סנז ישר / צילום: אוהד קב
עבור סנז ישר, מנכ"לית חברת הסייבר הישראלית זפרן (Zafran) שעלתה מטהרן בגיל 17, מותו של חמינאי השבוע היה סימן דרך משמעותי. הרבה מעבר לחיסולו של המנהיג העליון, זה שהשתלט על המדינה שבה גדלה, היא ראתה לראשונה שותפות של ארה"ב וישראל מול ציר הרשע. "השמחה פחות הייתה קשורה לגופו של אדם, אלא לעובדה שנוצר כוח משותף שמייצר הרתעה אל מול הציר, לא רק דיבורים", היא אומרת בראיון מיוחד לגלובס. "זו הוכחה שיש שריף בשטח".
● תוכנית המגירה של משמרות המהפכה
● "טראמפ אוהב מלחמות קצרות, אבל איראן היא לא ונצואלה"
● "אתמול היה פה בית. היום לא": יום עם עובדי קרן הפיצויים
אלא שכמי שמכירה היטב את איראן מבפנים - וגם הייתה ההשראה לדמותה של גיבורת הסדרה "טהרן" בכאן 11 (ועוד נגיע לזה) - ישר מסתכלת למציאות בעיניים מפוכחות. "ייתכן שתתפתח שם עכשיו מנהיגות חלופית או שתפרוץ מלחמת אזרחים. אבל איראן לא תהיה סוריה, ולכן להערכתי מלחמת אזרחים מזעזעת לא נראה שם. עם זאת, השלטון הנוכחי עדיין לא במצב של נוקאאוט, ולכן אני מאמינה שדווקא מישהו מהמשטר הקיים ייקח את המושכות לידיים, למרות שאני לא יכולה להעלות על דעתי מי זה יוכל להיות. ברוח פורים נקווה להיות אופטימיים שהמנהיג הזה לא יהיה מזוהה עם משמרות המהפכה.
"ממד הזמן הוא אלמנט חשוב כאן. כמו שלא מכינים אורז במיקרוגל, באיראן מתחרים מי מבשל את האורז לאט יותר. אז אני עוד אופטימית לגבי המהפכה הזאת, פשוט עוד לא בשלב של האורז שכמעט מוכן", מסבירה ישר. "יש באיראן איזו לאומנות, שהיא לאו דווקא דתית, כזו שלעיתים מתקשה להבחין בין טוב ורע, כזו שלא ששה לתפוס התערבות חיצונית כדבר טוב ובעיקר מנסה להימנע בכל מחיר ממלחמת אזרחים. הם יצאו לרחובות, אבל גם אמרו: בואו נעצור רגע, כי אנחנו לא מבינים איך ייראה היום שאחרי, מי ישלוט ואיך באמת מחליפים את השלטון.
"האיראנים לא יודעים לבנות דמוקרטיה וקשה להם להקים מנהיגות חלופית מתוך המדינה. יש שם אנשים רעים - תמיד יהיה את הילד בן ה־15 שיכוון מולי אקדח או את אנשי משמרות המהפכה שיירו בצוהרי היום בפארק סואן, אבל רוב העם סובלני". היא עצמה נמלטה עם משפחתה לישראל, לאחר שכדור נורה לעברה בכיכר מרכזית בטהרן (על הנסיבות היא מעדיפה לא לפרט כעת).
בארבע השנים האחרונות עומדת ישר בראש זפרן, סטארט־אפ בן כ־150 עובדים שמתמחה באיתור ואטימה של פרצות תוכנה המאפשרות להאקרים לחדור לתוך הארגון ולהסב לו נזקים כבדים. התיקון נעשה ללא מגע יד אדם, באמצעות סוכני AI, ובזכות ההמצאה הזאת היא כבר גייסה 150 מיליון דולר, כמחציתם רק בדצמבר האחרון. שווי החברה מוערך במאות מיליוני דולרים, ומאחוריו משקיעים בולטים כמו דאג לאונה, אחד מבכירי קרן סקויה שגם משמש דירקטור בחברה, מנלו ונצ'רס, מהמשקיעות באנתרופיק, וקרן סייברסטארטס, מהמשקיעות הראשונות בוויז.
יש משהו שונה בדרך שבה ישר עושה סייבר, לפחות בהיבט המניע. "אני חייבת להיות במקצוע שבו יש רעים בצד השני ואני יכולה לנצח אותם. תמיד הייתי מי שאני, בלי תכתיבים. גם באיראן לא הסתרנו את העובדה שאנחנו יהודים. המשכנו להיות קולניים גם אם זה היה מטופש".
"האדרנלין רץ והנשימה נעתקה"
בטהרן הייתה הילדה היהודייה החתרנית, שלא חסכה ביקורת מבכירי הממשל. בתיכון היא קפצה שתי כיתות והייתה הנערה היחידה באולימפיאדת הכימיה שבה התחרתה בטהרן. בזכות ההישג הזה גם זכתה לביקור בכור הגרעיני באיראן.
היום היא חיה בניו יורק, אבל כל דבר בעיר מעלה לה נשכחות מעיר הולדתה. רחובות השתי וערב של מנהטן מזכירים לה את מרכז טהרן, והשכונה שבה היא מתגוררת מזכירה לה את שכונת הילדות שבה התגוררה האליטה של החברה האיראנית. גם ההפגנות הספונטניות של הגולים האיראנים, ששטפו עד לאחרונה כל קרן רחוב, הזכירו לה את חברי הילדות שלה מהבית. "כל מה שאני רואה כאן לוקח אותי אחורה, אבל אני לא יכולה לקרוא לזה געגוע. גדלתי שם וזה חלק ממי שאני, אך החשבון עם איראן פתוח".
בגיל 17 כאמור עלתה ישר לישראל. כאן היא החלה לימודי עתודה אקדמית בביולוגיה וכימיה במסלול עולים חדשים, אבל השפה הקשתה עליה. "ידעתי ערבית ואנגלית, ובעברית ידעתי רק אותיות". בהמשך היא עבדה כעוזרת מחקר באוניברסיטה העברית, אלא שאז פגשה כמה סטודנטים ששירתו ב־8200 והמליצו למפקדיהם לאתר אותה.
"מגיעים אליי לאוניברסיטה כמה אנשים, לוקחים אותי לאיזה בסיס ומראים לי במחשב איך הם חודרים למחשב של אדם כלשהו. אני זוכרת איך האדרנלין רץ לי בדם והנשימה נעתקת כשאני מבינה שהאזור שרואים מוכר לי. לא ידעתי כלום על האקינג ולא היה לי אינטרנט עד גיל 17, ושאלתי: הוא יכול לשמוע אותנו מהמחשב שלו?"
ישר התגייסה ל־8200, יצאה לקצונה, מונתה לפיקוד על צוות סייבר סודי ושירתה ביחידה 15 שנים עם כמה אותות הצטיינות ואינספור הישגים מודיעיניים שעליהם היא לא תוכל לספר לעולם. הפעילות הזאת שלה גם שימשה כבסיס לדמותה של תמר רביניאן בסדרה "טהרן", שמגלמת ניב סולטן.
במה את דומה לה ובמה את שונה ממנה?
"סולטן עברה אימונים בזמן קצר ולמדה פרסית בקצב שלא דומה לשום דבר אחר - וזו אחת השפות הקשות בעולם. זה מוכיח שיש לה משמעת עצמית גבוהה ושהיא יודעת ללמוד היטב. אולי בזה אנחנו דומות, למרות שלדעתי היא אפילו טובה ממני. התחברתי גם לדואליות של הדמות, שיש לה מצפון וערכים שלפעמים מפריעים למטרה שלשמה היא נשלחה. אני רואה את עצמי בה בכל מיני סיטואציות שהיה לי מאבק פנימי בהן. לפעמים היא מחליטה להקשיב למצפון שלה ולמרוד במערכת, אלה גרסאות קצת יותר צעירות שלי. עם הזמן למדתי שאפשר לנהל קונפליקט בצורה שהיא לא בהכרח של מרד ושובבות".
"התוקפים פירקו אותנו, היה תוהו ובוהו"
אחרי שלוש שנים בתפקיד ישר הבינה שהיא צריכה חופש. "זו הייתה אחת התקופות הקשות בחיי. נחשפתי לדברים קשים מאוד". אז היא החליטה לקחת חופשה ללא תשלום, ובאותו היום שיצאה מהיחידה כבר המתינו לה בחניית הבסיס מגייסים. היא חתמה על חוזה בסייבריזן הישראלית, שהקימו יוצאי 8200, והטעימה הקצרה מהאזרחות השאירה לה טעם של עוד.
"רק יצאתי מהצבא והרווחתי שכר של 37 אלף שקל, עוד לפני הבונוסים. התלהבתי כל כך שאמרתי לבעלי: בוא ניקח משכנתה ונקנה דירה. בסוף אותה השנה הייתי צריכה לחזור לצבא, אבל ככה החל הרומן שלי עם תעשיית הסייבר". ישר לא חזרה. בהמשך היא עבדה כאנליסטית סייבר בחברת FireEye, ומשם עברה לנהל את הצוות האירופי במנדיאנט, חברת סייבר שנרכשה בהמשך בידי גוגל. שם כבדרך אגב נחשפה למתקפת סייבר אכזרית על בית חולים ישראלי.
"התוקפים ממש פירקו אותנו, היה שם תוהו ובוהו", היא משחזרת. "אני נכנסת לבית החולים ורואה את הרופאים והצוות פשוט עומדים ליד מסכים שחורים ולא יודעים מה לעשות. אז הבנתי שהשיטה הקיימת לא עובדת. אין באמת מערכת אמיתית שיודעת למנוע תקיפה דרך חולשות סייבר. אנשים אמרו לי: את משוגעת, מנדיאנט שופכת עלייך כל כך הרבה כסף ומניות. אבל ויתרתי על הכול והלכתי להקים את זפרן. שבוע־שבועיים אחרי שגוגל רכשה את מנדיאנט כבר הייתי בחוץ".
מתי הבנת שאת הופכת מאשת סייבר למנכ"לית, ומה המחיר המקצועי ששילמת על המעבר הזה?
"אני עדיין אשת סייבר, אני לא מוותרת על כלום. אני אמא ואשת משפחה וגם אשת סייבר ואנליסטית טובה, ואני גם מנכ"לית טובה. אני משלמת מחיר על המקצועיות שלי והרדיפה אחרי מה שנכון לעשות. אני יודעת שעוקבים אחריי ומחפשים אותי. לא פעם כשאני מגיעה לכנס, אני רואה אנשים שמצלמים אותי, וברור לי שהם מגיעים ממעצמות סייבר שנגדם אני נלחמת. זו לא פרנויה, זו השיטה שלהם. בכל ראיון, כמו זה, אני צוברת 'מעריצים' חדשים".
"אובססיבית למספר המשתמשים במוצר שלי"
היום היא כאמור חיה ועובדת בארה"ב, וזה הופך אותה לחריגה בנוף. "יש לי חלום כזה שבו אני לא שונה. לרוב זה עוזר לי בחיים, אבל יש גם כאלה שנרתעים מזה. אתמול הייתי הישראלית היחידה בארוחת ערב של יזמים עם הכדורסלן סטף קרי שגם השקיע בנו. ישבתי שם ליד אנשים שיצאו ממקומות יוקרתיים כמו קולומביה והרווארד, אבל מה הם בסוף יודעים על הכאב של התקפות הסייבר בעולם? הם למדו מתחקור, אבל אנחנו הישראלים חווינו אותו על בשרנו".
הבינה המלאכותית הופכת את עולם התוכנה. איך היא משפיעה עליכם?
"אנחנו בתוך מהפכה של ממש. ה־AI הופכת את התקיפה לנגישה הרבה יותר. אנחנו רואים תוקפים מדינתיים או פיננסיים משתמשים בכל כך הרבה סוגים של AI כדי להעלות את כמות התקיפות. זה יאפשר להרבה יותר אנשים לייצר כמות פסיכית של חולשות שכמעט כל אחד מאיתנו יכול לנצל. את הנזק כולנו כבר מרגישים: הפסקות השירות שאתם רואים לעיתים יותר ויותר קרובות, כאלה שמחשיכות את האינטרנט - הולכות. הדבר היחיד שאני חוששת לגביו הוא גורל הסייבר הישראלי - כי הבינה המלאכותית עלולה לשחוק את היתרון התחרותי שלנו בעולם".
בסוף השבוע שעבר השיקה קלוד תוכנה שיודעת לאתר פרצות סייבר ולתקן אותן. הדבר הצניח את מניות הסייבר ויש אומרים שזה מייתר סטארט־אפים שמסייעים לאתר חולשות קוד - התחום שבו אתם פועלים.
"קלוד קוד משמש בעיקר מפתחים ולא צוותי אבטחת מידע. הוא מבצע סריקות בקוד כדי לאפשר למפתחים לכתוב קוד טוב יותר. הלקוחות שלנו, להבדיל, הם אנשי סייבר ואנליסטים בארגונים, אין שום גרסת AI שמצליחה להשתלט על כל זה, כי התשתית עצמה לא בנויה לעידן הבינה המלאכותית. אנחנו מנגישים את התחום לחברות שלא נבנו לעבוד בעידן הזה, כמו פורטינט ופאלו אלטו נטוורקס, ומאפשרים להן לחבר את כל המידע הרגיש שברשותן לעבודה עם תשתיות AI. מי שלא נולד לתקופה הזאת יהיה לו קשה ליישם סוכנים חיצוניים לתשתיות שלו".
את רואה את זפרן נמכרת באקזיט? היית הולכת בעקבות עמיתייך מוויז וארמיס?
"קיבלנו כמה הצעות, כולל גדולות, אבל אף אחת מהן לא הייתה מספיק גדולה ומשמעותית. הדברים לא הסתדרו יחד, ואני מאמינה שרכישה לא צריכה להיות סוף פסוק, שיש גם better together - שניים ששווים יחד הרבה יותר מאחד. המכירה היא לא מטרה, אבל היא יכולה מאוד לסייע בהפצה של המוצר להרבה יותר עסקים. בסוף אני אובססיבית בעיקר למספר המשתמשים במוצר שלי. העובדה שלבית החולים הראשון שקנה מאיתנו את המוצר כבר יש היום 94 משתמשים ולכל המחלקות יש את אותה נגישות למידע - מבחינתי זה יותר טוב מלסגור עסקה של 3 מיליון דולר".
לסיכום אני שואל את ישר אם תרצה לחזור לאיראן, כשהמשטר יתחלף. היא מעדיפה שלא להשיב אך מציינת: "אין יום שבו אני לא חושבת על מה אפשר לעשות ואיזו מנהיגות צריך לבנות שם".