ניר גלבוע, מייסד ומנכ"ל קבוצת האבטחה צוות 3 / צילום: ערן בן ברוך
אישי: בן 57, נשוי + 4, גר במושב כפר הנגיד
מקצועי: מייסד ומנכ"ל קבוצת האבטחה צוות 3
ילדות ומשפחה: נולדתי בגבעתיים ועוד כשהייתי תינוק עברנו לטבריה וכעבור שנתיים למצפה רמון. נדדנו בעקבות הקריירה של אבי, איש צבא ומפקד הנח"ל. בכיתה ב' עברנו לנס ציונה והשתקענו שם. אמי הייתה מורה בבית ספר יסודי. אני הבכור לשני אחים ואחות. הייתי תלמיד בסדר, לא הגאון של הכיתה. מגיל צעיר החברים עניינו אותי יותר מהלימודים.
● פורטפוליו | "לא אקבל 27 דירות במתחם, כמו שפורסם": מנהלת הגוש הגדול על שכר-הטרחה
● פורטפוליו | הוא שירת 11 שנה ביחידה מסווגת וסירב להפוך לאל"מ. היום יש לו חברת סייבר
● פורטפוליו | למד בישיבה, היה בן בית אצל אהרן ברק - והופך אופציות של חברות לתרומות במיליונים
צבא: שירתי כמפקד צליפה בלוט"ר. זו הייתה יחידה קטנה ואינטימית אז, כל הנושא של לוחמה בטרור היה חדש בצבא. למעשה ייסדתי את קורס הצליפה ביחידה והייתי המפקד שלו למרות שלא הייתי קצין. עבדנו הרבה עם התעשיות הצבאיות, התאמנו עם צבאות זרים, והיום כבר מותר להגיד שהקמנו יחידה צבאית למלך נפאל.
הרעיון: באחד הלילות הפנויים בצבא החלפתי חבר שעבד כשומר, ואז עלה לי הרעיון להקים חברת שמירה קטנה שתאפשר לי להתפרנס כסטודנט באופן עצמאי. לקראת השחרור שיתפתי את אבא ברעיון. הוא בדיוק חיכה לתפקיד גדול באזרחות, מנכ"ל רשות שמורות הטבע, אבל אז נפלה הממשלה בעקבות "התרגיל המסריח" והמינוי לא יצא לפועל. באתי אליו ואמרתי לו: גמרת לעבוד עבור המדינה, בוא נעשה משהו עבור עצמנו.
ההקמה: ב-1990, כשהייתי בן 22, הקמנו את צוות 3. בהתחלה היינו רק שנינו. היו לנו שותפים לא פעילים, שהשקיעו קצת כסף. חישבנו כמה כסף נצטרך בשביל לקנות מדים ומכשירי קשר, ושמרנו בעצמנו. בלילות היינו לוקחים את הרכבים, לפנות בוקר מתדלקים, הולכים לישון כמה שעות וקמים בבוקר למשרד כאילו אנחנו מנהלים גדולים של חברת אבטחה. אבא התעקש שנשמור חצי-חצי בלילות, אבל הפריע לי מאוד שהוא יוצא לשמור אחרי כל מה שעשה בחייו והתחלתי לקחת גם את המשמרות שלו. כשזה נעשה קשה, גייסנו מאבטחים והחברה גדלה לאט לאט. כל הזמן הזה גם למדתי לתואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
הטרגדיה: אבא ואני התווכחנו לא מעט על עתיד העסק. הוא כבר עשה קריירה ואני עוד לא עשיתי כלום, כך שהוא כל הזמן ניסה לבלום ואני ניסיתי לדחוף קדימה. אחרי פחות משלוש שנים הוא קיבל התקף לב בגיל 49 ומת. נסעתי איתו לבית החולים וחזרתי לבד. הייתי בן 25 וזה היה משבר גדול. היו אז עובדים בודדים ולחברה היו חובות גדולים מההקמה, אבל החלטתי להמשיך. אמרתי לעצמי שאני חייב שזה יצליח, כחלק מההנצחה של אבא. גייסתי כמה מנהלים והחלטתי: זו תהיה הקריירה שלי, יהיה כאן עסק גדול ומשמעותי.
צוות 3: היום זו אחת החברות הגדולות בישראל בתחום האבטחה, עם מחזור של יותר ממיליארד שקל בשנה ויותר מ-6,000 עובדים. החברה בבעלותי (60%), ובבעלות לאומי פרטנרס (20%) ויאיר לרנר ושמואל בוקסר, השותפים מתחילת הדרך (20%). אנחנו פעילים בחמישה תחומים: אבטחה, מיגון, מוקדי אבטחה, שירותי ניקיון ויבוא מערכות טכנולוגיה לאבטחה.
שומרי ההייטק: ב-2001 זכינו בפרויקט האבטחה של אינטל בקריית גת ובירושלים. זה היה רגע ששינה את חיי החברה. בעקבותיה הגיעו אלינו מטא, מיקרוסופט, גוגל, אמזון, IBM, אפלייד מטריאלס, צ'ק פוינט, פאלו אלטו ועוד רבות. רוב לקוחותינו הם חברות טכנולוגיה, שיודעות לדרוש הרבה ומוכנות לשלם יותר. אנחנו מתמחים בהקמת מערכי כוח אדם וטכנולוגיה שיגנו על המשרדים, המעבדות ומרכזי הפיתוח.
בגז ובכותל: אנחנו מופקדים על אבטחת אסדות הגז של שברון במים הטריטוריאליים של ישראל. הקמנו בעבורם צבא פרטי קטן. יש לנו מערכת מבצעית גם בכותל המערבי, שיודעת להגיד בכל רגע נתון כמה אנשים יש במתחם.
קשיי גיוס: חסרים אלפי מאבטחים בישראל. צוות 3 מסוגלת לקלוט בכל רגע נתון עוד 300-200, אבל הישראלים היום פחות אוהבים לעבוד בשמירה. רבים היו מאות ימים במילואים, ובבית הם לא רוצים לעסוק בביטחון או לשאת נשק.
ניקיון: הכניסה לניקיון הייתה במקרה. בתחילת הדרך, כדי לקבל לקוחות לאבטח היינו צריכים לקחת פעילויות נוספות באאוטסורסינג. לא האמנו שזה יכול ללכת יחד, ולכן הקמנו שתי חברות נפרדות לחלוטין, כל אחת עם הנהלה משלה. גם בניקיון אנחנו משתדלים להיות טכנולוגיים מאוד, עם מכונות שטיפה ושואבי אבק רובוטיים, אבל בסוף צריך אדם שיגיע לטפל אם קורה אירוע.
נדל"ן: לאחי יש חברת בנייה בשם HI נדל"ן והתחלתי לפעול איתו. אנחנו בונים משרדים ומעבדות באזור רחובות ונס ציונה, בעיקר לחברות ביוטק.
חקלאי: אני מגדל מטע זיתים, מייצר שמן זית ולאחרונה גם שתלתי עם חבר פרדס תפוזים ולימונים. במושב קצת צוחקים עלינו.