למה כל־כך קשה להוציא את המוקשים בהורמוז? / צילום: נאס''א
אחד מכלי הנשק המשמעותיים ביותר במלחמה על מצר הורמוז הוא המוקשים הימיים שטמנו האיראנים. אומנם פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) דיווח בימים האחרונים שהם החלו בפעולות מקדימות לפינוי מוקשים ימיים במצר - אבל מתברר שזאת משימה מורכבת יותר מכפי שניתן לחשוב. מדוע?
קודם כול, חשוב להבין איך בכלל עובדים מוקשים ימיים. יגאל מאור, רב־חובל בכיר, ד"ר לגאולוגיסטיקה ולשעבר מנהל רשות הספנות והנמלים, מסביר: "יש מספר סוגי מוקשים שסביר להניח שהאיראנים עשויים להשתמש בהם. אחד מהם הוא מוקש עגון, כלומר מוקש שמונח בים עם עגינה לקרקעית, והוא צף במים בעומק מוגדר. זה מוקש שמיועד בדרך־כלל לאוניות גדולות עם שוקע עמוק כמו מכליות הענק המפליגות באזור".
● המומחים מעריכים: זו האסטרטגיה של טראמפ כעת
● 50 אלף חיילים, בלי צוללות: איך ייראה המצור של טראמפ על הורמוז?
● טראמפ משתמש בנשק של איראן נגדה. מה המשמעות?
סוג אחר הוא "מוקש קרקעית". לדברי מאור, "המוקשים הללו מונחים על קרקעית הים באזורים רדודים יחסית ומנגנוני ההפעלה שלהם מופעלים על־ידי רעש אקוסטי או השראה מגנטית. זאת אומרת שאם עוברת אונייה, המוקש מזהה או את רעש האונייה או את ההשראה המגנטית של הגוף שלה - וזה מפעיל את מנגנון הפיצוץ. וישנו גם מוקש צף, שהוא מוקש 'עיוור' שזורקים לים, והוא צף ונסחף עם הזרמים".
אז הבנו מה הם מוקשים ימיים. עכשיו איך מוציאים אותם? "אם אין מפה מדויקת של מיקום המוקשים, בדומה למה שקורה באירועי מיקוש יבשתי, צריך להסתובב ולחפש סנטימטר אחרי סנטימטר כדי לאתר את המוקשים", מסביר מאור. "מי שהולך לחפש את המוקשים האלה הולך לחפש אזורים שלמים, זה ממש לחפש מחט בערמת שחת. בים זה עוד יותר מסובך מאשר ביבשה".
אבל האם אין טכנולוגיות שיכולות לסייע? למה אי־אפשר, למשל, להסתמך על סונאר - מכשיר לניווט ולגילוי כלי שיט שנעשה בו שימוש רב בהפלגות ימיות? "מכשיר הסונאר לא יכול להגיד לך אם החפץ שהוא מזהה הוא מוקש או שלדת רכב שנזרקה לים - מה שאומר שצריך לחפש חפץ־חפץ בתוך המצרים".
האיראנים באמת לא יודעים איפה המוקשים?
האיראנים, מצדם, מנסים להקשות עוד יותר וטוענים שהם בכלל לא יודעים היכן המוקשים שהניחו - ושכלי השיט שלהם שעסקו בדבר הוטבעו. את מאור זה לא ממש משכנע: "אני לא חושב שהאיראנים לא יודעים איפה המוקשים. דברים כאלה לא נעשים על דעתו ויוזמתו של חייל איראני בודד, יש להם תבנית ותכנון מסודרים איפה להניח - איפה כדאי ואיפה לא". "אבל", הוא אומר, "יש גם אפשרות למוקשים שנסחפים במים - שעליהם באמת אין שליטה".
ובסך־הכול, כמה זמן פעולה של פינוי מוקשים אמורה לקחת? לפי מאור, "גילוי מוקשים זה סיפור מאוד לא קצר. זה דורש סריקה של כל האזור - והכול תחת איום של שהייה בשטח עוין עם טילים וכטב"מים. זה ממש בלתי אפשרי לתת לנושא הטיהור לוח זמנים. אבל זה יהיה סיפור לא פשוט אם לא יהיה מודיעין כמה מוקשים יש ובאילו אזורים הם נמצאים".
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? האם יש דרך כלשהי לפרוץ את המצרים? מאור מסביר את השיטה: "השלב הראשון יהיה בדיקת נתיב בטוח שיאפשר מעבר בטוח לאוניות. אחר־כך יצטרכו לבדוק מה קורה מסביב בנתיבי שיט משניים, ומשם לנתיבי שיט נוספים - וכן הלאה".