חיילי מילואים / צילום: דובר צה''ל
מאז שפרצה המלחמה, ישראלים רבים התגייסו למילואים, כשהם משרתים את המדינה ושומרים על ביטחון אזרחיה אל מול האיומים הרבים. אולם, אחרי מעל לשנתיים של לחימה, נראה שלמעסיקים נגמרה הסבלנות, ואולי גם האמפתיה.
● חוזר לפוליטיקה? הסדר טיעון ללא קלון למשה כחלון בפרשת יונט קרדיט
● המחוזי: תנובה עשתה דין לעצמה והחזיקה בשטח שאינו בבעלותה
כך, נתונים חדשים של משרד הביטחון חושפים כי מעטפת ההגנה שאמורה לשמור על המילואימניקים בשוק העבודה חווה קריסה משמעותית. לפי הנתונים, בכ־60% מהמקרים שבהם מעסיקים ביקשו לפטר אנשי מילואים מוקדם יותר מהמועד המתאפשר בחוק, ועדת התעסוקה באגף לחיילי משוחררים ומילואים במשרד הביטחון אישרה זאת.
שכפ"ץ תעסוקתי?
על הנייר, החוק הישראלי אמור לספק למילואימניקים הגנה תעסוקתית. הוא אוסר על אפליה על בסיס השירות, מגן על בנות הזוג, וקובע תקופה מוגנת שאפילו הוארכה בזמן המלחמה מ־30 ל־60 יום מרגע החזרה מהשירות. משמעות המנגנון היא שמעסיק שרוצה לפטר עובד שנמצא בצו מילואים או חזר ממנו, חייב לעבור דרך ועדת התעסוקה של משרד הביטחון - גוף עם סמכויות של בית דין לעבודה. צה"ל מצמיד למשרת ייצוג משפטי.
כשצוללים למספרים של 2025 שפרסם משרד הביטחון, התמונה הופכת למטרידה יותר. בשנה החולפת נרשמה עלייה בפניות לוועדה -1,267 פניות. מתוך כלל הבקשות של מעסיקים לפטר מילואימניקים, הוועדה אישרה 746 מהן. מדובר בעלייה של 11% מהשנה הקודמת, בה אושרו 673 - כך שב־2025, כ־60% מהבקשות לפטר משרתים בתקופה המוגנת קיבלו אור ירוק.
מבין הבקשות שאושרו, כ־37% נומקו בסיום העסקה, סיום פרויקט, צמצום או הפסקת פעילות של המעסיק, וכ־47% מהן אושרו בהסכמה בין הצדדים. בנוסף, 143 בקשות נדחו, 197 נמחקו, 105 הסתיימו בפשרה, וב־63 מקרים נוספים נקבע דיון נוסף.
כך נסדקה ההגנה
העלייה באישור בבקשות הפיטורים בשנת 2025 נראית, לפחות על הנייר, כפרדוקס. הרי עצימות המלחמה ירדה, המאסה הגדולה של המילואימניקים כבר לא מגויסת בצו 8 רציף, והתחושה הציבורית היא של חזרה מסוימת לשגרה. אז למה הוועדה אומרת 'כן' לעיתים קרובות כל כך?
מאחורי ההחלטה של ועדות התעסוקה לאשר את פיטורי המילואימניקים עומדות שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא מצוקתם של עסקים שסחבו את מצבם הכלכלי במשך שנתיים, וכעת נאלצים לבצע סגירת מחלקות והתייעלות. במקרים אלו, לוועדה קשה להכריח מעסיק להשאיר עובד אל מול ראיות לצורך עסקי־אסטרטגי, או במצבים שבהם הסירוב עלול להוביל לקריסה כלכלית של העסק כולו.
הסיבה השנייה טמונה בפיטורים המבוצעים בהסכמה, תמורת תשלום של מספר משכורות. כאן נחשפת פרצה המאפשרת למעסיקים להפעיל לחץ על העובד; שהרי מעטים המילואימניקים שיתעקשו להישאר במקום עבודה שמשדר להם שהם אינם רצויים בו. הבונוס הכספי אולי מעניק למשרת שקט כלכלי בטווח הקצר, אך הוא מגיע על חשבון הביטחון התעסוקתי ארוך הטווח: באותה תקופה שבה המילואימניק "נהנה" מהפיצוי, הוא אינו יכול להתמיין לעבודה חדשה - והחשש מפני העתיד רק גובר.
שנתיים של עול כלכלי
כאמור, נרשמה עלייה גם בבקשה לפטר מילואימניקים, ולא רק במספר הבקשות שאושרו בפועל. המעסיקים, במיוחד בעסקים הקטנים והבינוניים, החזיקו את הראש מעל המים במשך שנתיים ארוכות. הם התמודדו עם חוסר ודאות, עם עובדים שעוזבים לתקופות בלתי מוגבלות ועם חוסר יכולת ריאלית לגייס מחליפים למשרה זמנית־קבועה. אחרי שנתיים, האותות הכלכליים מתחילים לצוף. אמנם יש קושי להיאחז בהסבר זה, לאור הנתונים עצמם: רק 37% מאישורי הפיטורים השנה נומקו בצמצום, סיום פרויקט או הפסקת פעילות, זאת לעומת 53% מהבקשות בשנת 2024.
סיבה נוספת שהעלו גורמים בשוק היא היעדר שיפוי מהמדינה על הזכויות הסוציאליות שהמעסיקים נדרשים לשלם עבור העובד בזמן המילואים - סכומים שיכולים להגיע במצטבר לעשרות מיליוני שקלים בחודש לענף כולו. המדינה אמנם הודיעה לפני כשבוע שתשפה את המעסיקים בשיעור של 20% משכר העובד כדי לכסות את ההוצאות הללו, ולכאורה הבעיה אמורה להיפתר.
ואולם, אחרים סבורים שזו לא הסיבה העיקרית לעלייה בבקשות לפיטורים. לטענתם, אין באמת פתרון ש"מחוסן" מפני היעדרות של עובד לזמן בלתי ידוע. הקושי המבני להביא עובד מחליף, יחד עם הנטל הכלכלי הכרוך בספיגת שינוי כזה בעסק לאורך זמן, הם אלו שמכריעים בסופו של דבר את הכף.
עו"ד שבות רענן, מקימת צוות מיצוי זכויות ב"מילואים 360" וממובילות מפלגת המילואימניקים, הגיבה לנתונים ואמרה: "המלחמה לא באמת הסתיימה. בטח לא בשביל המילואימניקים שנקראים שוב ושוב בצל המחסור החמור בלוחמים אל מול האתגרים הביטחוניים שעומדים לפתחנו".
לדבריה, המעסיקים, צה"ל וממשלת ישראל חייבים להפנים שדווקא עכשיו, כשהמשק פועל תחת התחושה שהמלחמה כבר מאחורינו, הנטל על המשרתים רק גובר. "המילואימניקים ובנות זוגם חייבים גב יציב כדי להמשיך לחזק את אלונקת הביטחון שמאפשרת פה שגרת חיים ועסקים", סיכמה רענן.