בית המשפט בישראל אינו מוסמך להוציא צו להקפאת ארנק דיגיטלי בחברת קריפטו זרה שאינה פועלת בישראל ואינה כפופה לדין הישראלי - כך קבע השופט דרור ארד-אילון מבית המשפט המחוזי בלוד. בהתאם, השופט הורה על ביטול צו שניתן בבית משפט השלום, לבקשת יחידת הפשיעה המקוונת של משטרת ישראל, להקפאת חשבון קריפטו המכיל מיליוני מטבעות דיגיטליים בחברת Tether.
החברה עוסקת בניהול ארנקים דיגיטליים ובהנפקת המטבע היציב USDT. הצו ניתן במעמד צד אחד, אך המחוזי קבע כי הוא ניתן ללא סמכות.
● אחד הנאשמים בפרשת הפולימרקט הוא רב-סרן במיל' בחיל האוויר
● המלחמה שבה כולם מנחשים מה טראמפ יעשה, ומנסים להרוויח מזה כסף
לפי פסק הדין, פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969, אינה מקנה לבית המשפט סמכות חוץ-טריטוריאלית ביחס לחיפוש, תפיסה או הקפאה של נכסים. עוד נקבע כי גם היענות מוקדמת של החברה הזרה לפניית המשטרה - אינה מקימה סמכות טריטוריאלית, ואף מעלה ספק אם עצם הפנייה נעשתה כדין.
"הצו, כפי שנוסח על-ידי משטרת ישראל בטופס מובנה שהגישה לבית משפט קמא, חורג מהסמכות הטריטוריאלית של משטרת ישראל ואף של בית המשפט, שכן הוא כולל הוראה כופה חוץ-טריטוריאלית כלפי גורם זר, שאינו כפוף למרותו של בית המשפט הישראלי", כתב השופט ארד-אילון בהחלטה, והוסיף כי "על אף הקושי בשאלת 'המיקום' של חפץ או של ראיה במרחב הסייבר, ועל אף הרחבות שונות שנעשו בכל הקשור לשאלת המיקום והסכמות בינלאומיות שהתגבשו בעניין זה, הרי שבכל הקשור לחיפוש ולתפיסה, נותרה על כנה הגישה הטריטוריאלית - קרי שסמכות האכיפה מוגבלת לשטחי מדינת ישראל".
ההחלטה ניתנה בערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון, שדחה בקשה של אזרח זר, בעל הארנק, לבטל את הצו, ואף האריך את תוקפו ב-180 ימים נוספים.
שיתוף-פעולה וולנטרי?
החקירה, המנוהלת בידי המשטרה בליווי פרקליטות מחוז מרכז, עוסקת בפרשת הונאה רחבת-היקף בארץ ובעולם המכונה "העוקץ הרוסי". על-פי החשד, מספר ישראלים היו מעורבים בהונאה הקשורה להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, כאשר חלקם פעלו מישראל וחלקם מחו"ל. לפי החשד, כספים "גנובים" שהושגו במרמה הועברו לארנקים דיגיטליים שונים, ובכלל זה לארנק שעמד בלב המחלוקת, מסוג "Non Custodial Wallet", במטרה לטשטש את עקבותיהם.
במאי 2025 פנתה משטרת ישראל ל-Tether, הרשומה ככל הנראה במדינת אל-סלבדור ופועלת גם באוקראינה, בבקשה להקפיא את הארנק. יום לאחר מכן ניתן צו להקפאת הארנק מבית משפט השלום, ובעקבותיו "סימנה" החברה את כתובת הארנק והקפיאה את החשבון. לטענת יחידת הסייבר, בכך פעלה Tether "באופן וולונטרי כחלק מרצון לשמור על 'ניקיון' הרשת'", וזאת על-פי מדיניות החברה.
בארנק הוקפאו כ-7 מיליון מטבעות USDT, ובהמשך בוצעו אליו הפקדות נוספות - כך שסך הנכסים הגיע לכ-10.7 מיליון מטבעות. שער ה-USDT עומד כיום על כ-1 דולר ארה"ב, תוך שמירה על הצמדה הדוקה למטבע הדולר, כך שערך המטבעות בארנק שהוקפא נושק ל-11 מיליון דולר.
ארבעה חודשים לאחר מכן הגיש העורר בקשה להשבת התפוס, באמצעות עו"ד מיכאל עירוני. לטענתו, הוא הבעלים החוקי של הארנק, אינו אזרח ישראלי, ונגרמו לו נזקים כבדים מהקפאתו. לטענתו, הוא איש עסקים המתמחה בפיתוח קרקעות וספק מורשה בתחום הביטחון לצבא אוקראינה, שמחזור עסקיו עומד על עשרות מיליוני דולרים בשנה.
העורר צירף אנליזה שנערכה לבקשתו על-ידי חברה המתמחה בכך, אשר מלמדת, לשיטתו, שבארנק בוצעו פעולות חוקיות בלבד. העורר לא התייצב אישית לדיון בבית משפט השלום, לטענתו בשל המלחמה באוקראינה.
לגופה של התפיסה, העורר טען כי למשטרת ישראל אין כל סמכות לתפוס מחוץ לישראל נכסים של מי שאינו אזרח ישראלי, וכי פנייתה לחברת Tether הזרה אינה חוקית, והיא עוקפת את הוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות.
העורר הצביע על העסקאות שבהן רכש את המטבעות שמוחזקים בארנק, וצירף מסמכים להוכחת טענותיו. הוא הוסיף כי חברת Tether עורכת בדיקות פנימיות, ועל-פי נהליה, אילו היו ראיות לכך שלארנק הוכנסו טוקנים (Tokens) - קרי בוצעו העברות מטבע USDT, שיש בהם סיכון גבוה - היא הייתה מעבירה אותם להשמדה.
מנגד טענה משטרת ישראל כי הצו שניתן "אינו מחייב את חברת Tether, שכן מדובר בתאגיד שאינו מחויב בהוראות בית המשפט בישראל". עם זאת, חברת Tether החילה על עצמה סטנדרט התנהגות של שיתוף-פעולה וולונטרי עם רשויות אכיפה בינלאומיות בכל הקשור לחשדות למעורבות בפלילים, כפי שהיא מפרסמת באתר האינטרט שלה.
פעלו ללא סמכות מקומית
בית משפט השלום קיבל את עמדת המשטרה וקבע כי קיים חשד סביר לתשתית הונאתית, ובכלל זה לכך שכספי הונאה "חנו" בארנק. כן נמצא כי יש חשד סביר שהעורר פעל לשיבוש הליכי החקירה.
אשר לחוקיות הצו, בית משפט קמא קבע כי הפנייה לחברת Tether "נעשתה על-ידי המשיבה באופן וולנטרי", ולא "במישור האקס-טריטוריאלי וללא קשר לחוק עזרה משפטית", על יסוד היכרותה של המשטרה עם מדיניות החברה לשיתוף-פעולה בינלאומי.
עוד הוסיף כי "ברור כי המשיבה לא יכולה לשבת בחיבוק-ידיים ולאפשר את הברחת כספי המרמה, שנגנבו מקרבנות העבירה, בהיקפים של מיליוני דולרים מארנק 'החניה' החוצה. נתיב הלבנת הכספים מוביל לארנק 'החניה' - הוא הארנק שבבעלות לכאורה של המבקש". לפיכך "הצו היה דרוש כחלק מפעולה מהירה של המשיבה", ו"המשיבה הייתה רשאית אפוא לפנות לחברת Tether גם אם וולנטרית - וזו נסמכה על צו תקף".
עוד נקבע בבית משפט השלום כי העורר לא הוכיח שהוא הבעלים של הארנק, וכי העובדה שהדגים ביצוע של העברה סמלית מהארנק במהלך הדיון בית משפט אינה מספיקה, מה גם שהוא סירב למסור את מפתחות הקוד לידי משטרת ישראל. לאור האמור, נדחתה הבקשה לביטול הצו.
על קביעות אלה הוגש הערר לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל כאמור. השופט ארד-אילון ציין כי "הצו שנתן בית המשפט אינו צו המסמיך את משטרת ישראל לתפוס את החשבון שהועבר אליה באופן 'וולונטרי', אלא צו המורה לחברת Tether להקפיא את החשבון בעצמה, ולפעול בהתאם להוראות האופרטיביות המפורטות בצו, קרי להעבירו לשליטת משטרת ישראל. יתרה מכך, לא הוצגה 'הסמכה מפורשת', אשר מכוחה יכול בית משפט ישראלי ליתן צו המסמיך את משטרת ישראל לתפוס חשבון בנק זר, המנוהל בארץ זרה בידי תאגיד זר, שאין לו נציגות בישראל".
עוד צוין כי אף לעצם הפנייה המקדימה של המשטרה לחברת Tether, לא הוצג מקור סמכות בחוק או מכוחו. "אין חולק שמשטרת ישראל, ככל גוף מינהלי, רשאית לפעול אך ורק מכוח הסמכה מפורשת בחוק, ואך ורק במסגרתו של החוק. כך בכלל, ובכך בפרט בפעולות שיש בהן משום פגיעה ישירה בזכויות יסוד של אדם, ובהן חיפוש בכליו ותפיסת קניינו", קבע.
נקבע כי החוק הישראלי אינו מקנה לבית משפט הדן בבקשה לפי פקודת החיפוש, סמכות ליתן צו המופנה לגורם זר שאינו בישראל ושאינו כפוף לחוק הישראלי, להקפאת חשבון שאינו בישראל; כי היענותו "הוולונטרית" של הגורם הזר לפנייה מוקדמת של משטרת ישראל להקפאת החשבון אינה מקנה סמכות מקומית בישראל להמשך תפיסתו; וכי החוק אינו מקנה למשטרת ישראל סמכות לפנות לגורם זר כזה ולבקש ממנו להקפיא (באופן "וולונטרי") חשבון שבשליטתו, ללא אישור רשויות המדינה הזרה, ולמעשה ללא ידיעתן.
השופט אף דחה את טענת המדינה כי הגם שמדובר בפעילות וירטואלית ברשת, שאינה מצויה במיקום גאוגרפי מסוים, לא ניתן לראותו כנכס המצוי בישראל, שיש לגביו סמכות טריטוריאלית.
"לגישתי, השאלה הנבחנת אינה מיקומו של החפץ שמבקשים לתפוס, אלא מיקומו וכפיפותו לדין הישראלי של התאגיד הזר אליו פנתה משטרת ישראל, ושאליו מופנה הצו של בית המשפט. כך בין אם התאגיד הוא פועל במרשתת, בבלוקצ'יין מבוזר, בבלוקצ'יין לא מבוזר וסגור או בכרטיסיות ובניירת", ציין השופט, והבהיר: "עיקרו של דבר הוא בפניית משטרת ישראל לתאגיד הזר, ובעקבותיה מתן הצו המופנה כלפי התאגיד הזר, המתבקש באמצעות אנשיו הנמצאים מחוץ לישראל ואינם כפופים לדין הישראלי, לבצע פעולות מחוץ לישראל, אשר יש בהן כדי לפגוע בקניינו, בעיסוקו ובשמו הטוב של אדם, ואלה - מתן הצו ופניית משטרת ישראל - הם המחייבים הסמכה מפורשת וברורה בחוק או מכוח חוק".
השופט ארד-אילון הוסיף ותהה "האם הדין הישראלי היה רואה בעין יפה פעילות 'וולונטרית' של רשויות אכיפה של מדינות זרות - בלי שיש בידו לבחור אילו מדינות, אילו רשויות ואילו פעולות אכיפה - בפנייה לגורמים בישראל, כדי שיפעילו שיקול-דעת בדבר פגיעה בזכויות קניין בישראל, כאשר בשלב שני היו הרשויות הזרות קונות שליטה בקניין לשם קידומם של הליכים פליליים באותן מדינות - וכל זאת בלי לבקש רשות מהרשויות בישראל ואף בלי ליידע אותן על כך, לא מראש ולא לאחר מעשה? ועוד: כאשר הנפגעים בישראל מפעולות האכיפה לא היו יכולים להתגונן מפניהן אלא בפנייה לערכאות במדינה הזרה ולפי חוקיה?".
על כך השיב השופט כי "הדעת נותנת שפעילות מעין זו לא הייתה מתקבל בעין יפה על-ידי הרשויות בישראל, שהיו מגלות רשות אכיפה זרה הפועלת בתחומה כבשלה ללא אישור, תיאום או יידוע".
לדברי עו"ד אורי גולדמן, המתמחה באיסור הלבנת הון וקריפטו ומטפל בתיקים מקבילים בהם התעוררה אותה סוגיה, "בית המשפט קבע כי המצב שבו גופים בינלאומיים 'מתנדבים' לסייע לרשויות בישראל אינו יכול להחליף סמכות חוקית שהמשטרה אמורה לפעול לפיה, שכן אנו עדיין מדברים על מדינת חוק. לא ייתכן מצב שבו הוולונטריות של אותו גוף בינלאומי מאפיל על החוק, הדבר אף עשוי להעמיד את אותו גוף בסיכון משפטי מסחרי מול לקוחותיו. משטרה לא יכולה לנצל את נכונותו של אותו גוף לסייע לה מעבר לסמכות שיש לה בחוק".
