משמרות המהפכה באיראן / צילום: ap, Vahid Salemi
איראן מוצאת את עצמה בפברואר 2026 בסיטואציה חמורה בהרבה מזו שבה הייתה שרויה במבצע עם כלביא ביוני אשתקד. לאחר הפגנות נרחבות שאמנם פחתו כרגע, אך הזעם ממשיך לבעבע מתחת לפני הקרקע. כלכלת המדינה הולכת מדחי אל דחי, ממשל טראמפ מדבר לא פעם על האפשרות של נפילת משטר האייתוללות ומעל הכל תדמית פגיעה בכל ההיבטים. עם זאת, מאז יוני 2025 - הפך השיח של בכירי הרפובליקה האסלאמית בהובלת המנהיג העליון עלי חמינאי להתקפי הרבה יותר. על כך שוחחנו עם בני סבטי, מומחה לענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS.
● כותרות העיתונים | הבעיה של טראמפ: איך מנצחים אויב שמודד ניצחון בהישרדות?
● טורקיה ומצרים משלבות כוחות נגד ההכרה בסומלילנד
"זה אמנם נשמע הפוך, אבל האיראנים הרבה יותר חצופים, נועזים ומאיימים ביחס ליוני שנה שעברה, כפי שמשתקף מההצהרות האחרונות של חמינאי", מציין סבטי. "זה החל בימים הראשונים לאחר המלחמה הקודמת, שהם ניסו לטעון 'ניצחנו', ולשנות את הנרטיב. יתרה מכך, הם ממש דיברו על הצורך בשינוי הנרטיב של המלחמה. מהיכן זה נובע? מהטעות של טראמפ שהפסיק את המלחמה כשישראל התחילה לפגוע במטרות משטריות, כדוגמת תחנת הטלוויזיה. על כן, האיראנים הבינו את המסר באופן לא נכון. הם מגיעים לסבב הזה פגועים פיזית אבל הם קיבלו מיוני תוספת רוח".
ההבדל הגדול ביותר בין מבצע עם כלביא לבין ימים אלה הוא המחאה של ינואר, בה נטבחו עשרות אלפי מפגינים. מחאה שהיו לה מאפיינים חריגים, בהם ההתחלה שלה בבזאר בטהרן - מקום שבו נמצאים סוחרים שדווקא מזוהים עם משטר האייתוללות. בה בעת, זו הייתה מחאה אלימה מאוד ברמה ההדדית ובה תוך כדי שאנשי הרפובליקה האסלאמית טבחו במוחים, המפגינים השחיתו מכל הבא ליד - כולל הבערת מסגד".
"האזרחים הבינו שהמשטר פגיע"
סבטי רואה במחאות כתוצאה ישירה של המלחמה מול ישראל, שבה שמי איראן התמלאו במטוסים ובמל"טים של חיל האוויר במשך 12 ימים. "האזרחים הבינו שהמשטר פגיע, בצורה הפוכה למשטר. כשההתנגדות האיראנית מתעוררת, אז היא קורית ביתר שאת. עכשיו כשהיא התעוררה, קשה להחזיר את השד לבקבוק. אנחנו רואים בימים האחרונים שעדיין יש הלוויות, גופות יוצאות מאחורי בתי חולים או בתי מעצר, אז הכעס קיים".
האזרחים שהבהירו במחאה כי הם דואגים לטובת איראן ו"לא עזה או לבנון", המחישו עד כמה משטר האייתוללות מנותק מהם. זה השתקף, בין השאר, מטיוטת התקציב לשנה הפרסית הבאה, שתחל ב־21 במרץ. במקום תוכנית לשיפור המצב הכלכלי, כוללת הטיוטה את הגדלת תקציב הביטחון ב־145% לכ־9.2 מיליארד דולר.
כשהאזרחים יצאו לרחובות, כל שנותר לממשלת איראן הוא לנסות להרגיע אותם עם הבטחת מענק ששווה לכשבעה דולרים בלבד. הדבר נועד להקל על האזרחים שזועמים על קצב האינפלציה השנתי שלפי נתונים רשמיים עומד על 52.6%. המנוע מאחורי האינפלציה הוא עליית המחירים בתחומי המזון, המשקאות והטבק (72%).
במדינה כה ריכוזית ולא־מערבית, עד כמה הכלכלה באמת משפיעה?
"ממש אין כלכלה באיראן וזו כמובן סיבה נוספת למחאות. אפילו הנתונים הרשמיים של הבנק המרכזי בטהרן מראים כי נגמר להם הכסף. לצד זאת, אין מים, זה ממש הקיום של איראן בסכנה", מדגיש סבטי. "זה לא 'אני לא הרווחתי טוב', זה הרבה מעבר. בהיבט הכלכלה, הדרדור היה מהיר מאוד באיראן מאז המלחמה הקודמת".
בסיכומו של דבר, הרפובליקה האסלאמית מוצאת את עצמה גם מבודדת בזירה הבינלאומית כפי שלא הייתה שנים, אם בכלל. בחודש אוגוסט החליטו בריטניה, צרפת וגרמניה להפעיל את מנגנון הסנאפבק, בשל הפרות חוזרות ומתרחבות של משטר האייתוללות את הסכם הגרעין. העיצומים מטרום ימי החתימה על הסכם הגרעין ב-2015 (JCPOA) כוללים, בין השאר, אמברגו נשק גורף, איסור סחר במרכיבים שעשויים להועיל לתוכנית הטילים האיראנית, פיקוח מחמיר על תנועת הסחורות אל איראן וממנה והפסקת פעילות של חברות איראניות מחוץ לרפובליקה האסלאמית.
הפעלת הסנאפבק האיצה תהליך מתמשך במילא של קריסת הריאל האיראני. בתקופת המהפכה האסלאמית ב־1979, הספיקו 70 ריאל לדולר. בספטמבר כשהופעל הסנאפבק עמד השער על כ־1.1 מיליון ריאל לדולר, לפני כחודש על כ־1.4 מיליון ריאל - וכעת הוא כבר חצה את רף ה־1.6 מיליון ריאל לדולר בודד. לפני כשלושה שבועות נוסף אלמנט אחר של בידוד והחרפת הצעדים המערביים נגד איראן, כשהאיחוד האירופי החליט להגדיר את משמרות המהפכה ארגון טרור.
סבטי מסכם כי בחודשים האחרונים ראינו את אירופה נוקטת בצעדים שלא נראו כמותם קודם לכן. "היחס הבינלאומי השתנה מאוד, וניכר המיאוס מהמשטר, בעולם ובאיראן עצמה כאחת".