מערכת הלייזר ''אור איתן'' / צילום: דובר צה''ל
מערכת ההגנה אור איתן, המבוססת על קרן לייזר עוצמתית, הייתה אמורה לספק מענה דומיננטי משמעותי לאיומי הכטב"מים והרחפנים בשמי צפון. בפועל, מאז הצטרפות חיזבאללה לסבב הלחימה הנוכחי, חדרו עשרות כלי טיס את הגבול: רק בקריית שמונה ובקיבוץ דפנה דווח על 18 התרעות כטב"מים, שחלקם נעו באוויר כמעט ללא הפרעה עד שיורטו באמצעים סטנדרטיים - מירי מסוקים ועד צליפה ברובי סער.
● למרות המלחמות: ישראל מגדילה את יצוא הנשק ומטפסת בדירוג העולמי
● התעשייה המפתיעה שעשויה להשתבש בשל המחסור בגז הקטארי
הנתונים מעוררים סימני שאלה, במיוחד לאור העובדה שמערכת הלייזר כבר רשמה יירוטים מוצלחים במבצע "חיצי הצפון" בשנת 2024. מאז, הספיקה המערכת לסיים את שלב הניסויים בספטמבר 2025, הוכרזה כמבצעית בסוף השנה ויחידות ראשונות שלה כבר נמסרו לצה"ל.
ככל שנודע, מערכת הביטחון מחזיקה בשלב זה במספר מצומצם של מערכות לייזר. היקף פעילותן במערכה הנוכחית נותר קטן עד אפסי, ודובר צה"ל סירב להתייחס לתרומת המערכת ללחימה בצפון. חוסר הבהירות בנושא הזין פייק ניוז: בתחילת המבצע הופץ ברשתות החברתיות סרטון מזויף המציג קרן לייזר המפילה מטחי טילים בזה אחר זה. אלא שבמציאות בשטח, המערכת כלל לא מיועדת להתמודד עם טילים בליסטיים, ובניגוד לנראה בסרטון - קרן הלייזר אינה נראית לעין מרחוק.
יירוט בשקלים בודדים?
הנתונים המאכזבים עומדים בניגוד לציפיות הגבוהות ולמיליארדי השקלים שהושקעו במיזם. בסוף שנת 2024 חתמו משרד הביטחון, רפאל (מתכננת המערכת) ואלביט (המפתחת שלה) על עסקת ענק בהיקף של כ-2 מיליארד שקל להרחבת הייצור וההצטיידות במערכת. התוכנית המקורית הייתה לשלב את הלייזר במערך כיפת ברזל, כך שכל איום ברום נמוך יקבל עדיפות ליירוט אנרגטי - אלא שתוכניות לחוד וביצועים לחוד.
יו"ר רפאל, יובל שטייניץ, הבטיח בעבר כי המערכת תאפשר יירוט בעלויות אפסיות של שקלים בודדים ואף תיתן מענה לרקטות ולטילים. אולם נכון לעכשיו, המערכת מוגבלת להתמודדות עם כטב"מים ורחפנים בלבד, וגם בזירה זו ביצועיה חסרים. מעבר לכך, בעוד שעלות "הלחיצה על ההדק" אכן נמוכה, מחיר כל מערכת יירוט נאמד בעשרות מיליוני שקלים. כדי לייצר ריבוד אפקטיבי לאורך גבול הצפון נדרשת השקעה של מיליארדי שקלים נוספים - תקציב שטרם הוקצה.
בין האופוריה למציאות
תא"ל (במיל') רן כוכב, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית ועמית מחקר במכון המלכותי לביטחון לאומי בלונדון (RUSI), אומר לגלובס כי "אין ספק מדובר בפריצת דרך טכנולוגית מרשימה ביותר. הלייזר עשויה להיות הטכנולוגיה המבטיחה הבאה, כמערכת משלימה בשכבה הנמוכה ביותר, אפקטור טכנולוגי נוסף ממש כמו עוד משגר של כיפת ברזל - אבל בכל זאת, נבנו סביב המערכת ציפיות מוגזמות. יצרו כאן ציפייה שהיא תפתור את בעיית ההגנה האווירית, וזו ממש לא התמונה".
לדבריו, המערכת עדיין בחיתוליה: "היא יורה לטווחים קצרים מאוד, רגישה לתנאי מזג אוויר כמו ערפל, ענני אבק ועננות, ורלוונטית רק לרחפנים וכטב"מים - ודאי לא נגד רקטות או איומים מאיראן. יו"ר רפאל שטייניץ מדבר על עלות יירוט במחיר פחית קולה - ייתכן, אבל כדי שהיא תהיה יעילה בצורה הזו צריך להשקיע מיליארדי שקלים ולפרוס אותה בכל הגבולות. יש צורך להתאים בין המציאות לאופוריה".
מגבלות קרן האור
לטענת כוכב, המלחמה הנוכחית - כפי שהיא באה לידי ביטוי במדינות המפרץ אך גם בישראל - מוכיחה כי ההתקדמות וההתחמשות בתחום המטוסים הזעירים הבלתי מאוישים בחיזבאללה או באיראן מהירה יותר מפיתוח הלייזר, ממש כמו במלחמת רוסיה־אוקראינה.
"המל"טים מדגישים פער במערכת ההגנה שלנו, ובניגוד לעולם ההגנה האקטיבית - יירוט באמצעות טילי חץ או כיפת ברזל - שם אחוזי ההצלחה נאמדים ב־90%, אין נכון להיום פתרון הגנתי אולטימטיבי לכלי הטיס הזעירים הללו, שרובם מופלים היום באמצעים קינטיים, מיירטים ופגזים - ודאי לא בעזרת הלייזר".
מערכת אור איתן מבוססת על קרן לייזר בהספק 100 קילוואט, הממוקדת במטרה למשך מספר שניות עד ליצירת כשל מבני והפלתה. בשל העוצמה הנמוכה יחסית, המערכת יעילה נגד עצמים "קלים" ואיטיים, אך אינה מסוגלת להתמודד עם טילים בליסטיים מהירים כמו אלו של איראן או טיל ה"פתח" של חיזבאללה.
ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר כי "בארה"ב פיתחו בעבר מערכות לייזר כימיות שהפיקו מגה־וואט אחד - פי עשרה מקר הלייזר 'אור איתן' - אך הפרויקט הופסק משיקולי תקציב. כיום, האמריקאים מנסים לשדרג את טכנולוגיית ה'מצב המוצק', הדומה לזו שלנו, להספק של 500 קילוואט. ייתכן שבשל ההסכמים האסטרטגיים בין ישראל לארה"ב ניתן יהיה גם להנות ממנה". עם זאת, הבעיה המרכזית של הטכנולוגיה הזו היא פיזיקלית: "נצילות הלייזר עומדת על כ־30% בלבד. המשמעות היא ש־70% מהאנרגיה הופכת לחום שנפלט למערכת. ככל שמגדילים את ההספק, נדרשים אמצעים גדולים ומורכבים יותר לפינוי חום - וזה הופך לבעיה הנדסית של ממש".
ריבוי האתגרים ההנדסיים מונע ממערכת הלייזר להפוך, בשלב זה, לאמצעי יירוט המוני בדומה לכיפת ברזל. המערכת מתקשה לפעול בתנאי מזג אוויר מורכבים ומתקשה להתמודד עם נחילי כטב"מים בשל אופי פעולה "טורי": היא מסוגלת לטפל במטרה אחת בלבד בכל רגע נתון. כדי ליירט נחיל שלם, נדרשת כיום פריסה של מערכות רבות הפועלות בתיאום.
ד"ר קליסקי מעריך כי פתרונות למגבלות אלו יושגו באמצעות מחקר ופיתוח ממושך: "כדי להתגבר על עיוותים אטמוספריים ניתן לבצע סימולציות שמתקנות את דפוס פעילות הקרן בזמן אמת. את בעיית הירי הטורי נוכל לפתור כאשר נגדיל את הספק הקרן; ככל שהעוצמה תעלה, זמן השהייה הנדרש על כל מטרה יתקצר משמעותית, והמערכת תוכל 'לדלג' במהירות בין מטרות ולנטרל נחילים ביעילות".
תגובת מערכת הביטחון: "מערכת 'אור איתן' נמצאת בשלבי קליטה בחיל האוויר. במקביל, מפותחות ומיוצרות של מערכות נוספות, בהתאם לתכנית העבודה שהואצה אל מול האתגרים הביטחוניים. אין באפשרותנו לפרט על אופן הפעלת מערכות".