כנס שמים את הצפון במרכז בסיור כלכלי / צילום: כדיה לוי
במהלך הכנס שמים את הצפון במרכז של גלובס בשיתוף בנק לאומי ושטראוס, נערך סיור ביטחוני סמוך לגדר המערכת באזור מטולה, מול הכפר הלבנוני עיתא א־שעב. מהנקודה שבה עמדו המשתתפים אפשר היה לראות מקרוב את קו הבתים הראשון שמעבר לגבול, או נכון יותר, את מה שנשאר ממנו, ולשמוע את הסיפור שמאחורי אחד ממיזמי התשתית הצבאיים השאפתניים ביותר שחיזבאללה הקים לאורך הגבול: מערך המנהרות החודרות לישראל.
● כנס שמים את הצפון במרכז | מנכ"ל אוניברסיטת תל חי: "הכפלנו את המספר הבוגרים שנשארים בצפון, אבל היעדר התעסוקה מקשה"
● כנס שמים את הצפון במרכז | מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון על מחירי הדיור: "כופר בזה שיש עליות"
הפרויקט החל להתגבש סביב השנים 2014-2015 והבשיל לקראת סוף 2017. הוא נוהל תחת מידור קיצוני, כך שרק מעגל מצומצם בתוך חיזבאללה נחשף אליו. המטרה הייתה ברורה: ליצור יכולת להחדיר לתוך שטח ישראל מאות ואף אלפי לוחמים בבת אחת, דרך תוואי תת־קרקעי שמאפשר חדירה מהירה ומפתיעה.
המנהרות שנחשפו בצפון לא נועדו לכלי רכב, אך הן לא היו צרות: מדובר במנהרות רחבות מספיק כדי שלוחם חמוש עם ציוד מלא ונשק יוכל לנוע בהן במהירות. אחת המנהרות המרכזיות שבהן נחפרה מאזור הכפר ראמיה לכיוון הגבול סמוך לשתולה, בעומק של כ־55 מטר וברוחב של יותר משני מטרים. מנהרה זו הוגדרה אסטרטגית.
המנהרות כללו מתחמים שלמים מתחת לאדמה
שיטת העבודה הייתה פשוטה אך אפקטיבית. החפירה בוצעה מתוך בתים הצמודים לגדר הגבול, כאשר הפתחים הוסתרו בצד האחורי של המבנים. את העפר הוציאו בלילות במשאיות, בהדרגה, כדי שלא לעורר חשד. הקרבה הפיזית של הבתים לגדר הפכה את ההסתרה לקלה במיוחד.
החשיפה לא הגיעה ביום אחד. בתחילה הופיעו סימנים מודיעיניים ובהמשך הוקמו יכולות טכנולוגיות ייעודיות לגילוי מנהרות. אחרי מבצע צוק איתן בדרום פותחו אמצעי איתור מתקדמים והידע הועבר גם לגזרה הצפונית. עד 2018 כבר הייתה בידי ישראל תמונת מצב מוצקה לגבי שש מנהרות חודרות בוודאות, לצד תוואים נוספים שנחשדו כמנהרות.
אבל החפירה לתוך ישראל הייתה רק חלק מהסיפור. לאורך כפרי הגבול בלבנון הוקם מערך תת־קרקעי רחב בהרבה: מתחמים שלמים מתחת לאדמה, שכללו חללים, ציוד, לוגיסטיקה ואפילו אזורים ששימשו לאחסון אופנועים לפשיטה מהירה. הרעיון היה לאפשר לכוחות רדואן (יחידת העילית של חיזבאללה) להיערך להשתלטות על אזורים בגליל, בין אם דרך הקרקע ובין אם דרך המנהרות.
על רקע התמונה הזו התקבלה בשנת 2018 ההחלטה לצאת למבצע "מגן צפוני". הדילמה הייתה מורכבת. מצד אחד, חשיפת המנהרות ונטרולן ומצד שני, החשש מהסלמה מול חיזבאללה, כוח צבאי משמעותי עם מערך טילים גדול. ההכרעה הייתה לפעול מיד גם כדי להסיר את האיום וגם כדי להעביר מסר הרתעתי.
הזרמת בטון נוזלי למנהרות
המבצע נמשך כחצי שנה. חלק מהמנהרות פוצצו, אך רבות מהן נוטרלו באמצעות אטימה. באחד המקרים הוזרם בטון נוזלי בלחץ מצד אחד של המנהרה, והופעתו בצד השני סיפקה הוכחה מצולמת לכך שהתוואי חוצה את הגבול - ראיה ברורה להפרת ריבונות.
אחת המנהרות באזור ראמיה נותרה בצדה הישראלי לצורכי הדרכה והסברה. הכניסה אליה כוללת ירידה תלולה של עשרות מטרים אל עומק הקרקע, ומשם נפתח תוואי ארוך בתוך הסלע, המחשה מוחשית להיקף ההשקעה ולמורכבות המבצעית של הפרויקט.
הסיור התקיים גם על רקע המציאות הנוכחית בגזרה. קו הבתים הראשון בכפרים הסמוכים לגדר נהרס ברובו ורבים מהיישובים הפכו בפועל לכפרי רפאים. חלק גדול מהאוכלוסייה הלבנונית באזור נעקר מהבתים ומדובר בעשרות אלפים לפי ההערכות. במקביל, חיזבאללה ניסה לשקם תשתיות בדרום לבנון, אך נתקל בתקיפות חוזרות מצד ישראל גם בתוך הכפרים עצמם.
בהמשך הסיור פגשו המשתתפים את ליאור בז, מפקד כיתת הכוננות של מטולה לשעבר, שסיפר על האירועים באזור לאורך השנים והציג את שרידי מנהרות חיזבאללה בסמוך לגבול ואת ההרס בכפרים. בז חשף בפני המשתתפים כיצד כיתת הכוננות של מטולה הקימה באופן עצמאי מערך מצלמות מתקדם לאחר ה-7 באוקטובר, אז הצליח חיזבאללה לפגוע במצלמות ובתשתיות צה״ל. עוד הוא סיפר על האתגרים שעמדו בפני תושבי מטולה במהלך המלחמה - אזור שחשוף בשל המבנה הגיאוגרפי של השטח הפונה ישירות אל האויב. "באור יום בקושי יכולנו לצאת החוצה, ובלילות היינו מבצעים פעילויות ונסיעות רק בלי אורות ברכב, ואפילו טיול עם הכלב היה צריך לחכות לחשכה".
***גילוי מלא: הכנס מתקיים הודות לשיתוף פעולה עם בנק לאומי ושטראוס, בחסות אאורה, תל-חי אוניברסיטת קריית שמונה, פרופדו ובהשתתפות חברת נתיבי ישראל.