אמנת START / עיצוב: אלישע נדב
ב־5 בפברואר 2026 יגיע יום הדין. אחרי 16 שנה תגיע אמנת סטארט (START) לסיומה. זו אינה הפעם הראשונה שההסכם, שנחתם ב־1991 בין ארה"ב לרוסיה במטרה לצמצם את הנשק הגרעיני, מגיע אל תאריך התפוגה שלו. בכל פעם שזה קרה עד כה האריכו המעצמות את תוקפו; הפעם האחרונה הייתה ב־2011, אז הסכימו הנשיאים ברק אובמה ודמיטרי מדבדב על מגבלות בפריסת האיומים הגרעיניים, שכללו 700 טילים ומפציצים ו־1,550 ראשי קרב. האם הפעם, נוכח השינויים הגלובליים, ייחתם שוב ההסכם שאמור להציל את העולם מעצמו?
● הודו עושה היסטוריה, והתחנה הגרעינית שחוזרת לפעול ביפן
● המחיר של המלחמה עם איראן: האם לאמריקאים נגמרו המיירטים?
אמנת סטארט (Strategic Arms Reduction Treaty) גובשה בעקבות הרצון ההיסטורי של רוסיה וארה"ב להתקרב עם סיומה של המלחמה הקרה. זו הייתה הזדמנות לצמצם משמעותית את הנשק הגרעיני בעולם וגם את המשבר הכלכלי החמור בברית המועצות בשלהי ימיה. אלא שמאז עברו הרבה מים במיסיסיפי ובוולגה, ומארג האינטרסים של שתי המעצמות השתנה מן הקצה אל הקצה.
כרגע, לפחות למראית עין, רוסיה וארה"ב הביעו רצון להאריך את ההסכם. פוטין הציע בספטמבר האחרון להמשיך כשנה נוספת, וטראמפ השיב כעבור כחודש שזה "רעיון טוב" - אבל שום דבר מהותי לא קרה בשטח. יתרה מזאת, באותו החודש אף כתב טראמפ ברשת החברתית Truth: "כיוון שלמדינות אחרות יש תוכניות ניסוי, הוריתי למזכירות המלחמה לנסות את הנשקים הגרעיניים שלנו באופן שווה, והתהליך יתחיל באופן מיידי".
האישור לא איחר להגיע מהשטח כשפיט הגסת', מזכיר ההגנה האמריקאי, ששינה את שם המוסד למזכירות המלחמה, אמר בקולו כי ארה"ב תערוך ניסויים בנשקים גרעיניים "באופן שווה" למדינות אחרות. המושג מדינות אחרות הוא אמורפי למדי כשמדובר בנשקים גרעיניים. המעצמות ארה"ב, רוסיה וסין לא ביצעו ניסויים כאלה מאז שנות התשעים, למעט תרגילים שבהם וידאו כי היכולת קיימת, כמו בפריסה של טילים ללא שיגורם. בניגוד אליהן, קוריאה הצפונית כן עשתה זאת - הפעם האחרונה הידועה הייתה ב־3 בספטמבר 2017 במתקן התת־קרקעי פונגגייה־רי. המרוץ הגרעיני כבר אינו רק דו־קוטבי, וכשהאיומים צצים מכיוונים נוספים עולה השאלה: האם ארה"ב באמת יכולה להרשות לעצמה להגביל את עצמה בחימוש הגרעיני?
רוסיה בינתיים מדברת אף היא בשני קולות. ב־10 בדצמבר מזכיר המועצה לביטחון לאומי סרגיי שויגו התריע כי "נותרו פחות מ־100 ימים" לסיום ההסכם, והבהיר כי חזרה לאמנה היא הזדמנות לעצור את "התנועה ההרסנית", שמתרחשת בימים אלה בתחום בקרת הנשק הגרעיני. "אנחנו מחכים לתגובה", ציין שויגו.
אלא שבינתיים התגובה הגיעה דווקא מהרמטכ"ל שלו, ולרי גרסימוב, שאמר בשבוע שעבר, על רקע איומיו של הגסת', כי "החל מפברואר 2026 לא יהיו מגבלות של אמנת סטארט". לדבריו, רוסיה דבקה בסעיפי ההסכם, אבל אם ארה"ב תחליט לחדש את הניסויים הגרעיניים - במוסקבה ינקטו צעדי תגמול.
אנה נמקוב, מומחית לרוסיה ומזרח אירופה מ־ICGS, לא מתרגשת מהאיומים. היא מאמינה כי פוטין תופס את האמנה כהסכם בינלאומי אמין וחיובי מבחינתו, ולכן גם היה הראשון שהציע להאריך אותו. "בניגוד לימי המלחמה הקרה שבה העולם היה דו־קוטבי ולברית המועצות היה חשוב להראות כל הזמן כי היא שווה לארה"ב, העולם היום הוא רב־קוטבי, לתפיסת פוטין. רוסיה לא רוצה להיכנס לתחרות עם ארה"ב, אלא למקד את מאמציה באיזון כוחות בינלאומי מורכב יותר".
בתוך איזון הכוחות הזה נזכיר כי פוטין שקוע עד צוואר במערכה מול אוקראינה, ומבחינתו חזרה לאמנת סטארט תהיה בגדר גלולת הרגעה במערכה המתפתחת. גם בוושינגטון מושפעים מהחזית הרוסית־אוקראינית, שם היו רוצים לראות הפסקת אש נרקמת, ואמנת סטארט יכולה לשמש כמנוף לחץ במשא ומתן שיסלול את הדרך אליה.
"מלחמת הכוכבים" נותנת השראה לטראמפ
יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס, מאמין כי נשיא ארה"ב בסופו של דבר מחפש שלום ולא מלחמות. "טראמפ רוצה לצמצם נשק גרעיני ולא להגדיל אותו, אבל הוא מבין שיש תחרות משמעותית בשדה הזה מול סין ורוסיה. זו הסיבה להצהרות הלוחמניות של הגסת', שאומר למעשה כי אם הרוסים רוצים לצמצם את הגרעין אז גם האמריקאים יצמצמו, אבל אם הולכים לכיוון של פיתוח והגדלת הנשק הגרעיני, אז כך גם יפעלו בוושינגטון. ארה"ב תעשה את זה יותר גדול, יותר יקר ויותר מרשים".
דיין טוען כי טראמפ גם מבין שתוכנית "מלחמת הכוכבים", שהגה הנשיא המנוח רונלד רייגן, היא מהמהלכים שהביאו את ברית המועצות, בהנהגת גורבצ'וב, לקריסה. התוכנית הושקה ב־1983 בשם הרשמי "יוזמת ההגנה האסטרטגית", ומטרתה הייתה לפתח מערכת הגנה רב־שכבתית נגד טילים בליסטיים גרעיניים סובייטיים, כולל לוויינים שיצוידו במערכות לייזר. בפועל ברית המועצות התפרקה כעבור כמה שנים, הצורך התייתר והתוכנית נגנזה, לא לפני שוושינגטון כבר השקיעה בה כ־25 מיליארד דולר.
אבל התוכנית כן השאירה אבק כוכבים בדמות השראה למיזם השאפתני של טראמפ "כיפת זהב", להגנה אווירית רב־שכבתית על ארה"ב, שתשלב מערכות זיהוי ויירוט שייפרסו בים, ביבשה ובחלל. רק שהפעם זה יקר יותר. טראמפ העריך את תקציב התוכנית שלו בכ־175 מיליארד דולר, אף שמשרד התקציבים של הקונגרס מתמחר אותו בכ־831 מיליארד דולר. הרצון האמריקאי לייצר מטרייה שתיירט איומים רבים, כולל כאלה בעלי ראש קרב גרעיני, מעיד כי בוושינגטון לא רואים תסריט אימה של שיגור טילים גרעיניים לעבר ארה"ב כמופרך.
טראמפ לא ישמח להודות בזה, אבל מבחינת כמות הנשקים הגרעיניים ארה"ב מפגרת כיום אחרי רוסיה. מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) עולה כי מספר ראשי הקרב הגרעיניים, המאוחסנים והפרוסים, של רוסיה הוא כ־4,309, ואילו של ארה"ב - כ־3,700. במקום השלישי נמצאת סין עם 600 ראשי קרב, אמנם בפער גדול משתי הראשונות, אבל מתעצמת בתחום. איום מהותי כבר כיום על ארה"ב היא קוריאה הצפונית, עם כ־50 ראשים והטיל הבליסטי הוואסונג־15, שלפי פרסומים מסוגל לכסות את ארה"ב כולה.
"הדוקטרינה של טראמפ היא להגיד: אני אלפא מייל שלא מפחד לעשות שלום", מסביר ד"ר קובי ברדה, היסטוריון ומומחה גיאו־אסטרטגיה, המלמד במכון HIT שבחולון. "ארה"ב רוצה להתפנות לדאגות לבית, ולכן מנסה לייצר איומים לצורך הרתעה. אנחנו רואים את ריכוז הכוחות בוונצואלה, כזה שלא נראה עשרות שנים. בכל הנוגע לגרעין לא לחינם הגסת' בחר להתראיין דווקא בספרייה של רייגן, שבה אמר: זו זכותנו המלאה לבצע ניסויים גרעיניים. בממשל טראמפ בעצם רוצים להראות כי בעל הבית השתגע, כדי שבסוף כמה שפחות גופות חיילים יחזרו הביתה".
פוטין רואה בתחום מנוע לשיתופי פעולה
תחום שבו ניכר כי ממשל טראמפ מגלה זהות אינטרסים עם זה של פוטין הוא ביצוא יכולות גרעיניות אזרחיות למדינות אחרות. למשל, אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שנקט מול ערב הסעודית היה לספק לה תוכנית גרעין אזרחית שמבוססת על חברות אמריקאיות.
מוסקבה רחוקה אף היא מלהפגין ריסון בכל הקשור ליצוא הידע הגרעיני שבידיה. סוכנות האטום הממלכתית של רוסיה, רוסאטום, היא הכוח המניע מאחורי תוכניות גרעין אזרחיות של מדינות במזרח התיכון - שישראל הייתה שמחה שלא יהיה ברשותן ידע שכזה.
כך, למשל, סוכנות האטום הרוסית דיווחה בחודש שעבר על 700 מומחים מטעמה שלוקחים חלק בהקמת שתי יחידות ייצור נוספות בתחנת הכוח הגרעינית של איראן בבושהר. גם טורקיה ומצרים זוכות לגב רוסי בכל הקשור לפיתוח הגרעין האזרחי. אצל ארדואן יחידת הייצור הראשונה בתחנת הכוח הגרעינית אקויו, שהרוסים מעורבים בהקמתה מאל"ף ועד ת"ו, צפויה להתחיל לפעול כבר בתחילת 2026, בתום עיכובים רבים.
במקביל א־סיסי ציין בנובמבר שלב משמעותי בהקמת תחנת הכוח הגרעינית אל־דבאה. בזמן שפוטין הצטרף בשידור ממוסקבה, חגגו המצרים את התקנת מכל הלחץ בכור, שכולל את הליבה (החלק שבו מתבצע תהליך הביקוע הגרעיני). היעד בסופו של תהליך הוא אספקת 4.8 ג'יגה־ואט חשמל למדינה.
מדובר ביכולות שאמנם מוגבלות כעת לתחום האזרחי, אבל בבוא היום עלולות לשמש מדינות גם כבסיס ידע שעליו יקומו יכולות גרעיניות צבאיות. אם חלילה תיווצר סיטואציה כזו, תפחת המוטיבציה של שתי המעצמות להגביל את פריסת הנשק הגרעיני שלהן. בתרחיש כזה, אם מדינה שותפה של מוסקבה תאיים על וושינגטון, או להפך, תוכל המעצמה נותנת החסות להשתמש באליבי הגנתי ולהרחיב את פריסת הנשקים שלה. חתימה על אמנת סטארט תגביל אותה - וזה מצב לא רצוי.
האם זו תהיה הדלת לנסיגה מהאמנה ופתח למרוץ גרעיני מחודש? נמקוב לא מאמינה. לדבריה, שלא כמו בתקופת ברית המועצות, שבה שאפו במוסקבה לנצח את ארה"ב בכל מרוץ, מחלל ועד גרעין, הנרטיב הרוסי הנוכחי הוא כזה שבו רוסיה כבר התעלתה על ארה"ב. בקרמלין מאמינים כי ארה"ב נסמכת על ברית נאט"ו, ואילו פוטין תופס את שותפותיו - סין, הודו ואיראן - כחזקות בהרבה מארה"ב ככוח גלובלי משותף.
"פוטין רואה בתחום הגרעיני מנוע לשיתופי פעולה. זו גישה דומה מאוד לזו של ארדואן", היא מסבירה. "העיצומים המערביים הם שדחקו את מוסקבה לזרז ולהעמיק את היחסים הכלכליים, האסטרטגיים והצבאיים עם סין, הודו ואיראן. כפי שקרה לא פעם בעבר, התערבות מערבית במזרח יוצרת תוצאות הפוכות".
בסיכומו של דבר לשתי המעצמות החתומות על אמנת סטארט יש אינטרסים לכאן ולכאן, בעד ונגד: רוסיה טובעת בבוץ האוקראיני כמעט ארבע שנים, רוצה שקט גרעיני, אבל רוצה גם לשמור על הרתעה. ארה"ב רוצה גם היא להרתיע, אבל רוצה באותה המידה להפנות את מלוא תשומת ליבה לסין. לא מן הנמנע כי במהלך של הרגע האחרון, כדי לקרב את מוסקבה להפסקת אש עם אוקראינה, טראמפ יציג פתרון יצירתי להארכת הסטארט - בין שבאמצעות הארכה של שנה ובין שדרך יצירת אמנה מחודשת וממושכת, שאותה יוכל פוטין להציג כניצחון.