אילוסטרציה: Shutterstock
גל ההתייקרויות האחרון של מוצרי המזון הפך את הסופר למוקד מתסכל במיוחד עבור רוב הישראלים. בתוך המציאות הזו, נשאלת השאלה כיצד קורה שמרבית הצרכנים הישראלים עדיין אינם משתמשים באפליקציות להשוואת מחירי מזון.
● נציגי חנויות הרחוב לשר ברקת: הרחבת הפטור ממע"מ תחסל אותנו
● דרך הוואטסאפ: לדווח על שליחי וולט נעשה קל יותר
סיבה אחת היא היצע דליל במיוחד של שירותים. בישראל פועלות כיום רק שתי פלטפורמות פרטיות להשוואת מחירי מזון: אפליקציות Pricez ו-CHP. שתיהן חברות עצמאיות לגמרי, שעושות שימוש במאגר הנתונים שרשתות השיווק מחויבות להעביר לפי חוק השקיפות במזון, שנכנס לתוקף ב-2014. למרות זאת, השימוש בהן נמוך בהרבה מהפוטנציאל.
לפי נתוני ahrefs, שירות חינמי המציג טראפיק של גולשים באתרי האינטרנט, לגרסת הדסקטופ של Pricez יש כ-20.4 אלף כניסות חודשיות, ול-CHP כ-26.6 אלף בלבד. לשם השוואה, ל-wobi בתחום ביטוחי הרכב יש כמעט 98 אלף כניסות באותה תקופה. עם זאת, חשוב לציין כי מדובר בגרסאות האתרים למחשב בלבד, ללא נתוני הכניסה מהאפליקציות שיש לשני שירותי השוואת הסלים.
עם זאת, סקטורים מסוימים באוכלוסייה בכל זאת נסמכים עדיין על אתרי השוואת מחירי מזון, ומתוך שתי השחקניות העיקריות בשוק הישראלי, CHP היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך. משה דולב, מייסד האפליקציה, מפעיל אותה לבדו. "הטענה שזה לא תפס פשוט לא נכונה. באתר החינמי שלי יש המון משתמשים, מאות אלפים בחודש", הוא אומר בשיחה עם גלובס. "הם מגיעים ממגזרים שאינם הרוב המכריע של הישראלים, הם חרדים, ערבים, אנשים משדרות או מקריית שמונה".
דולב, בן 55 מראש העין, מתמטיקאי ומתכנת, פיתח את האפליקציה במקור כדי לעזור לאימו להשוות מחירים. המודל הכלכלי של דולב פועל על כניסות לאתר, והיום הוא מתפרנס רק מהעבודה עליו. "אני עובד לבד על הכול, אני לא יכול להרשות לעצמי להחזיק עובדים", הוא מספר. זה אולי חלק מהסיבות שלא קיימות הרבה מתחרות ל-CHP.
"מעדכנים כל יום"
ב-Pricez, שהוקמה על-ידי איש העסקים בועז יהב מיד אחרי המחאה החברתית של 2011, מספרים על שנים ארוכות של מאמץ בעלייה כדי להביא מידע אמין לצרכנים. אסף חי, סמנכ"ל השיווק של Pricez, מתאר משתמשים שמבלים שעות בהשוואות, מצלמים מוצרים, מציעים תחליפים ומבשרים על מבצעים בקהילת האתר. "יש לנו משתמשים שעבורם זה ממש תחביב, הם מעדכנים כל היום", הוא מספר, "אבל זו עדיין לא תופעה רחבה כמו שהיינו רוצים שהיא תהיה".
חי מסביר כי גם כשהיה גל התעניינות גדול, למשל בימים שלאחר הקמפיין הממשלתי ברדיו ובטלוויזיה, שנולד בעקבות תחולתו של חוק השקיפות במוצרי המזון והפארם, ההתעוררות הייתה קצרה. "ההתעניינות גרמה לכך שהשרתים פשוט קרסו", הוא נזכר, "אבל עם הזמן זה דעך. היום אנחנו כבר לא מגיעים למצבים האלה, לצערי".
גם המודל הכלכלי של Pricez לא שונה בהרבה מזה של CHP: אין כסף גדול מאחורי הפלטפורמה. מדובר בחברה רזה, עם מספר מצומצם מאוד של עובדים, שמתפרנסים בעיקר ממכירת מידע גולמי על מוצרים והתנהגות צרכנית לרשתות השיווק. עם זאת, חשוב לציין כי לא קיימים הסכמים בין רשתות השיווק השונות לחברת Pricez, והמידע שעובר כדי לתמוך ברובד העסקי של האתר הוא רק כזה שנוגע להתנהגות צרכנים.
זאת שהייתה ונעלמה
הסיפור של השוק הזה כולל גם את מי שכבר ניסה ונעלם. עד 2022 פעלה בישראל mySupermarket, אחת הפלטפורמות הראשונות שהציעה השוואת סלי קנייה בצורה רחבה. בשיאה היא דיווחה על מאות אלפי משתמשים בישראל מדי חודש, ונחשבה לכלי שמסוגל להפוך את ההשוואה להרגל. אלא שבשנה ההיא היא נסגרה בעקבות קשיים כלכליים וכשל במודל העסקי, בעיקר על רקע המעבר של הרשתות למערכי אונליין עצמאיים והירידה ביכולת של פלטפורמה חיצונית להציע ערך מוסף אמיתי. הסגירה הזו מדגישה עד כמה התחום כולו רגיש לשינויי הרגלים. גם כשיש דאטה, גם כשיש משתמשים, לא תמיד מתגבשת מסה קריטית שנדרשת ליצירת יציבות עסקית.
אחת הסיבות לדעיכה בפופולריות של שירותי השוואת הסלים נוגעת לאמון של הצרכנים במהימנות של המידע שמוצג באתרים השונים. לאורך שנים, הדיווחים שהעבירו הרשתות לא היו אחידים ולא תמיד מלאים. לעתים המחירים באפליקציה לא תאמו למחירים בקופה, בעיקר בגלל מבצעים שהוגדרו בצורה חלקית או פערי זמן בעדכון הנתונים. משתמשים שביצעו השוואה וגילו פער, נטשו.
"כמויות מידע עצומות"
ברשות להגנת הצרכן, שאמונה על שמירת מהימנות המידע במסד הנתונים שמוזן על-ידי הרשתות הקמעונאיות, מנסים בימים אלה לבנות מחדש את התשתית. ד"ר דליה שיליאן, הכלכלנית הראשית של הרשות, מובילה רפורמה רחבה בטיוב מבנה הדיווחים שבהם מחויבות רשתות השיווק על-פי חוק המזון.
"הבאנו מערכת ממוחשבת חדשה כדי להתמודד עם כמויות המידע העצומות שמגיעות אלינו", היא מסבירה. "במשך העשור האחרון מאז נכנס החוק לתוקף, תחום הקמעונאות התפתח מאוד, והפורמט הישן לא התאים למציאות. מבצעים נהיו מורכבים יותר, מגוון הפריטים גדל, ולא היה מבנה נתונים שהצליח לתפוס את העושר הזה".
לפי שיליאן, מבנה הדיווח החדש כולל הגדרה אחידה למבצעים, דיווחים מדויקים ברמת פריט וסניף, ושילוב כלי בינה מלאכותית שמסייעים בזיהוי מוצרים תחליפיים ובאיתור דיווחים לקויים. "המטרה היא לייצר בסיס אמין, כדי שאפליקטורים חדשים ייכנסו לשוק וייצרו תחרות אמיתית".
מבדיקת גלובס עולה כי אין כיום יוזמות חדשות של משרד הכלכלה לתמרץ אפליקטורים חדשים להצטרף למאגר המצומצם של אתרי השוואת סלי המזון.
ומה לגבי פיקוח על אתרי השוואת סלי המזון הקיימים או אלה שיוקמו בעתיד? לדברי הרשות להגנת הצרכן, מי שישתמש במידע באופן מניפולטיבי, יהיה חשוף לתביעות הטעיה גם מצד הציבור וגם מהרשתות הקמעונאיות. "החוק אומנם לא מתייחס לזה, אבל אנחנו כרשות נוכל לאכוף הטעיה במחירים בעקבות פגיעה אפשרית בצרכנים", מסר ל"גלובס" דודו אבן חן, דובר רשות ההגנה לצרכן.
אין ספק שמדובר בפרדוקס. שוק המזון בישראל הוא מהיקרים במערב, שקיפות המחירים קיימת כבר עשור, שתי פלטפורמות פעילות ומוכחות מציעות חיסכון בפועל, אבל הצרכן הישראלי עדיין לא מאמץ את הכלים. מי שמשווה, נהנה מחיסכון מצטבר של אלפי שקלים בשנה; ומי שלא, מותיר את הכוח בידי הקמעונאים וממשיך לפגוש את המחיר הגבוה בקופה.