רה''מ בנימין נתניהו לצד ראשי ממשלת יוון וקפריסין בפסגה המשולשת בירושלים / צילום: Reuters, ABIR SULTAN
ישראל, יוון וקפריסין מכוונות להתחיל כבר ב־2026 בפריסת כבלי החשמל התת־ימיים במסגרת מיזם האינטרקונקטור. זאת, אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו אירח השבוע בירושלים את ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס ונשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידיס לפסגה משולשת, שבה הדגישו את הצורך בשת"פ האסטרטגי מול האיומים במזרח הים התיכון. סוגיית המימון היא הנושא המרכזי שעדיין נותר פתוח. כך אומר לגלובס גורם בכיר ביוון: "זה יהיה הפרויקט הגדול של השנה הבאה. בישראל מייחסים לו חשיבות רבה - וגם אנחנו".
● לא מרוצים: התגובות בטורקיה למפגש של ישראל, יוון וקפריסין
● ההחלטה האמריקאית שמעוררת חששות לגבי עסקת אלביט עם יוון
המיזם נועד לחבר את רשתות החשמל של ישראל וקפריסין באמצעות כבל תת־ימי באורך של כ־330 ק"מ, ולאפשר הזנה הדדית בהספק של עד 2,000 מגה־וואט, כעשירית מכושר הייצור של ישראל. במקביל, כולל המיזם חיבור נוסף באמצעות כבל מקפריסין לכרתים שביוון, על פני כ־900 ק"מ. "נתקדם במקביל עם שני הכבלים", אומר הבכיר היווני. "המקטע שבין ישראל לקפריסין צפוי להסתיים מוקדם יותר, בשל אורכו הקצר יחסית".
איים של מחלוקות גיאו־פוליטיות
אף שכל הצדדים מעוניינים בקידום המיזם, המשוכה המרכזית העומדת בפניו היא האיום המשותף מצד טורקיה. אנקרה חלוקה עם רוב מדינות האזור באשר לגבולות המים הכלכליים (EEZ) במזרח הים התיכון, בראש ובראשונה משום שטורקיה אינה חתומה על אמנת המדף היבשתי ועל אמנת חוק הים של האו"ם (UNCLOS).
בעוד שהתפיסה הרווחת בקהילה הבינלאומית גורסת כי איים מהווים יחידות עצמאיות הזכאיות למדף יבשתי ולמים טריטוריאליים של עד 12 מייל ימי, טורקיה רואה באיים היווניים המשך ישיר. לשיטתם, רעידות אדמה גרמו לכניסת מים בין היבשת לבין האיים, כולל קפריסין. פערי התפיסה הללו הובילו בפועל למעין פשרה, שלפיה כיום כל אי זכאי לשישה מייל ימי בלבד.
סוגיה נוספת נוגעת למעמדה של קפריסין. בעקבות הפיכה צבאית יוונית־לאומנית ב־1974, פלשה טורקיה לקפריסין. המהלך הוביל להקמת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ב־1983 - ישות דה־פקטו שבה מכירה רק אנקרה. על בסיס הכרה זו, טורקיה טוענת לזכויות מים כלכליים בשם צפון קפריסין. בתוך כך, לאחרונה הביעה אנקרה התנגדות נחרצת לאשרור הסכם הגבול הימי בין רפובליקת קפריסין ללבנון, ואף מקיימת מגעים לגיבוש הסכם גבול ימי טורקי־סורי מול אחמד א־שרע, נשיא סוריה הנתמך בידי ארדואן. בכיר קפריסאי מציין, כי הפרויקט משתלב במסדרון IMEC, שנועד לחבר תשתיות אנרגיה, תקשורת ותחבורה מהודו לאירופה דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל.
עבור קפריסין, שמחירי החשמל בה נמנים עם הגבוהים באיחוד האירופי, מדובר גם בהזדמנות כלכלית. טורקיה, שלא נכללה במסדרון עם הצגתו בספטמבר 2023 בשל סירוב ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, מביעה התנגדות דומה גם למיזם האינטרקונקטור, שלטענתה מתעלם מדרישותיה למים כלכליים.
המולדת הכחולה של ארדואן
התוקפנות הטורקית לא באה לידי ביטוי רק בהצהרות, אלא גם במעשים. כפי שפורסם בגלובס, יוון ניסתה להתקדם השנה ואף הכריזה על אזור ימי סגור לצורך תחילת פריסת כבלים במרחב האיים קאסוס וקרפת'וס, שבין רודוס לכרתים. עם זאת, ב־12 באפריל החליטה אתונה לדחות את העבודות - אף שהספינה האיטלקית NG Worker כבר הייתה ערוכה לפעולה.
היוונים הבינו מהמסרים מאנקרה כי במידה והם יתקדמו, הצי הטורקי יחתוך את כבלי החשמל - צעד שבהכרח יגרור הסלמה. כעת, שלוש המדינות בוחרות להישיר מבט לטורקיה ולהבהיר: הפרויקט ייצא לדרך במשותף. מהלך זה צפוי להציב את נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן במלכוד פוליטי פנימי ולא פשוט, בין היתר על רקע הלחץ הציבורי שכבר הוביל להטלת אמברגו סחר על ישראל, שנחשף בגלובס, ועשוי להפעיל עליו לחץ נוסף להגיב להתעלמות מגבולות המים הכלכליים כפי שאנקרה מגדירה אותם.
יתרה מכך, אחת מאבני היסוד של תפיסתו הניאו־עות'מאנית של נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן היא דוקטרינת "המולדת הכחולה" (Mavi Vatan), שלפיה טורקיה זכאית לשליטה נרחבת במרחבים הימיים של מזרח הים התיכון, הים האגאי והים השחור. אין מדובר רק בריבונות על משאבי טבע, אלא בתפיסה אסטרטגית רחבה יותר, שלפיה שליטה ימית תאפשר לאנקרה להרחיב את השפעתה אל מעגל אזורי נוסף, המשתרע עד הים האדום ואף המפרץ הפרסי. תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בהודעת טורקיה לאחרונה על כוונתה לבצע קידוחים לאיתור משאבי טבע במים הכלכליים של סומליה, מדינת חסות נוספת של ארדואן.
הקשר האקטואלי למהלך זה מתחדד בפסגה המשולשת שהתקיימה בירושלים. במסיבת העיתונאים שלאחר המפגש העביר נתניהו מסר חד: "לאלה שמפנטזים להקים אימפריות ולשלוט על הארצות שלנו - תשכחו מזה. אנו מחויבים ומסוגלים להגן על עצמנו, ושיתוף הפעולה עם השותפים מחזק את היכולות האלה".
ההתנגשות עם טורקיה - תתחיל מהים?
הרקע הזה, והפער המובהק בין עמדות ארדואן לבין המהלך הישראלי־קפריסאי־יווני, מחדד את הצורך בהידוק הקשר הביטחוני בין שלוש המדינות - לרבות תרגילים צבאיים משותפים ודיווחים זרים על אפשרות להקמת כוח תגובה משותף. אף שמדובר בדיווחים בלבד, הם זוכים לסיקור נרחב בתקשורת הטורקית.היבט ביטחוני נוסף נוגע למרחב הסייבר. שלושת המנהיגים סיכמו על הקמת מרכז ביטחון סייבר ימי ישראלי־קפריסאי, בעידוד יוון ובתקווה שגם ארה"ב תירתם למהלך. "רוצים למשוך גם שחקנים אזוריים, חברות סייבר פרטיות או ציבוריות", מסביר הבכיר הקפריסאי. הקמת המרכז לא הייתה מתאפשרת ללא הבנה ברורה של האיום הקיים.
בסיכומו של דבר, אף שהפיכת א־שרע הביאה לחשש מפני התנגשות צבאית ישירה עם טורקיה בסוריה, האיום שמציב ארדואן במרחב הימי מביא להתפתחויות נוספות. עם ההתקדמות בפרויקט האינטרקונקטור, תוך התעלמות מאנקרה, ההתנגשות הישירה עלולה להתחיל דווקא מהים - בו לטורקיה יתרון כמותי משמעותי מול כל מדינות האזור.
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "משרד האנרגיה והתשתיות ממשיך לקדם את הפרויקט ביחד עם המדינות השותפות - יוון וקפריסין. הפרויקט נמצא כרגע בשלב ההקמה במקטע שבין יוון וקפריסין ובגיבוש התנאים שבמקטע שבין ישראל וקפריסין. לוחות הזמנים יגזרו מהתקדמות הפרויקט ומהתנאים שיקבעו בין המדינות".