מגרשים באוניברסיטת תל אביב. הראשונים שנפתחו בישראל / צילום: רומן גרוניך
קארן גוטשלק (50) מבני ציון שמעה על משחק הפאדל מאחותה שגרה בבוליביה. כשהוא הגיע לישראל, היא לא ממש הבינה על מה ההייפ - עד שהוא התחיל למלא את האינסטגרם שלה. אז היא כבר הייתה חייבת לנסות. "הדופמין במשחק עלה, ההנאה הייתה גבוהה, התמכרתי". היום, כשהיא כבר משחקת באופן קבוע, גוטשלק מעידה כי בסופי שבוע למשל בלתי אפשרי להשיג מגרש. המשחק הפך כה פופולרי - וגם העלויות לא מבוטלות. מלבד עלות השכירות של מגרש לשעה, שנעה בין 100 ל־200 שקל, לרגל התחביב החדש היא רכשה מחבט ב־1,300 שקל ונעליים ב־600 שקל. "נכנסתי לזה ברצינות וחייבים ציוד מתאים".
● "שכר של שש ספרות": שובם של הפחחים והשרברבים
● חדר להימלט אליו מהמסך
פאדל, שרבים אוהבים לתאר כ"משהו בין סקווש לטניס", הוא משחק שמשוחק ברביעיות, זוג מול זוג, במגרש בגודל 10 על 20 מטרים בלבד, המוקף בקירות זכוכית ובמרכזו רשת נמוכה. השחקנים משתמשים במחבט עשוי סיבי פחם, הכדור מקפץ ממשטח דשא סינתטי אל הקירות השקופים, המהווים גם הם כלי בדרך לניצחון - כשמותר לשחקנים להחזיר כדור דרך הקירות שלהם. בשנים האחרונות הפך המשחק לתופעה של ממש גם בישראל, בזכות נגישותו לכלל הגילאים, העובדה שאינו מצריך רקע קודם וכנראה גם היוקרה שלו.
"כשהתחלתי לשחק לא הכירו את זה כל־כך בארץ", מעיד עו"ד צחי נחום (48), יזם בתחום הכושר ועיצוב חללי האימון. "היום אני משחק שלוש פעמים בשבוע והיו תקופות ששיחקתי אפילו ארבע, אבל זה קשוח, כי זה ספורט אינטנסיבי שיש בו אלמנטים מתפרצים. הרבה חברים שלי הצטרפו, ואנשים מגדירים את עצמם כמכורים".
בין מי שהלכו שבי אחרי התחביב הפופולרי אפשר למצוא סלבס כמו הכדורגלן ערן זהבי, הזמר עומר אדם, כדורסלן העבר עומרי כספי, מתעמל העבר אלכס שטילוב והשחקן בן זיני, שגם פתח מתחם מגרשים משלו - והוא לא לבד.
מחוץ לקירות הזכוכית כובש המשחק קהל נוסף: יזמים ומשקיעים שרואים בהקמת מועדוני פאדל את האקזיט הבא שלהם. התוצאה: בשנת 2019 לא היה אפילו מגרש פאדל אחד בישראל, ואילו בסוף 2025 כבר פועלים, לפי הערכות, כ־150 מגרשים ברחבי הארץ, בהם באוניברסיטת תל אביב, כפר המכבייה, הרצליה, נתניה, ירושלים, רחובות, פתח תקווה, רעננה, רמת גן, ראשון לציון ועוד שורה ארוכה של ערים. מגרשים נוספים נמצאים בשלבי תכנון והקמה כל העת, ורק בשבוע האחרון הושקו שישה חדשים בסביון וחמישה נוספים במועדון גרייט שייפ בנשר.
"מה שקרה בשנה האחרונה זה טרפת, תנופת בניית מגרשים משוגעת", אומר דני רופ, שדרן טלוויזיה ואחד ממייסדי ענף הפאדל בישראל. לפני כשנתיים הקים רופ עם שותפו, יונתן טל, את מועדון פאדל נט. "המועדון הראשון שבנינו היה בספורטן בפתח תקווה, עם ארבעה מגרשים שעכשיו אנחנו מרחיבים לשמונה, והמועדון השני שפתחנו נמצא בנשר והוא הראשון בצפון. עכשיו אנחנו בונים מגרשים גם ברמת אפעל ובמקביל מנהלים משא־ומתן להקמת מגרשים על גג של בניין בעיר מרכזית".
שטח לפאדל - או לבית כנסת או בית ספר
מקורו של הפאדל במקסיקו אי־שם ב־1969, אז ביקש איש עסקים בשם אנריקה קורקויירה לבנות מגרש טניס בחצר ביתו. בגלל מגבלות שטח הוא נאלץ להקים מגרש קטן יותר עם קירות שהפכו לחלק מהמשחק. אט אט המשחק הלך והשתכלל כשהוא סוחף מדינות רבות בדרום אמריקה. גם בספרד נכבשו התושבים בקסמו, וזו הפכה עם הזמן למֶכה של הפאדל בעולם. בהמשך אימצו עוד מדינות באירופה את הספורט, וכיום הוא צובר תאוצה גם בארה"ב. סעודיה ואיחוד האמירויות מובילות את התחום במזרח התיכון עם מאות מגרשים חדשים בשנה, וביפן, הודו ותאילנד נרשם גידול מהיר בכמות המגרשים בשנים האחרונות. על פי דוח פדרציית הפאדל הבינלאומית (FIP) ל־2025, יותר מ־50 אלף מגרשי פאדל פעילים כיום בעולם ויותר מ־35 מיליון אנשים משחקים בהם.
רופ מספר כי מרבית חייו היה שחקן ומאמן טניס, אבל לפאדל נחשף רק מעט לפני 2019, כשאריאל אפטוויצר, כיום הבעלים של חברת פאדל ישראל (עם דוד ברקן), סיפר לו על משחק ש"מתפוצץ בשבדיה". אחיו של אפטוויצר, המתגורר במדינה, המליץ לשניים לייבא את המשחק לארץ והם התחילו לבחון אפשרויות - אבל אז פרצה הקורונה והכול הוקפא. רק בשלהי 2020 חודשה היוזמה.
את המגרשים הראשונים הם הקימו באוניברסיטת תל אביב, והשלב הבא היה לשכנע ראשי ערים להיכנס. "זה לא היה פשוט לדפוק לראש עיריית כפר סבא בדלת ב־2021, כשהקורונה רק הסתיימה, ולהגיד לו: אדון רפי סער, בואו נבנה מגרשי פאדל", משחזר רופ. "אין הרבה שטחים לספורט ופנאי, וראש העיר צריך להחליט שבמקום לבנות מגרש כדורגל, בית כנסת או בית ספר, הוא יקצה את זה לספורט שאף אחד לא מכיר. התפקיד שלי היה לשכנע את ראשי הערים לעשות את זה - והצלחתי. כפר סבא הייתה הראשונה וראשון לציון מיד אחר כך".
מאז ראשי ערים רבים אישרו תוכניות לבניית מגרשי פאדל בתחומן, וחלקם גם החליטו לבנות מגרשים בעצמם. רמת גן וחברת הפארק הלאומי פתחו בינואר מתחם חדש בעיר בשם פאדליר, הכולל שישה מגרשים. ברעננה אושרה תוכנית להקמת 13 מגרשים על גג קניון רננים בשטח של 6,000 מ"ר, נוסף לזה הפועל בקאנטרי המקומי, ובה בעת מתוכננת הקמה של מגרשי פאדל נוספים במרכז הספורט בלב הפארק בעיר. בפתח תקווה פועלים שני מתחמים, שאחד מהם הקימה החברה של רופ, ובקיסריה הקימה החברה הכלכלית ארבעה מגרשים.
בראשון לציון החליט ראש העיר רז קינסטליך לאמץ את הספורט, ולאחר שהוקמו שישה מגרשים בבעלות פרטית בעיר מימנה העירייה בעצמה הקמת ארבעה מגרשים בפארק המשפחות. "התופעה של פאדל היא משהו מטורף. זה כבש את המדינה, אחרי שזה כבש את העולם. אני משחק מדי פעם והאמת שזה ספורט די כיפי", אומר קינסטליך. "יש תנועה רצינית למגרשים בעיר. הם מלאים עד אפס מקום בכל שעות היום. את המגרשים הבאים החברה העירונית שלי ממש לוחצת להפעיל", מציין ראש העיר.
"2 מיליון שקל מקצה לקצה זה לא בשמים"
בחברת הנדל"ן ג'י סיטי זיהו פוטנציאל עסקי קצת אחר בתחום. לפני כשנתיים הקימה החברה מרכז חדש בסביון, שמאכלס משרדי בוטיק ומסעדות, אך לצדו נותר שטח ריק שטרם אושרה בו תוכנית בנייה. בינתיים החליטו שם להשכיר את השטח לטובת מגרשי פאדל. ביקרתי את חיים כצמן (הבעלים של החברה - ל"ו) במיאמי ושם נחשפתי לתופעה של הפאדל", מספרת קרן כליפה, משנה למנכ"ל הגלובל ומנכ"ל חטיבת הנדל"ן ישראל. "אז אמרתי: וואלה, זה יכול להיות מעניין לנצל את המגרש שלנו בזמן ביניים, אפילו רק כדי להכניס טראפיק למרכז המסחרי. זה לא שבמקום מרכז מסחרי בניתי מגרש פאדל, כי באזורי ביקוש כאלה אני לא מוותרת על הקרקע, אבל אני כן מנצלת אותה לתקופת הביניים עד שכל התוכניות יאושרו ונתקדם עם הבנייה, וזה יכול לקחת מינימום חמש שנים".
הזמני הפך לאימפריה. "במרכז הזה משחקים כל ההוז אנד הוז", מספרת כליף על ההצלחה, "אנשים כמו עומר אדם ועומרי כספי, והם מביאים את החברים שלהם, וגם תושבי בקעת אונו והסביבה מגיעים. המגרש מפוצץ כל הזמן וזה הפך להיות ממש מתחם בילוי. אנשים מגיעים לראות את עומר אדם משחק ואז יושבים לאכול במסעדה. היום אם את לא מקורבת ונמצאת בקהילה של מועדון הפאדל - לא תשיגי מגרש חודש קדימה. ניסינו למקסם את מה שיש לנו וזה הוכיח את עצמו. עכשיו אנחנו שוקלים להשכיר שטחים למגרשי פאדל גם במקומות אחרים".
עם ההצלחה צצו חברות שמקימות ומפעילות מתחמים כפטריות אחרי הגשם. לצד פאדל ישראל ופאדל נט של אפטוויצר ורופ הוקמו חברות משמעותיות כמו טופ פאדל, סטיל פאדל, פאדל טיים קלאב וכן חברות שבפעילותן מעורבים ספורטאים ומפורסמים כמו בן זיני, שמאחורי House Padel, וטניסאי העבר אנדי רם, השותף בהקמת מתחם של חברת איי פאדל סביון. נדמה שבכל יום מוקמים עוד חברה ועוד מתחם, שחקנים גדולים לצד קטנים.
"בשנה האחרונה אנשים הבינו שיש פה פוטנציאל כלכלי גדול והחזר יחסית מהיר להשקעה, וכל בן אדם שלישי שמשחק פאדל רוצה עכשיו לבנות מגרש", מסביר רופ. "זה הכי ישראלי שיש. אנשי עסקים, קבלנים, כדורגלנים - כולם רוצים לבנות מגרש פאדל ולהקים מועדון, זה נראה להם קל ונגיש ובהשקעה יחסית נמוכה, כי מגרש עולה בין 150 ל־200 אלף שקל והקמת מתחם של ארבעה מגרשים, שזה המינימום כדי להרוויח, מגיע לעלות של כ־2 מיליון שקל".
כדי להקים מועדון פאדל קונים היזמים מגרש מפורק לחלקים: דשא או משטח אחר, זכוכיות וקורות - במעין ערכת לגו להרכבה. החברות המובילות באספקת מגרשים והקמתם ממוקמות בספרד, אך ניתן להשיג מגרשים ממדינות אחרות, כמו סין. הקמת המגרש מתחילה בתשתיות בטון, מים וחשמל, וממשיכה להטסת צוות מקצועי מהחברה בחו"ל שירכיב את המגרש באתר בישראל. "2 מיליון שקל מקצה לקצה זה לא בשמים למי שיש לו קצת כסף", אומר רופ.
בה בעת רואים היזמים את פוטנציאל הרווח בקצה המגרש: מועדני פאדל רבים מלאים מהבוקר עד הלילה, וחנויות המרצ'נדייס הצמודות גורפות רווחים נאים. עלויות השכרת מגרש בשעות הביקוש, בערב ובסופי השבוע, נעות בין 200 ל־220 שקל לשעה; בשעות הבוקר ואמצע היום המחיר יורד ל־180-100 שקל. הסכומים מצטברים כשאותם שחקנים משחקים כמה פעמים בשבוע. מחיר מחבט הפאדל, שרבים מהשחקנים קונים אחרי כמה משחקים בלבד, נע בין 1,100 ל־1,500 שקל, ונעלי פאדל עולות כמה מאות שקלים.
למרות הנתונים היפים אפטוויצר לא בטוח שכל מי שנכנס לתחום עושה את החשבון הנכון. "הרבה מאוד פונים אליי ושואלים: תגיד, כמה עולה להקים מדרש פאדל וכמה זה רווחי? ואני אומר שאני לא יודע כי כל מגרש זה לגופו - ממה השטח שלקחת עשוי? בטון? דיונה? דשא? מה התנאים של החוזה? כמה שכירות משלמים? כמה ארנונה משלמים? האם צריך להביא תשתיות חשמל ממרכזייה שנמצאת שלושה ק"מ מהמקום או שכבר יש לך את החשמל מוכן? זה מורכב. גם השאלה באיזו רמה עושים את המועדון ומאיפה קונים את המגרשים והציוד משפיעה על הכדאיות. מה שעולה בספרד 20,000 דולר עולה בסין 10,000. אין לזה סוף".
אפטוויצר מאמין כי עם הזמן ייווצר דילול טבעי של שחקנים שלא יכלכלו נכון את צעדיהם. "תחרות היא חיובית אבל בפאדל לא מספיק רק להשכיר מגרשים, זה לא לפתוח את התריס ויאללה בואו תיכנסו. צריך שיהיה גם תוכן, מדריכים, חוגים. דרושים אנשי מקצוע בשביל להפעיל מועדון ויש הרבה אלמנטים של תחזוקה שאנשים שפתחו לאחרונה מגרשים עוד לא פגשו. זו עבודה קשה. ובימים שלא יהיה היצע גדול כמו היום, אז מי שימשיך ויצמח יהיו אנשי המקצוע שישקיעו".
הסכנות מאחורי ההשקעה בפאדל
התחזית של אפטוויצר כבר התממשה במידה רבה בשבדיה, שם יזמים רבים נדלקו על הרעיון להקים מועדונים - עד שהבועה התפוצצה. לאחר צמיחה מטאורית לכ־4,200 מגרשים בשיא, השוק הגיע לרוויה קיצונית ועודף היצע, ועשרות חברות הכריזו על פשיטת רגל, סגרו עשרות סניפים או נאלצו לעבור ארגון מחדש או חילוץ פיננסי.
"שבדיה היא מדינה גדולה בשטח ביחס לישראל אבל כמות האוכלוסייה דומה ועומדת על כ־10 מיליון", מסביר אפטוויצר. "יש שם שטחים בלי סוף וחילקו אותם בהרבה מקרים בחינם או כמעט בחינם, אז אנשים בנו מגרשים בקלות ובכמויות שלא תואמות את הביקוש. בארץ יש מחסור של שטחים אז אין חשש שנגיע לאותו מצב. יש גם מועדונים בשבדיה שממשיכים לעבוד. מי שסוגר אלה אנשים שנכנסו לתחום, אבל הם לא אנשי מקצוע, כל מיני אנשי עסקים שיש להם חנויות בגדים לצורך הדוגמא ואמרו: יאללה, נפתח פאדל".
"כולם היום רצים כי הם רואים את הרווחים הגדולים", מוסיף רופ. "אבל בעוד שנתיים־שלוש יהיה בכל פינה כמעט מועדון פאדל, בישראל הקטנה מחירי השכירות של המגרשים יעלו, מחירי ההשכרה ללקוחות ירדו, ויש מצב שמי שלא באמת יכלכל את צעדיו נכון, יקפוץ על כל מציאה בכל מקום וישלם שכירויות גבוהות, ירוויח שנתיים־שלוש ואז יתרסק. פאדל זה לא טרנד. הספורט הזה ילך ויגדל בעשור הקרוב בצורה מטורפת בישראל, כמו שקרה בעולם, ומי שנכנס לתחום צריך לדעת לחשב את צעדיו קדימה".
יוסי בן שושן, בעלים של חברת ניהול פרויקטים ששימש כיועץ לחברה הכלכלית לפיתוח פתח תקווה בהקמת מגרשי הפאדל בעיר, מזהיר שכבר היום לא כל הנוצץ זהב: "ישראלים עושים הכול מהר ורצים קדימה ונהייתה פה נהירה למגרשי הפאדל. כולם חושבים שזה האקזיט הבא שלהם, אבל זה לא ככה. להקים מתחם עולה 2.5 מיליון שקל. מגרש ממוצע, אם המועדון תותח־על, יכול לעבוד שבע-שמונה שעות ביום בתפוסה מלאה. השכרת מגרש בשעות השיא מגיעה ל־200 שקל לשעה, אז אני מגיע ל־1,600 שקל הכנסה למגרש ליום בתרחיש הכי אופטימי ובערך 40 אלף שקל לחודש. בהפחתת עלויות, כמו שכירות, הסכום יכול להגיע ל־14-13 אלף שקל לעיריות שהקימו את המגרשים בעצמן, ויש גם עלות טיפול. גם מי שהקים את המגרש בעצמו ומשלם שכירות נמוכה של כ־4,000-3,000 שקל צריך להחזיר את ההשקעה בבנייה. זה לא האקזיט שחולמים עליו".
יתרה על כך, בן שושן סבור כי הצפת השוק היא לא תחזית לעתיד, אלא מציאות שכבר מתחילה היום. "אני נכנס לאפליקציות של חלק מהמועדונים ורואה לא מעט שעות פנויות. זה ענף שמתחיל לקבל ברקס".