טילי ''ספייק'' מתוצרת רפאל / צילום: דוברות רפאל
ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי יגיע השבוע לביקור רשמי בישראל, שבמהלכו ייוועד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויבקר בכנסת. הביקור מסמן שלב נוסף בהעמקת הקשרים האסטרטגיים והביטחוניים בין המדינות. לאורך העשור האחרון, מיתגה את עצמה ניו דלהי כלקוחה מרכזית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, כאשר הציפייה בדרגים המדיניים היא שהיקפי שיתוף הפעולה עוד יתרחבו.
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | המדינה שהציגה מערכת לייזר חדשה, חלשה בהרבה מזו של ישראל
● כותרות העיתונים | תרחיש האימה של טראמפ: התגובה האיראנית שעוצרת מלחמה
מתוך כלל המכירות הביטחוניות של ישראל בין השנים 2020-2024, הודו לבדה היוותה יעד ל־34% מהיצוא. כך עולה מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI). נתוני סיב"ט, האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון, מצביעים על כך שסך היצוא הישראלי בתקופה זו הסתכם בכ־60.3 מיליארד דולר. המשמעות היא שהודו ייבאה מערכות ביטחוניות מישראל בהיקף המוערך בכ־20.5 מיליארד דולר בתוך חמש שנים בלבד.
הקשרים בין המדינות מעמיקים מעבר לעסקאות רכש ישירות, שכן לכל אחת מהחברות הביטחוניות הישראליות הגדולות יש כיום חברות־בנות הודיות ושיתופי פעולה עם התעשייה המקומית. מהלכים אלו נועדו להתאים את הפעילות הישראלית לתוכניות "Make in India" ו"Self Reliance" שהוביל מודי במטרה לחזק את העצמאות היצרנית של ארצו.
לרגל הביקור, ראש סיב"ט תא"ל (מיל') יאיר קולס מספר לגלובס על המגמות בסחר עם הודו, ושופך אור על העבודה המשותפת מאחורי הקלעים בזמן המלחמה.
הסטנדרט הישראלי־הודי
קולס מציין כי מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, הגדיר בשנה האחרונה את הודו כמדינה מרכזית ואף הוביל בעצמו משלחת של כלל ראשי האגפים במשרד להעמקת הקשרים. חשיבותה של ניו דלהי השתקפה היטב במהלך המלחמה, כאשר לפי פרסומים זרים הגיעו לישראל ספינות עם אמצעי לחימה תוצרת הודו. דוגמה בולטת לשיתוף הפעולה הזה היא תאגיד אדאני, המייצר את המל"ט ההודי "דרישטי 10 סטרליינר" המבוסס על ה"הרמס 900" של אלביט.
"במיוחד במלחמה, פנינו למקורות רבים ורכשנו ציוד דרך מנה"ר", מסביר קולס על הרכש הדו־צדדי. לדבריו, הודו היא שותפה אמיתית, ובעת מלחמה ישנו רצון מובהק לרכוש ממנה, שכן ההודים מייצרים "בסטנדרטים של התעשיות הישראליות".
אולם, הסיפור הגדול, כמובן, הוא היקף הרכש האדיר של ההודים. "ב־2012 היינו עם 300 מיליון דולר, עלינו ל־700 ב־2013 ולמיליארד ב־2014", מספר ראש סיב"ט. "הקפיצה הגדולה התרחשה ב־2017 עם מכירת מערכות ברק שהביאה לקפיצה לכ־3.4 מיליארד דולר". מאז, חלה ירידה עקבית עד ל־880 מיליון דולר ב־2023, ושוב מגמת צמיחה. "ב־2024 עמדנו על כ־1.1 מיליארד דולר, וב־2025 אמנם הנתונים עוד לא מעובדים עד הסוף, אבל זה יותר מ־1.5 מיליארד דולר".
מה היה ההבדל?
"הירידה נוצרה כתוצאה מתוכניות Make in India ו־Self Reliance שדורשות ייצור משמעותי יותר, של כ־50% עד 60% מהיקף העסקה", מסביר קולס. לדבריו, לכל מעצמה חזקה יש כיום קנאות לייצור המקומי, ולכן האסטרטגיה של התעשיות הישראליות היא להקים "רגליים ייצוריות" במדינות היעד. כפי שחברה גדולה חייבת ייצור בארה"ב עבור השוק האמריקאי או בגרמניה עבור רכש נאט"ו, כך הודו היא העוגן המרכזי באסיה. בשל גודלו העצום של השוק ההודי, השתתפות במכרזים מחייבת כיום נוכחות ייצורית מאסיבית בתוך המדינה.
בנוגע לביקור עצמו, דווח באתר "הינדוסטן טיימס", כי נושא מרכזי שיעמוד על הפרק בביקור מודי בישראל הוא ההגנה האווירית. במסגרת זאת, עומד על הפרק פיתוח משותף בענף ההגנה מטילים בליסטיים, ואף הגנה באמצעות לייזר.
ב"פורבס הודו" פורסם לאחרונה כי סך העסקאות שסגרה ישראל עם הודו מתחילת השנה עומד על סכום אדיר של 8.6 מיליארד דולר. ראש סיב"ט מציין כי הוא אמנם אינו מכיר את הנתון הספציפי הזה, אך מדגיש כי נתוני היצוא הרשמיים אינם משקפים את מלוא עומק הקשרים. "הנתון של סיב"ט הוא חלקי", מסביר קולס, "הוא כולל את היצוא מהתעשיות שלנו בישראל להודו, אך לא כולל את מה שהתעשיות שלנו מייצרות בתוך הודו עצמה. אין כיום נתון שיכול להצביע בדיוק כמה, למשל, ייצר תאגיד אדאני בהודו עם החלק שלו בשותפות".
להקדים את המעתיקים
ישראל אמנם נחשבת למובילה טכנולוגית בינלאומית בתעשיות הביטחוניות, אך לצד הביקושים הגוברים היא מתמודדת גם עם תופעה של העתקות טכנולוגיות. דוגמה בולטת לכך נרשמה באוקטובר האחרון, כאשר חברת דבארו הארמנית חשפה את המל"ט המתאבד "דרגונפליי 3", שנראה כמעט כהעתק זהה של ה"הארופ" מתוצרת התעשייה האווירית. לארמניה יש זיקה ביטחונית עמוקה להודו, המפעילה בעצמה את ה"הארופ" בתור לקוחה אסטרטגית. זאת בניגוד לישראל המדורגת במקום השמיני בטבלת היצואניות הביטחוניות בעולם עם נתח של 3.1% מכלל הסחר העולמי, לפי נתוני מכון SIPRI.
בצל הדיווחים על העתקות של מערכות ישראליות במדינות שונות, נשאלת השאלה כיצד שומרת ישראל על מקומה בצמרת הטכנולוגית העולמית. "לפני שמייצאים, עוברים דרך גופים שונים כמו מלמ"ב ומפא"ת", מסביר קולס. "זה כולל הסכמי ביטחון מחמירים ואין כאן הפקרות. ברור שמנסים להעתיק, גם בתערוכות, אבל זהו מרוץ שבו אנחנו חייבים לייצר תמיד את הדור הבא. החוכמה היא להיות צעד אחד לפני כולם, ובדיוק בזה עוסקת מפא"ת. ברגע שהשתמשת ביכולות מסוימות האויב כבר מכיר אותן, ולכן חובה להתקדם כל הזמן".
מתוקף תפקידו כמוביל היצוא הביטחוני במשרד הביטחון, קולס עובד בשגרה מול גורמי ממשל בהודו ליצירת הזדמנויות שיווק ומכירה. הוא מתאר מערכת יחסים הדוקה עם מנכ"ל הרכש ההודי ומסביר כי התעשייה הישראלית מבינה כיום שעליה להחזיק ב"רגל ייצורית" מקומית, בעוד החברות ההודיות זקוקות להעברת טכנולוגיה. "אנו מספקים את המטרייה המדינית כדי שהדברים יפרחו", הוא אומר. "שיתוף הפעולה הצבאי כולל גם עבודה של סטארט־אפים בין מפא"ת לבין ה־DRDO ההודי, וניכר שבשתי המדינות יש אחדות סביב היעד הזה".
השער לאסיה
לדברי קולס, הייצור בתוך הודו אינו משרת רק את הצבא המקומי, אלא מהווה שער לשוק האסייתי כולו. "ברגע שמייצרים בהודו אפשר להגיע למדינות נוספות", הוא מסכם באופטימיות, "השוק גדול לא רק עבור הודו עצמה אלא גם למדינות שלישיות באזור".
איך אתה מסכם את שנת 2025 בסיב"ט באופן כללי? ומהם היעדים המרכזיים לביקור מודי?
קולס השיב כי אף שהנתונים הסופיים יתקבלו רק באפריל, תחושתו היא שהתעשייה תצליח לשבור "עוד תקרת זכוכית". "על אף אתגרי המלחמה, הביקושים נמצאים בעלייה מטורפת", מסביר קולס. "החרמות וההאשמות אמנם יצרו קשיים, אך מנגד, ההוכחות בשדה הקרב והתוצאות בלחימה בעזה, בלבנון, בסוריה ובאיראן מביאות לגאות בתעשיות שלנו".
באשר ליעדים המרכזיים של ביקור מודי, קולס מדגיש את החשיבות של המעורבות הישירה בדרג המדיני הגבוה ביותר. "זהו ביקור ברמה אסטרטגית, וברגע שיש מעורבות ישירה של ראשי הממשלה הם אלו שמנחים את התעשיות הביטחוניות ואת משרדי ההגנה", הוא מציין.