בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב / צילום: אמיר מאירי
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
לש' לא היו חיים קלים. היא מעולם לא נישאה ולא הקימה משפחה. אחותה היחידה עברה להתגורר בארה"ב כשהייתה בת 25, וכשהתקרבה לגיל 40, נפטר אביה. ש' אובחנה עם מאניה-דפרסיה, שאוזנה באמצעות טיפול תרופתי, אך המזל הרע המשיך לרדוף אחריה, ובעשור לאחר מכן חלתה במחלת ריאות חסימתית כרונית, שבעטיה נאלצה להסתובב עם מחולל חמצן, והוכרה כנכה בשיעור 100% על-ידי הביטוח הלאומי.
● במשך 11 שנה היא גרה עם בת זוג. אז למה הירושה עברה לאחותה?
● המסרון שעלה לאיש בדירת הפנטהאוז שלו כשנפרד מבת זוגו
בראשית שנות האלפיים ניהלה ש' מערכת יחסים בת שבע שנים, ולאחר סיומה חוותה התקף מאניה-דפרסיה אשר הוביל לאשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי.
לאחר שחרורה מבית החולים, ש' מצאה את עצמה במצב מורכב. בשל נכותה היא נזקקה לסיוע בניידות עם מחולל החמצן, וסבלה מחרדות שגרמו לה לחשוש להישאר לבדה בביתה. לעתים התארחה בבתי חברותיה, אך היה ברור שמדובר בפתרון זמני בלבד. ש' דחתה את הצעת חברותיה להיעזר בעובדת זרה, מתוך תחושת פגיעה בכבודה ואי-נוחות חברתית, ולא הסכימה להיחשף בחולשתה.
הסדר כלכלי הדדי
בהמשך ש' הכירה את ח', אישה בשנות ה-60 לחייה, שגם היא התמודדה עם קשיים אישיים. ח' סיימה מערכת יחסים זוגית ארוכת-שנים ונשארה ללא מקום מגורים וללא אמצעים כלכליים, בניגוד לש', שהייתה בעלת אמצעים.
השתיים הגיעו להסדר כלכלי הדדי: ח' עברה להתגורר בבית ש' וסייעה לה בשירותים יומיומיים כגון הסעות והגשת כיבוד לאורחים, ובתמורה קיבלה מגורים ללא תשלום, דמי כיס חודשיים בסך 2,000 שקל וכן מימון צרכים שונים באמצעות כרטיס האשראי של ש'.
הסדר זה נמשך כ-15 שנים, עד לפטירתה של ש'. לאחר מותה, ח' פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להכיר בה כידועה בציבור של ש', וכן פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה לקבל קצבת תלויים.
אחותה של ש', היורשת על-פי דין, הגישה התנגדות, ובסופו של דבר נדחו תביעותיה של ח' בשתי הערכאות.
לא רק מגורים משותפים
לצורך הכרה במעמד של ידועה בציבור אין די בהוכחת מגורים משותפים, והיא מחייבת להוכיח גם קיום יחסים אינטימיים וניהול משק בית משותף.
בית המשפט לענייני משפחה בחן עדויות רבות, מהן התרשם כי אף שח' הייתה מעוניינת במערכת יחסים זוגית, ש' לא נענתה לכך וניהלה מערכות יחסים עם גברים בלבד. חברותיה של ש' העידו כי הייתה אישה פתוחה וליברלית, ואם הייתה מקיימת מערכת יחסים אינטימית עם אישה, לא הייתה מסתירה זאת.
כמו כן, לא התקיימו סממנים חיצוניים של זוגיות: לא התקיימו קשרים עם בני משפחה מורחבים, לא נחגגו חגים משותפים, ולא התקיימו אירועים חברתיים משותפים. ח' הסיעה את ש' לבילויים אך לא השתתפה בהם, הגישה כיבוד לאורחים אך לא ישבה עימם וכיוצא בזה.
בנוסף, ח' לא השתתפה כלל במימון אחזקת הבית, ואף קיבלה תשלום עבור שירותיה לש'.
חוסר אמינות
במהלך הדיון התברר כי ש' ביקשה לסייע לחברתה, אשר הסתבכה כלכלית, והבנק העמיד את ביתה למכירה. ש' נטלה הלוואה ורכשה את הבית עבור החברה, אך רשמה אותו פיקטיבית על שם ח', משיקולי מס.
ח' טענה בבית המשפט כי היא מימנה מכיסה את רכישת הבית, באמצעות השבת ההלוואה לש', אך לא הציגה מסמכים להוכחת טענתה, למרות הוראתו המפורשת של בית המשפט, בטענה כי הבית ממילא שייך לחברה. בהמשך התברר כי בערכאה מקבילה, החברה הגישה תביעה להעברת הדירה משמה של ח', ושם טענה ח' כי הדירה שייכת לה.
חוסר האמינות של ח' השליך אף הוא על עמדת בית המשפט, אשר קבע כי מערכת היחסים בין ש' לח' אינה עומדת בקריטריונים של ידועים בציבור.