בנק אוף אמריקה / צילום: Shutterstock, Tero Vesalainen
בבנק אוף אמריקה מצטרפים לרצף התחזיות על הכלכלה הישראלית ומעריכים כי ישראל תרשום צמיחה של 4.2% בשנת 2026 ו-4% בשנת 2027. להערכתם, בשנה הקרובה הריבית צפויה לרדת לרמה של 3.25% ולהישאר כך גם ב-2027.
● למה מניית ארית מתרסקת אחרי שהודיעה על הנפקת החברה הבת?
● 17 מניות בת"א זינקו ביותר מ-100%. האם יגיע גל מימושים לפני סוף השנה?
בבנק מציינים כי התרחיש הסביר ביותר הוא שמירת סטטוס קוו של "לא מלחמה - לא שלום", עם סיכון מתמשך להפרעות לשיט בים האדום. עם זאת, הם מציינים, כי המתיחות בין ישראל לאיראן עשויה לשוב ולצוף, אך בעוצמה נמוכה יותר בהשוואה לאירוע האחרון, וכי רמות המתיחות עשויות לעלות גם בכל הקשור ללבנון ועזה.
בין הסיכונים לכלכלת ישראל הם מציינים אירועים גיאופוליטיים וכן הידרדרות במצב הביטחוני, כמו גם האטה בכלכלה וחוסר יציבות במגזר הפיננסי. מנגד, הם מעריכים כי תרחיש של הפחתת סיכונים גיאופוליטיים עשויה לתרום לכלכה.
בצל התחזית, בבנק מחזיקים בהמלצת Overweight (תשואת יתר) על ישראל, בהתחשב "בתמחור אטרקטיבי ובתחזית פיסקלית איתנה". עוד מזכירים בבנק כי רמת החוב ירדה מאז המשבר הפיננסי העולמי, אך לאחרונה נרשמה עלייה בנתון זה. לדבריהם, אף על פי שהסיכון הגיאופוליטי נותר גבוה, העודף החזק בחשבון השוטף של בנק ישראל, לצד צמיחה בתמיכה של ריביות נמוכות ומאזן בריא של המגזר הפרטי, תומכות בהמלצתם.
ב-OECD אופטימיים
התחזית של בנק אוף אמריקה מגיעה ימים ספורים לאחר שארגון ה-OECD פרסם את תחזיתו הכלכלית העדכנית לישראל, ובה הוא צופה צמיחה חזקה של 4.9% בשנה הקרובה ושיעור רק מעט נמוך יותר ב־2027 העומד על 4.6%, בהמשך לשחרור החטופים והפסקת האש בעזה.
תחזית הארגון לשנה הקרובה נמצאת באמצע הטווח שבין צפי בנק ישראל (4.7%) למשרד האוצר (5.2%), אבל האופטימיות בתחזית מתבטאת דווקא בהערכה ש־2026 לא תהיה שנת ריבאונד חד-פעמי, כפי שמזהירים באוצר, אלא שקצב הצמיחה החזק יימשך גם ב־2027.
גם באשר לשנת 2025, רואים בארגון את צמיחת התוצר של ישראל בשיעור חד יותר מאשר בירושלים. בארגון צופים גידול של 3.3% בתוצר הישראלי בשנה הנוכחית, פער משמעותי לעומת 2.5% בתחזית בנק ישראל ו־2.8% בתחזית האוצר המקבילה.
לצד התכנסות פיסקאלית, הארגון ממליץ למדינה לאמץ רפורמות מבניות, שחלקן נוגעות לסוגיות נפיצות פנים-ישראליות. למשל, המלצה על "מעבר מריסון כללי לקיצוצים ממוקדים יותר, כמו על העברות לתלמידי ישיבות שמונעות את השתתפותם בשוק העבודה", תוך מתן עדיפות לתשתיות וחינוך.