיח ציון.
את עצמה קאופמן בכלל לא תופסת כאחות, אלא יותר כמנהלת בעלת ניסיון בניהול מוסדות רפואיים. "בלי לזלזל בידע שלי כאחות, או בניסיון שלי מהקהילה ומבתי החולים, ניהול זה ניהול, ובדרך כלל - או שיש לך או שאין לך את זה. אני יכולה לנהל גם חברה לייצור נעליים. רופאים הם עם נפלא וחכם, ויש רופאים שיכולים ורוצים לנהל, וזה נהדר, אבל זה לא בא תמיד ביחד".
הופתעת כשהציעו לך את התפקיד?
"ודאי שהופתעתי, לכל אורך השנים נשמרה מכל משמר התפיסה שרק רופא מנהל בית חולים, וצריך להיות מנהל אמיץ כמו רן סער (יו"ר אסותא אשדוד ויו"ר מכבי, שגם גייס את קאופמן לעבודה הראשונה בקופה - ג"ו) כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית הזאת. אני מרגישה שאני משפיעה על תהליך שינוי משמעותי במדינת ישראל, ואני חושבת שזו החלטה נכונה לבחור את המנהל על פי הכישורים והניסיון ולא לפי המקצוע שממנו הוא בא במקור".
לצד קאופמן תהיה מנהלת רפואית, ד"ר חגית סרבגיל־ממן, המכהנת כסגנית מנהל בית החולים. "אני צריכה לידי גם מנהל רפואי חזק, את זה תמיד היה לי בכל אחד מן התפקידים הבכירים שלי, ויהיה גם באסותא", היא מסבירה את ההחלטה. "סרבגיל־ממן הייתה הרופאה הראשונה של סיירת מטכ"ל. זה כוח נשי שאני מאמינה בו".
בשלב זה לא ברור אם ההסתדרות הרפואית תעתור נגד המינוי, אך גורמים בכירים בתחום מאמינים כי גם אם תעשה זאת, הסיכויים שלה למנוע אותו נמוכים. לפי אותו בג"ץ מ־2017, הממשלה יכולה לקבוע כי מנהל בית חולים ממשלתי חייב להיות רופא. אולם אסותא איננה בית חולים ממשלתי, אלא ציבורי בבעלות מכבי. מבחינת קאופמן עצמה, ומבחינת אסותא, היא המנכ"לית - ללא שאלות. ויש לה תוכניות גדולות למוסד הרפואי הדרומי.
גורמים המקורבים להסתדרות הרפואית מסרו היום כי הם "מעריכים את העובדה שנבחרה אישה לתפקיד וכמובן מדובר באישה עם כישורי ניהול מוכחים. אולם מנהל בית חולים נדרש לפעמים להחלטות מקצועיות, וחשוב שיקבל אותן מישהו שמבין ברפואה ויודע איזה טיפול לתת, איזו תרופה".
אבל אלה החלטות שיכולות להתקבל גם בדרגת הסגן.
"לא, לפעמים מנהל בית החולים מקבל את ההחלטה".
נראה שיותר מכול חוששים בהסתדרות ממדרון חלקלק, שיוביל להשתלטות גם של מנהלים מתחומי הכספים, המגזר העסקי או אפילו מן הפוליטיקה על עמדת הניהול. בקופות החולים כבר מונו מנהלים רבים שאינם רופאים, וגם זה לא עבר חלק בגרון לאנשי ההסתדרות - אבל העובדות כבר נקבעו בשטח.
"מעולם לא רציתי להיות רופאה"
קאופמן גדלה ברמת אילן, שכונה בגבעת שמואל הסמוכה לקמפוס של בר אילן, ובה מתגוררים אקדמאים רבים. אמה הייתה בעצמה אחות, אבל קאופמן טוענת כי דווקא לא זה מה שנתן לה השראה לבחור במקצוע: "ראיתי שהיא עובדת משמרות, וזה לא היה כל כך אטרקטיבי". אביה היה גרפיקאי, מורה לגרפיקה וגם ניהל בית דפוס. היא מתארת את עצמה כילדה דעתנית ושאפתנית, אם כי לא היה לה נתיב מסוים עליו חלמה ובוודאי לא ניהול.
"התגייסתי לצבא עם רצון לעשות משהו משמעותי. במנילה (שאלון ההעדפות של צה"ל שמקבלים המתגייסים - ג"ו) נתנו לי משהו שלא רציתי, אז התנגדתי והתחננתי ללכת לכל קורס אפשרי. אמרו לי 'חובשת' וזה היה נראה לי תפקיד איכותי, מעניין ובעל השפעה. גם ראיתי שאני מצליחה ומקבלת ציונים גבוהים". שם, לדבריה, נולד לראשונה הקשר שלה עם מערכת הבריאות.
ולא חשבת על לימודי רפואה בעתיד?
"מעולם לא רציתי להיות רופאה. התחברתי תמיד לפן הטיפולי". בעלה, אגב, הוא רופא, אותו פגשה במסגרת הלימודים. "הוא היה גינקולוג, היום הוא רופא משפחה, וזה מאוד מתאים לו".
בתום לימודי הסיעוד החלה לעבוד כאחות בתל השומר, תפקיד אותה מילאה במשך שלוש שנים, שלאחריהן קודמה להיות אחראית תחום ניתוחי חזה - ומכאן החלה נסיקה מקצועית מטאורית. "פרופ' מרדכי שני האחד והיחיד (מנכ"ל תל השומר בשנים 1971-2004- ג"ו) בחר בי לעבוד איתו בפרויקט לקידום רפואה חדשנית. שם החלה הצמיחה הניהולית שלי. הוא השקיע בי המון ואני השתדלתי להיות תלמידה טובה. עבדנו לצד מכבי וגם לצד כללית, והשקנו תוכניות שלפני כן לא נראו כמותן במדינת ישראל: רפואה מרחוק ב־2007. אני זוכרת שעוד השתמשו אז בסקייפ, והוא אמר לי: אני רוצה שהמערכת תראה 100 קשישים בסקייפ".
דרך המיזמים שעשתה בשיתוף קופות החולים הגיעה קאופמן למכבי. "הם גייסו אותי כמנהלת פרויקטים, וניהלתי תחומים כמו מוקדים מקוונים, תשתיות טכנולוגיות, מחקר וחדשנות. בסופו של דבר מוניתי לאחות הראשית במכבי. אחרי כמה שנים בתפקיד הזה מנכ"ל מכבי דאז רן סער מינה אותי לראש מחוז צפון.
קאופמן מתארת תפקיד מורכב. "ישבתי בחיפה עם אחריות על מאות מרפאות מזיכרון יעקב ועד קריית שמונה, והייתי אחראית על כל דבר שקשור במרפאות האלה: מלוגיסטיקה ובינוי, דרך כוח אדם ועד ניהול קשר עם ראשי העיר והקהילות. זה היה ניהול עסקי וכלכלי בסדר גודל אחר ממה שהכרתי - והכול תוך כדי הקורונה ומבצעים צבאיים בצפון".
בלי מצגות, עם טכנולוגיה חדשנית: "מהפכה גריאטרית"
אלא שגולת הכותרת בקריירה שלה, לפחות עד למינויה האחרון, הייתה כהונתה כראש רשת המוסדות הסיעודיים ומתחמי הדיור המוגן בבית בלב. "זה התפקיד שהסב לי הכי הרבה אושר", היא אומרת על התחום שרבים רואים בו החצר האחורית המוזנחת של מערכת הבריאות.
כמה חודשים אחרי שנכנסת לנהל את בית בלב כולם ידעו שלמכבי יש רשת גריאטריה. היה ברור שקורים שם דברים.
"היינו חייבים להכניס קצת תיבול לתפקיד, כי אחרת אפשר להשתגע. זה תחום שהוא תמיד קצת בצד, לא מושך רופאים וצוותים רפואיים, תמיד קשה בו עם תקציבים - ובמכבי החלטנו לעשות בו מהפכה".
כדי להסתער על השינוי, בעזרת צוות בניהולם של ד"ר ענת עקה זוהר וקרן פרנק, הקימה קאופמן את מרכז החדשנות של בית בלב. ביחד הם יצרו קשר עם סטארט־אפים, שילבו טכנולוגיות חדשניות במוסדות וגם החלו בשיתוף פעולה לפיתוח טכנולוגיות חדשות בחצר האחורית של המערכת.
"הכנסנו משחקים טכנולוגיים לריפוי בעיסוק, במקום המשחקים המכניים המשעממים הישנים. הוספנו טכנולוגיה לשיקום, המאפשרת לפיזיותרפיסט לתכנן את האימון ואז למטופל לבצע זאת בעצמו עם בקרה ממערכת המצלמות של התוכנה, גם כשאין פיזיותרפיסט במקום. התקנו מערכת של VR, שמאפשרת למטופלים לטייל בכל מקום, אפילו בפריז. גם פיתחנו בעצמנו טכנולוגיות בתחום הטיפול בפצע - תוכנה לאבחון וניהול תהליך ריפוי, בשותפות עם סטארט־אפ", היא מציגה בגאווה את ההישגים.
גם תחום המחקר הורחב. הרשת יצרה חדר מידע, שבו חברות רפואיות יכולות לקבל נתונים על הקהל המבוגר ולערוך מחקרים וקאופמן מצהירה: "המידע הזה הוא זהב. זהב!".
ועדיין יש לה חלום קטן שנשאר אי שם בבית בלב. "הוא כבר ימומש בידי הבא אחריי - לבנות חדרים שמדמים את המציאות ולהריץ בתוכם טכנולוגיות חדשות, שישמשו למחקר, הדרכה וסימולציה - והכול בצורה חווייתית. די עם המצגות!".
זה בעצם חדר שבו יש מיטות אשפוז כמו אמיתיות, או סביבות אמיתיות של ריפוי בעיסוק, ומדגימים בו את כל הטכנולוגיות החדשות ואת כל המכשירים החדשים בצורה מאוד דומה למציאות.
במקביל עשתה קאופמן בתקופתה בארגון שינוי גם בפרופסיה הרפואית. "התחלנו להכשיר בבית בלב מתמחים בגריאטריה", היא מספרת. כך הצליחה לשמר אצלה רופאים צעירים טובים, שבעבר היו הולכים להתמחות בתחומים אחרים. "עשינו את זה בדם יזע ודמעות. גריאטריה עדיין מקופחת כתחום רפואי באקדמיה, אבל כבר יש התמחות במקום הכי רלוונטי".
היום הרופאה הראשית בבית בלב היא פרופ' גליה רהב, כוכבת הקורונה של בית החולים שיבא. קאופמן גאה בעובדה ששמשכה אותה לשם ושואבת כוח מיכולתה לשמר את הצוותים שבנתה בעמל רב, גם אחרי לכתה.
לא לחינם היא עסוקה במורשת, ההחלטה לעזוב את הרשת באמצע תנופת העשיה לא הייתה קלה עבורה. "משהו בי רצה להישאר עד שארגיש שהנושא פתור. אבל יש כזה בור בגריאטריה, שהוא מעבר אליי, הוא ברמה הלאומית. אני מרגישה שתרמתי את חלקי ואני עוזבת עם תקווה".
"הגעתי לנהל אירוע גדול, כל אור הזרקורים מופנה לכאן"
הממלכה שאליה צועדת כרגע קאופמן אינה פשוטה. אחרי דרך חתחתים שעבר המוסד עד להקמתו, בקיץ 2018 דווח שבית החולים מצוי בגירעון של 200-150 מיליון שקל. היו שאמרו שהוא "נאבק על קיומו" ואף הוזכרה האפשרות שייסגר. הנהלת מכבי הודתה כי עלות התפעול של בית החולים, שאמנם הוא חלק מרשת פרטית אך נחשב ציבורי לגמרי - גבוהה בהרבה מכפי שחזתה.
משרד האוצר החליט להזרים 240 מיליון שקל לייצובו וכן לחייב את כל קופות החולים לשלוח אליו מספר מינימלי של מטופלים. בשנים האחרונות, תחת ניהולו של ד"ר ארז בירנבוים, המצב התאזן. בדוחות מכבי ל־2023 דווח על הפסד של 100 מיליון שקל, אך השיח בדבר גירעון דרמטי כבר לא באוויר.
נוסף על כך, בית החולים קיבל תקצוב של מיליארד שקל, ברובו ממכבי ובחלקו מן המדינה, כדי להכפיל את היקפו כך שיהיו בו כ־700 מיטות. את האירוע הזה הגיעה קאופמן לנהל. "זה אירוע תקציבי ולוגיסטי גדול מאוד", היא מודה. "אבל הוא ייתן מענה מדהים למצוקה בשפלה והדרום".
מה מייחד היום את אסותא אשדוד בין בתי החולים בישראל?
"זה בית החולים הציבורי היחיד של מכבי, וכל אור הזרקורים של הקופה מופנה אליו. קודמי בתפקיד עשה עבודה מדהימה ואני מסתכלת עליו בהערצה".
את מכירה היטב את הפריפריה מהתקופה שבה ניהלת את מחוז צפון. בדרום האתגרים דומים?
"האתגרים של זמינות השירותים דומים, ונובעים ממחסור בתקציבים. אתגרי כוח האדם שונים. בצפון לא סבלנו ממצוקה בהיצע כל האדם, ובדרום זו סוגיה כואבת מאוד".
התחרות בדרום הולכת וגוברת בדיוק כשאת נכנסת.
"יש לנו אסותא בראשון לציון ובית חולים חדש שמוקם בבאר שבע. לא נתייפייף, השמיכה קצרה. אתגרי כוח אדם מלווים אותנו מהרפואה הכללית דרך הגריאטריה ועד הסיעוד וכוח העזר. זה ממש קשוח. חייבים לתכנן את כוח האדם ברמה הלאומית ולצאת מהתפיסות הישנות, לייצר מקצועות חדשים".
ואם יש סיבה שהרופאים אולי חוששים מקאופמן היא שאין לה גבולות כשזה מגיע לעולם משאבי האנוש. "הגריאטריה התמודדה עם המחסור בכוח אדם סיעודי באמצעות יבוא עובדים זרים, גם למוסדות הרפואיים. גם בבתי החולים הכלליים אנחנו חייבים להביא עוד רופאים, אבל גם עוזרי רופאים, עוזרי אחיות. זה מצוין שנפתחים עכשיו עוד בתי ספר לרפואה וגם בתי ספר לסיעוד וגם רובוטים. אני מאמינה מאוד ברובוטים לכל דבר, שינקו, שימלצרו".
"רופא יכול לעבוד ביותר מבית חולים אחד"
אלה לא התחומים היחידים שבהם קאופמן מתכוננת למהפכה. "צריך לעבוד יותר בשיתוף פעולה. אולי רופא יכול לעבוד ביותר מבית חולים אחד? לא לגנוב זה מזה, אלא לשתף ולראות ש־1 ועוד 1 שווה 3 במסגרת אסטרטגיה לאומית לניהול כוח אדם רפואי. אנחנו כבר עושים את זה גם עם הקהילה, משתפים את הרופאים שלנו וזה תורם לכל הצדדים. צריך לעשות את זה יותר.
"מובן שאין לי את כל המתכון. אני גם צריכה לחשוב ולהתייעץ ולהבין מה קורה בעולם ובבתי חולים אחרים. אבל בסופו של דבר רפואה טובה עולה כסף. מערכת הבריאות בישראל מצוינת, אבל אי אפשר לייפות את זה, חייבים עוד תקציבים והאוצר חייב להבין את זה. אם יש משהו שמפחיד אותי כשאני מסתכלת קדימה על עתיד מערכת הבריאות זה המחסור בכסף. מערכת הבריאות רזה, תמיד על הקצה".
את אחד הפתרונות מניחה מנכ"לית אסותא החדשה בעולם האשפוז הביתי. "זה יהיה חלק מאוד משמעותי מהעתיד הרפואי. אני לא רואה איך מערכת הבריאות תגדיל את כמות המיטות בקצב הזה של גידול האוכלוסייה. הבינה המלאכותית תהיה גם היא אירוע משמעותי, ואנחנו מקווים שהיא קודם כול תייעל מאוד את עבודת הצוותים, עבודת התיעוד, ותחסוך להם המון זמן. אני כבר חלמתי על הקמה של בית חולים גריאטרי חכם עם חיישנים בתקרה וברצפה, אבל צריך לראות שלא מקימים משהו שעד שמסיימים אותו הוא כבר לא רלוונטי".
מעבר לרמה הלאומית למערכת הבריאות בדרום יש גם אתגרים משלה. "ישראל עברה מלחמה קשה והאזור הזה הושפע במיוחד", מציינת ד"ר קאופמן. "אנחנו לא מבינים עדיין את ההשלכות המלאות של המלחמה על המערכת, אבל כמה שהיא מצויינת היום היא גם ממש במצוקה".
זו לא רק המלחמה שמייצרת שדה מורכב באזור. קאופמן מצביעה על גורם מאתגר נוסף בדמות הצמיחה הדמוגרפית של אשדוד, עיר שהופכת גם בהדרגה לדתית יותר, עם 30% חרדים ורוב חרדי במערכת החינוך. "זו העיר החמישית בגודלה בישראל, ויש בה יותר לידות ביחס לאוכלוסייה. כרגע בית החולים אסותא אשדוד מכפיל את גודלו. אנחנו, תראי איך אני כבר אומרת אנחנו, הופכים מבית חולים בינוני לגדול ואין לי ספק שבשלב מסוים נהיה במעמד של מרכז־על (כלומר קטגוריה של בתי חולים המכילים יותר מ־1,000 מיטות, כמו הדסה, רמב"ם, שערי צדק, סורוקה ושיבא - ג"ו). זה ברור לי שנהיה שם".
עוד בקדנציה שלך?
"תלוי כמה זמן היא תימשך".
בתגובה לכתבה שב וטען פרופ' חגי ציון כי מדובר ב"יום שחור": "מדובר בזילות מוחלטת של כל התפיסה הניהולית במערכת רפואית. מנהל שהוא רופא - הוא לפני הכול רופא. המחויבות שלו לשבועת הרופא ולאתיקה הרפואית ניצבת מעל כל מחויבות אחרת - זאת בלי להמעיט במאומה מהחשיבות של ניהול כלכלי שקול ואחראי. הוא גם יודע היטב כיצד לתקשר ולהתנהל מול מנהלי המחלקות ושאר הרופאים, שהם עמוד השדרה של בית החולים. מנהל בית חולים נדרש בכל יום לקבל החלטות רפואיות הרות גורל. בכל החלטה כזו, הוא חייב להציב את טובת המטופל מעל כל שיקול אחר - כלכלי, ארגוני או פוליטי".