הישג חסר תקדים נרשם כשמטוס אדיר (F35I) של חיל האוויר הישראלי הפיל מטוס קרב איראני מסוג 130־YAK מעל שמי טהרן. זו הפעם הראשונה אי פעם שמטוס קרב מסוג F35 הפיל מטוס קרב מאויש.
אבל זה רק אחד מהרגעים ההיסטוריים שמספק לנו מבצע "שאגת הארי", מבצע שלא היה מתקיים לולא שיתוף הפעולה ההדוק בין חילות האוויר של ישראל וארה"ב. אבל איך שיתוף הפעולה הזה נראה בפועל? איך, בתוך שמיים עמוסי מטוסים, יודעים הטייסים הישראליים והאמריקאיים היכן בדיוק כל אחד נמצא, עד רמת המילימטר?
● "כמעט כל חיל האוויר של ישראל משתתף בתקיפה באיראן"
● טיסות החילוץ יחלו כבר הלילה: כך תוכלו להגיע לישראל
התיאום בין חילות האוויר מתחיל כבר מהאימונים המשותפים. למשל, בינואר 2023 התקיים תרגיל "אלוני בזלת" (Juniper Oak) - התרגיל הגדול ביותר שהתקיים בשיתוף צבא ארה"ב. התרגיל דימה תקיפת מטרות ותרחישים מורכבים בשילוב מערכות תקשורת, פיקוד ושליטה משותפות. במסגרת התרגיל, בו השתתפו 7,500 חיילים (6,400 אמריקאים ו־1,500 ישראלים) ולמעלה מ־140 מטוסים, תרגלו חילות האוויר מטח אווירי משותף, תדלוק מטוסי קרב ומפציצים וחילוץ טיס נוטש בשטח הררי.
אבל התיאום הממוקד יותר מתבצע בשלב התכנון של המבצע הספציפי. שבועות לפני התקיפה, אנשי חיל האוויר הישראלי יושבים בארה"ב עם מתכננים אמריקאים, במסגרת מה שנקרא "deconfliction" - תיאום טיסות ותמרונים, בעיקר באזורים בהם מתרחשות פעולות חופפות, במטרה להפחית את הסיכון לתאונות או תקריות.
"את השטח מחלקים לפי טריטוריות כדי שלא יתערבבו זה בזה", מסביר אלוף (מיל') איתן בן־אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר. "החלוקה הטריטוריאלית מונעת חיכוך ומאפשרת שליטה ברורה בכל גזרה". כך, במערכה הנוכחית, חיל האוויר הישראלי פועל באזור מרכז איראן ובצפונה, ואילו חיל האוויר האמריקאי פועל בעיקר באזור דרום איראן. חוץ מהחלוקה הטריטוריאלית, חילות האוויר נוהגים לחלק ביניהם גם את שעות הפעולה. שלב זה למעשה מייתר כמעט לחלוטין את הצורך שהטייסים מחילות האוויר השונים יתקשרו זה עם זה בעודם באוויר.
ועדיין, יש כמובן גם צורך בתיאום בזמן אמת. "ניהול זירה אווירית כאשר פועלים בו־זמנית בכמה זירות רחוקות מחייב מעטפת של שליטה ובקרה רציפה, מדויקת ומבוזרת", אומר בן־אליהו. "כדי לפקח ולשלוט בכוחות שפועלים בזירות כאלה, קודם כל צריך לקבל תמונת תנועה אווירית. כאשר מדובר בזירות רחוקות, מכ"ם קרקעי שמונח על הקרקע אינו מתאים, משום שהוא מוגבל בטווח ובקו ראייה. לכן מציבים תחנות מכ"ם אוויריות, המצוידות באמצעים תקשורתיים שמחוברים דרך החלל, ועד למרחקים של ארה"ב. כך מתקבלת תמונת רדאר אווירית מלאה, שמאפשרת שליטה גם בתנועה וגם במשימות".
"האתגר המרכזי", אומר בן־אליהו, "הוא אתגר הנתונים. כמות הנתונים שצריך לקלוט, לפענח ולעבד היא עצומה. יש לאסוף את הדאטה, לפענח אותו, להציב כוונת על המטרה, ואז לפזר את המידע חזרה - עד לרמת המפקדות והטייסים באוויר. כל התהליך הזה, של איסוף הדאטה ופיזורו, מתבצע באמצעות תקשורת לוויינית, שמאפשרת העברת מידע רציפה בין הזירות הרחוקות לבין מרכזי השליטה".