מטוסי אל על / צילום: עידו וכטל
הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, הטילה השבוע פצצה כאשר השיתה קנס בגובה 121 מיליון שקל על חברת התעופה אל על, בכפוף לשימוע, בשל העלאת המחירים שביצעה בחודשים הראשונים של המלחמה.
הקנס, בסכום המקסימלי שמאפשר החוק, ביטא את הזעם הציבורי כלפי אל על ואת התחושה כי ניצלה את ביטולי הטיסות מצד חברות התעופה הישראליות והזרות כדי לגזור קופון על חשבון הנוסעים. מבחינת רשות התחרות, אל על שלטה בשער הכניסה והיציאה לישראל - וניצלה זאת כדי להתעשר.
● נדחה הדיון בהקמת שדה התעופה המשלים לנתב"ג: האם יוקם בצקלג?
● המשקיע האמריקאי מעולמות הבריאות שלוטש עיניים לארקיע
ואומנם, הרבעון השני של 2024 היה הטוב ביותר בתולדות אל על. החברה רשמה אז רווח שיא של יותר מ-147 מיליון דולר - זינוק של 84% בהשוואה לרבעון שקדם לו. מאז הרבעון הרביעי של 2023 ועד לרבעון השלישי של 2025 (האחרון שלגביו פורסמו דוחות), אל על רשמה רווח מצטבר של כ-3.45 מיליארד שקל. במובן זה, הקנס מסתכם ב-3.5% בלבד מהרווח של אל על.
אלא שדומה כי מבחינת הרגולטור, הקנס נועד בראש ובראשונה להעביר מסר חריף לגבי הסנקציה הציבורית - וגם הכלכלית - שצפויות לספוג חברות הגובות מחיר מופרז. הקנס אף עשוי להיות רק ההתחלה ולסייע ללקוחות אל על בתביעות אזרחיות שכבר החלו להתנהל נגדה - תביעות העשויות להסתיים בתשלום פיצויים בסכומים גבוהים הרבה יותר.
החלטה שתוכל לשמש את הלקוחות בתביעות
בדיוק בגלל זה, אל על לא מתכוונת לוותר ללא קרב. הסיבה לכך איננה רק שהחברה מאמינה כי פעלה כנדרש, וכי הקנס אינו הוגן - אלא, כמו תמיד, כסף. אם ההחלטה על הקנס תהפוך לסופית אחרי השימוע, מדובר יהיה בראיה לכאורה, שתוכל כאמור לשמש את לקוחות אל על בתביעות אזרחיות נגדה.
כך, תביעה ייצוגית שהוגשה ביוני 2025 מתבססת על חוות-דעת של הממונה לשעבר על התחרות, פרופ' דיויד גילה, אשר העריך את הנזק שנגרם ללקוחות בלא פחות מ-598 מיליון דולר. בעקבות הקנס הוגשה השבוע גם בקשה לגילוי מסמכים לקראת תביעה נגזרת מצד בעל מניות באל על, המאיים לתבוע את המנהלים והדירקטורים.
בינתיים, הקנס הוא הפעם השנייה בסך-הכול שבה פועלת רשות התחרות נגד מחירים גבוהים, ולא נגד ניסיון של חברה לדחוק את מתחריה מהשוק. הפעם הקודמת שבה נעשה שימוש בעילת המחיר המופרז הייתה ב-2022, כאשר הרשות קנסה ב-8 מיליון שקל את חברת התרופות MBI פארמה.
מדובר אפוא בעילה הנחשבת לחריגה, ואשר הרשות הדגישה כי השימוש בה נעשה בזהירות לפי פסיקת בית המשפט העליון. זו גם כנראה הסיבה שבעטיה לא מיהרו ברשות להטיל עיצום נפרד על העלאת המחירים בכל אחד מקווי אל על, מה שעשוי היה להוביל לקנס מצטבר במאות מיליוני שקלים. במהלך כזה היה קשה יותר להוכיח את היקף הפגיעה שבוצעה בכל קו בנפרד, והדבר גם היה מנוגד לגישה הזהירה שמבקשת הרשות ליישם סביב מחיר מופרז. משכך, נראה כי כהן העדיפה בשלב זה להצביע על התמונה הגדולה לגבי ההתייקרות.
באל על יטענו שהעלייה מתונה יחסית
מבחינת אל על, ספק אם יש הצדקה להפוך דווקא אותה למקרה דגל של עילת המחיר המופרז. הבדיקה של רשות התחרות העלתה כי מחירי הכרטיסים של החברה עלו בממוצע ב-16% בתקופה שעד מאי 2024, אחרי שעליית המחירים ביעדים המרכזיים נעה בין 6% ל-31%.
באל על צפויים לטעון כי מדובר בעלייה מתונה יחסית, וכי פעלו לשמור על חופש התנועה של אזרחי ישראל תוך ריסון הביקושים הכבדים שהיו במלחמה. לטענתם, בתקופות של מלחמה נדרש לתמחר גם את רכיב הסיכון, ובעולם התעופה מקובל לראות עליות מחירים חדות בקווים הפועלים תחת סיכון ביטחוני או גאו-פוליטי - בדומה למתרחש, למשל, בטיסות לרוסיה.
מנגד, ברשות התחרות עשויים להצביע על כך שעוד לפני המלחמה נהנתה אל על מכוח משמעותי בשוק, ושמחירי הכרטיסים שלה לא היו בהכרח התחרותיים ביותר. מכאן שעליית המחירים של 16% בממוצע לא נעשתה בחלל ריק, אלא הכבידה עוד יותר את העלות של כרטיסים שמראש לא נחשבו לזולים במיוחד.
בתקופתו של גילה כממונה הוא אומנם קבע כי הבנצ'מרק למחיר מופרז הוא עלייה של 20% מעל המחיר ה"רגיל", אך גילוי דעת שפרסמה מחליפתו, עו"ד מיכל הלפרין, ביטל זאת וקבע כי סיווג מחיר כמופרז יתבצע בהתאם לנסיבות. המדיניות הזו צפויה להקשות על אל על לשכנע כי 16% לא נחשבים עלייה משמעותית מספיק במחיר.
אל על עשויה גם לטעון בשימוע כי המחירים שנגבו לא היו חלק ממהלך יזום אלא באו בתגובה להזמנות כרטיסים שבוצעו לא אחת ברגע האחרון, בעוד שהזמנה מראש הייתה מאפשרת מחיר נמוך יותר. המחירים בפועל אף נבעו, לשיטתה, מהיעדר זמינות במחלקת התיירים. מבחינת רשות התחרות, כל השיקולים הללו כבר הובאו בחשבון במסגרת הבדיקה ולא שינו את הממצאים.
כך, לפי הרשות, הבדיקה שביצעו התבססה על מיליוני תצפיות של כרטיסי טיסה מתקופת המלחמה ומהשנה שקדמה לה, תוך שימוש במודלים שנטרלו השפעות חיצוניות. ברשות אף מצאו כי בטיסות שהמריאו בתפוסה לא מלאה (מתחת ל85%) במחלקת תיירים, עליית המחיר עמדה על 25%. במילים אחרות, גם בטיסות שהמריאו עם מושבים ריקים, העלתה אל על את המחיר.
פרסמה מידע לציבור על טווח המחירים
בהקשר זה, באל על עשויים להצביע על כך שהרשות לא השוותה את המחירים לאלה שגבו חברות תעופה אחרות; אך ספק אם הטענה תתקבל לנוכח שיטת הבדיקה המקובלת, אשר בה משווים בין מוצרים דומים ככל הניתן - לרוב אלה ששיווקה אותה חברה.
גם טענה ברוח "אכיפה בררנית", שלפיה לא הוגן להתמקד רק באל על, לא צפויה לזכות לאוזן קשבת, אחרי שהרשות הבהירה כי אל על הייתה היחידה שפעלה כמונופול, וכי אף חברה לא התקרבה להיקף הטיסות והנוסעים שלה.
בניסיון נוסף לקעקע את הבדיקה שערכה הרשות, באל על עשויים לטעון כי זו כללה גם את המחירים בכרטיסי הפרימיום - שהם מראש יקרים יותר. הקושי כאן נובע מכך שהפרימיום היא מחלקת ביניים בין הביזנס לתיירים, כך שלא מדובר בכרטיסים למחלקת עסקים או למחלקה ראשונה.
עוד צפויה אל על להצביע על כך שבמהלך המלחמה פרסמה לציבור מידע לגבי טווח המחירים, ואף הגבילה אותם לגבי מספר יעדים באוגוסט 2024 וסביב העימות עם איראן.
דומה כי האתגר של החברה יהיה לשכנע את הרגולטור כי הצעדים הללו לא היו בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי", ולא שינו באמת את הזינוק הכולל במחירים.