כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● גם בארה"ב מתכוננים למתקפה אפשרית וטוענים - זה מה שטראמפ לא מבין לגבי איראן
● עם 33 אלף כלי שיט: אם תגיע, המערכה בין איראן וארה"ב לא תתרחש רק באוויר
1"גורם ההפחדה": זה מה שיכול למנוע מטראמפ לפתוח במתקפה על טהרן
"כאשר הנשיא טראמפ אמר בינואר כי משחתת אמריקאית עושה את דרכה לאיראן, הוא השווה זאת לכוח שבו השתמש הצבא במבצע הבזק האחרון בונצואלה, ואמר כי היה זה כוח ש'מסוגל להשלים את משימתו במהירות, בעוצמה ובאלימות'", אולם, בניו יורק טיימס בטוחים כי התקיפה באיראן שונה מזו בוונצואלה ועלולה "לגרור את ארה"ב לעימות ממושך".
"בניגוד למבצע המהיר בקראקס, בירת ונצואלה, טראמפ ייתכן ושוקל פעולה צבאית רחבה יותר, מבלי לומר בפומבי מהי מטרתו הסופית", נכתב.
עלי ועז, מארגון International Crisis Group המתמקד בפתרון סכסוכים, אמר לניו יורק טיימס כי בניגוד לונצואלה "במקרה של איראן אין אפשרות צבאית זולה, קלה ונקייה". הוא הוסיף כי אף יש חשש "לסיכון ממשי לאבדות אמריקאיות" והבהיר כי סוגיה זו "תהיה מרכיב מרכזי בשיקוליו של טראמפ, במיוחד בשנת בחירות".
בניגוד לונצואלה, "איראן יכולה להגיב בעוצמה". וזאת משום ש"בעוד שהמרחב האווירי של ונצואלה היה מוגן באופן מוגבל יחסית לפני התקיפה האמריקאית בינואר, לאיראן יש את אחד ממאגרי הטילים הגדולים והמגוונים ביותר במזרח התיכון, לפי מומחים אזוריים. הארסנל שלה כולל גם רחפנים ונשק נגד ספינות, אם כי היקף המלאי הנוכחי אינו ברור לאחר המלחמה בת 12 הימים עם ישראל ביוני", נכתב.
בנוסף, בניגוד לונצואלה, "הטילים הבליסטיים לטווח בינוני של איראן מסוגלים להגיע למרחק של יותר מ-1,931 קילומטרים. טווח הכולל בסיסים אמריקאיים עד מערב טורקיה, וכן יעדים ברחבי המזרח התיכון, כולל בישראל ובמדינות המפרץ", נכתב.
סנאם וקיל, מנהלת תוכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה במכון המחקר צ'טהאם האוס, אמרה לניו יורק טיימס כי האסטרטגיה האיראנית כעת "היא להסלים במהירות ולייצא אי-יציבות במספר זירות, כך שהעלות תתפזר והכאב יתפזר". וקיל הוסיפה כי "מדינות המפרץ, שבהן מוצבים בסיסים אמריקאיים רבים, חוששות כי כל תקיפה אמריקאית תוביל לתגובת נגד איראנית שתפגע גם בהן". וקיל אמרה כי גורמים איראניים סבורים ככל הנראה ש"גורם ההפחדה של מלחמה אזורית רחבה יסייע להרתיע את טראמפ מתקיפה".
בנוסף, "השלוחות של איראן עלולות לאיים על כוחות אמריקאיים ובעלות ברית" - מהחות'ים בתימן ועד חיזבאללה בלבנון. החשש כעת הוא שלמרות שהפרוקסי של איראן נחלשו "הן עדיין עשויות להגיב נגד כוחות אמריקאיים ובעלות ברית, ולפתוח חזיתות מרובות שירחיבו את העימות מעבר לגבולות איראן". עלי ועז הבהיר כי "אם ספינת האם טובעת" הפרוקסי של איראן "נותרות לבדן" ולכן סביר שיגיבו במידה וטראמפ יתקוף את טהרן.
בניגוד לשלטון בונצואלה "הנהגת איראן מושרשת עמוק". נכתב כי "בוונצואלה לכדה ארצות הברית את הנשיא ניקולס מדורו ואת אישתו בפשיטה מתואמת שנמשכה מעט יותר משעתיים. אולם באיראן, הדחת השלטון אינה מסתכמת בהדחת המנהיג העליון בלבד. הכוח האמיתי מונע מאידאולוגיה, נתמך בידי שמרנים פוליטיים ומעוגן במבנה שלטוני מורכב שהתגבש במשך קרוב לחצי מאה". וקיל ציינה כי "מבצע העתק-הדבק של ונצואלה עשוי להיות קשה יותר להשגה אם היעד הוא עריפת ראשים של ההנהגה".
מתוך הניו יורק טיימס מאת עבדי לטיף דאהיר וסמואל גרנאדוס. לקריאת הכתבה המלאה.
2זה מה שטראמפ צריך לשאול את עצמו לפני שהוא תוקף בטהרן
מכון המחקר האמריקאי Atlantic Council הציג את השאלות שהנשיא האמריקאי צריך לשאול את עצמו לפני שהוא תוקף בטהרן.
השאלה הראשונה היא "מהי מטרת המערכה הצבאית?". הבית הלבן טרם הבהיר מה מבקש הממשל להשיג בתקיפה. "שלוש אפשרויות סבירות עומדות על הפרק: הנשיא סבור שתקיפה תחזק את עמדתו במו"מ על סוגיות גרעין ופירוק נשק. האפשרות השנייה היא שהממשל מבקש לפגוע משמעותית בהנהגת איראן או אף 'לערוף את ראשה'". האפשרות השלישית היא ש"התקיפות יהיו בעיקר סמליות" על מנת לממש את הבטחת טרמאפ "לתמוך במפגינים האיראנים".
לפי מכון המחקר האמריקאי, אם אלו אכן היעדים של טראמפ "קיימים מכשולים משמעותיים להשגתם. גם אם איראן חלשה יחסית, סביר מאוד שחמינאי לא ייכנע בנושאים מרכזיים כגון תוכנית הטילים, משום שהמשטר כנראה קבע כי פירוק היכולות מסוכן יותר מספיגת תקיפה צבאית". בנוסף, סביר להניח כי "אידאולוגית, חמינאי עשוי להעדיף למות כשהיד מאשר להיתפס כמי שנכנע לארה"ב". בנוסף, לא ברור כעת מי יהווה אלטרנטיבה שלטונית.
עניין נוסף שעל הנשיא האמריקאי לשקול הוא התגובה האיראנית. "הסיכון הוא טעות בחישוב של התגובה האיראנית ובסבב תקיפות גבוה מצד טהרן". יש להבין כי "איראן ניצבת בפני דילמה רחבה יותר: טהרן אינה יכולה לנצח במלחמה ממושכת מול ארצות הברית או ישראל, אך גוברת תחושה בתוך המשטר כי יש צורך להסב אבדות אמריקאיות כדי לשקם הרתעה מפני תקיפות עתידיות". משתנה נוסף, הוא תגובה אפשרית מהפרוקסי האיראני.
עניין נוסף שעל הפרק הוא "האם טראמפ יישא הפעם במחיר כלשהו? חלק מההיגיון של טראמפ בשקילת תקיפה נוספת נובע ככל הנראה מהמסקנה שלא היו השלכות צבאיות או פוליטיות משמעותיות למעורבות האמריקאית במלחמה בת 12 הימים בין ישראל לאיראן ביוני 2025 או במבצע מדורו בחודש האחרון. ייתכן שמגמה זו תימשך, תלוי בהיקף המערכה". אך "לממשל טראמפ עלול להיות קשה יותר להגדיר את גבולות המערכה מול איראן בהשוואה למבצעים המוגבלים הקודמים".
כעת גם נראה כי אין מוצא דיפלומטי לפני עימות מסתמן. "לפי הדיווחים, לאיראן ניתנו שבועיים להציג התקדמות קונקרטית לעמידה ב'קווים האדומים' האמריקאיים, אך עימות חדש עשוי לפרוץ לפני כן". חשוב מכך, "נראה שאיראן אינה מסוגלת להציע את הוויתורים הדרושים להסכם משמעותי".
מתוך ה-Atlantic Council מאת נייט סוונסון. לקריאת הכתבה המלאה.
3"האקדח במערכה הראשונה גם ירה": תוכנית הקרב של ארה"ב בטהרן
באטלנטיק האמריקאי ביקשו מבכירים במערכת הביטחון האמריקאית לצייר מספר תרחישים למלחמה המסתמנת באיראן. "כל אופציה צבאית איננה רק מה אנחנו יכולים לעשות, אלא איך אנחנו מגינים על עצמנו ועל האינטרסים שלנו במהלך התגובה האיראנית הבלתי נמנעת", אמר לאטלנטיק מפקד לשעבר.
ייתכן שעצם האיום בפעולה "יספיק כדי למנוע מלחמה ולעודד את איראן להגיע להסכם חדש שיגביל לצמיתות את שאיפותיה הגרעיניות", נכתב. "אדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז האמריקאי, השתתף בשיחות בין ארה"ב לאיראן בעומאן מוקדם יותר החודש. נוכחותו סימנה הפגנת שרירים צבאית ותזכורת להשלכות אם הדיפלומטיה תיכשל".
בכירים אמריקאיים הבהירו כי כעת ארה"ב עושה שרירים כשהיא לא מסתירה את הכוחות שנשלחים לאזור. "נראה שההיערכות הצבאית עצמה נועדה לשדר מסר גלוי לאיראן. מערכות מעקב טיסה תיעדו עשרות מטוסים צבאיים אמריקאיים בדרכם לאזור השבוע. בדרך כלל, הצבא יכול להסתיר תנועות לפני מבצע. למשל כאשר מפציצי B-2 טסו למרחב האווירי של איראן בקיץ שעבר", סיפר מפקד צבאי.
מפקד אמריקאי בכיר לשעבר הוסיף "כל מטוס וספינה שמגיעים מגבירים את הלחץ להשתמש בהם, כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה של מחזה וחייב לירות עד סופו. וגם ההמתנה בים כרוכה בעלות: נושאת המטוסים פורד נמצאת בפריסה מאז יוני, וזו אחת הפריסות הארוכות אי פעם".
כעת, כשנראה שהמשא ומתן לא מתקדם, מיק מולרוי לשעבר סגן עוזר שר ההגנה אמר לאטלנטיק כי "יש כוונה אמיתית להשתמש בכוח אם לא יושג הסכם שמקובל על ארה"ב".
התרחיש האפשרי הוא ש"בהתבסס על מבצעי עבר, חיל הים האמריקאי יהיה בחזית. מטוסי חמקן כמו F-35 ימריאו ראשונים לצד מטוסי לוחמה אלקטרונית EA-18G שיבצעו שיבושי מכ"ם. צוללות המצוידות בעשרות טילי טומהוק יוכלו לשגר לעבר מטרות קבועות. מטוסי קרב ומפציצים יפגעו בהגנות האיראניות". כאשר משך התקיפה יהיה תלויה "בהיקף המטרות".
אפשרות נוספת היא "פגיעה בתוכנית הטילים הבליסטיים מתקני ייצור, מחסנים ותשתיות".
מתוך האטלנטיק מאת ננסי א. יוסף. לקריאת הכתבה המלאה.