בודקים את המיתוס. נס פך השמן / צילום: Shutterstock
חג החנוכה בעיצומו, ואחרי שהבנו בשבוע שעבר מי בדיוק היו אותם "יוונים" ומדוע נאלצו לסגת מארץ ישראל, נותר לנו החלק הניסי של החג: נס פך השמן כמובן, אותו כד קטן ואגדי ששמנו הספיק להאיר את מנורת המקדש במשך שמונה ימים שלמים, במעשה מופלא שנחקק בתודעתנו מ"הימים ההם" ועד לשירי הילדים "בזמן הזה". אבל האם סיפור הנס עתיק עד כדי כך? למעשה, אם תחזרו בזמן לחגיגות החנוכה הראשונות, אף חשמונאי לא יבין על איזה כד קטן אתם מדברים. מדוע וכיצד סיפור פך השמן התווסף לחג רק מאות שנים לאחר מכן, רק כדי להיות מאותגר שוב על ידי הציונות המודרנית?
● בודקים את המיתוס | בחנוכה הבסנו את היוונים? זו לא הייתה ממש תבוסה, ואלה לא היו ממש יוונים
ספרי המקבים, שנכתבו ככל הנראה זמן לא רב לאחר מרד החשמונאים, ייתכן אף על ידי אנשים שהכירו מקרוב את תולדות מלחמותיהם, מתארים בספר א' פרק ד' את חידוש עבודת המקדש וטיהורו על ידי יהודה המכבי. הכתובים, ששרדו עד ימינו רק ביוונית ומהווים עד היום חלק מהטקסטים המקודשים לנוצרים, אך לא נכללו בתנ"ך שלנו, מספרים על חידוש כלי הקודש, טיהור וחיטוא המקדש והדלקת המנורה. שמונה ימים שלמים של חגיגות הוקדשו לחנוכת המזבח החדש, המתוארות בפירוט ואינן מזכירות אפילו לא לרגע את אותו כד קטן ומפורסם.
אזכור ראשון רק במאה החמישית לספירה
אז מאיפה הוא הגיע? האזכור הראשון לנס פך השמן מופיע רק מאות רבות של שנים לאחר מכן, בתלמוד הבבלי שנחתם במאה החמישית לספירה. בדיון על הסיבות לחג החנוכה, משיבים חז"ל לא בסקירה צבאית על ניצחונות החשמונאים או במחמאה גיאופוליטית על תבונתם למרוד ברגע הנכון, אלא בסיפור קצר על פך שמן קטן, חתום בחותמו של כהן גדול, שהשמן שבו היה אמור להספיק רק ליום אחד, אך בדרך נס הספיק לשמונה.
מדוע חז"ל הוסיפו בדיעבד את הסיפור הזה? כרגיל, הדעות חלוקות. יש הטוענים שרצו להמעיט בהישגיהם של בית חשמונאי, שושלת שחיברה בין הכהונה לבין המלוכה כנגד המסורת היהודית, ולימים גם התדרדרה למעשי שחיתות אדירים ומלחמות אחים. אחרים סבורים שחז"ל, במיוחד בתקופה שלאחר חורבן הבית השני, כשטעם המרידות באימפריות עוד היה טרי ומר, ביקשו להעביר את הדגש מהניצחון הארצי והריבוני אל הנס הרוחני והפולחני.
וכך במשך כ-1,500 שנים נס פך השמן נהיה לגרסה "הרשמית" של חנוכה, עד ששוב, בשלהי המאה ה־19 ובתחילת ה־20, חזר סיפור החנוכה למקורות היותר ארציים שלו. זה קרה כאשר הציונות החילונית אימצה את החג כסמל לגבורה יהודית ולאקטיביות אל מול הגורל, או במילותיו המפורסמות של אהרן זאב, לימים קצין החינוך הראשי של צה"ל, כפי שנחקקו בשיר "אנו נושאים לפידים" משנות ה-30: "נס לא קרה לנו - פך שמן לא מצאנו".
אז לסיכום, סיפור נס פך השמן מראה כיצד גם חנוכה הוא חג שהמיתוסים סביבו התעצבו לא ברגע אחד, אלא לאורך ההיסטוריה, בהתאם לדיאלוג הפנימי של כל תקופה ולערכים שאנשיה ביקשו לשים במרכז.