אביגדור וילנץ / צילום: אינטל
בעוד שתעשיית הטכנולוגיה העולמית ממשיכה להתמקד בגל החידושים של מודלי הבינה המלאכותית, השבוע נחתמה עסקה המפנה את הזרקור אל תשתית שנותרה בצללים.
חברת דאסטפוטוניקס (DustPhotonics) הישראלית נמכרה לענקית השבבים האמריקאית קרדו (Credo Technology) בעסקה המוערכת בכמיליארד דולר, סכום שעשוי לצמוח בהתאם לעמידה ביעדי ביצוע עתידיים.
● "שמו עליו מטרה": פייסבוק תשלם 270 אלף שקל למייסד סטארט-אפ שרכשה - ופיטרה
● 58% בתשעה ימים: רצף כזה אינטל לא ראתה כבר שנים
אף שלכאורה מדובר באקזיט נוסף בסקטור השבבים, בפועל מדובר באינדיקציה לשינוי עומק בתעשייה. צוואר הבקבוק של מהפכת הבינה המלאכותית אינו מוגבל עוד רק לכוח החישוב, אלא מתמקד ביכולת להעביר כמויות עתק של נתונים במהירות מקסימלית בין רכיבים ומרכזי נתונים. ככל שהמודלים גדלים והופכים למורכבים יותר, כך הופכת הדרישה לקצבי תקשורת גבוהים למרכיב קריטי.
דאסטפוטוניקס פועלת בדיוק בנקודה הזו. החברה, שבה משמש אביגדור וילנץ כיו"ר ומשקיע מרכזי, מפתחת פתרונות המאפשרים העברת מידע באמצעות אור במקום חשמל בקצבים גבוהים במיוחד. עבור מפעילי מרכזי הנתונים, טכנולוגיה זו מהווה תנאי בסיסי להפעלה בקנה מידה רחב של תשתיות מחשוב.
עם זאת, האקזיט הנוכחי אינו עומד בפני עצמו. בשנים האחרונות כמעט כל עסקת ענק בתחום השבבים הישראלי כוללת, באופן ישיר או עקיף, את שמו של וילנץ. מדובר בדמות החוזרת שוב ושוב, מאחורי הקלעים, בשלבים המוקדמים ביותר של המיזמים. וילנץ ממקם את עצמו בעקביות בנקודות שבהן נוצר הערך המרבי, תוך זיהוי המועד המדויק שבו הטכנולוגיה הופכת קריטית לשוק.
זיהוי כשל, גיוס צוות עילית
הבנת הדפוס של וילנץ מחייבת מבט אל העבר. הקריירה שלו אינה מורכבת מרצף השקעות, אלא מרצף הקמות. בניגוד למשקיעים שנכנסים לחברות בשלבים מתקדמים, וילנץ מעורב כבר בנקודת האפס. המודל קבוע: זיהוי מוקדם של כשל תשתיתי עמוק, גיוס צוות מצומצם של אנשי טכנולוגיה והקמת חברה שנועדה לתת פתרון ספציפי לבעיה.
כך נבנתה גלילאו (Galileo), שנמכרה למארוול בתחילת שנות האלפיים והניחה למעשה את היסודות לתעשיית השבבים המקומית. כך פעלה גם אנפורנה לאבס (Annapurna Labs), שנרכשה בידי אמזון והפכה ללב הפועם של פעילות השבבים בענן של AWS. גם במקרה של הבאנה לאבס (Habana Labs) שנמכרה לאינטל, לא היה מדובר בעוד אקזיט פיננסי, אלא ברכישת רכיב אסטרטגי קריטי במאמץ של ענקית השבבים להיכנס לעולמות הבינה המלאכותית.
בכל אחד מהמקרים הללו, הערך לא נוצר רק במוצר עצמו אלא במיקומו בתוך המערכת. באנפורנה לאבס, לדוגמה, הפיתוחים שבוצעו בישראל אפשרו לאמזון להפחית את עלויות התשתית שלה בהיקפים של מיליארדי דולרים, תוך שהם הופכים את השליטה בשכבת החומרה ליתרון תחרותי מכריע בשוק הענן. זהו בדיוק סוג המהלכים שווילנץ מכוון אליהם, שכן המטרה היא לייצר רכיב בעל השפעה מערכתית מתמשכת.
הדפוס המקצועי הזה משתקף גם באופן העבודה של וילנץ, הפועל לאורך השנים עם קבוצה מצומצמת וקבועה של מהנדסים ומנהלים העוברים איתו מפרויקט לפרויקט. במקום לבנות ארגון רחב, המודל מתמקד בבניית צוותי עילית קטנים הממוקדים בפתרון בעיה אחת ומתקדמים במהירות אל עבר המטרה.
הקרב הבא על שבבי ה-AI
האקזיט הנוכחי עשוי להיראות כמהלך המנוגד להצהרות העבר של וילנץ. בראיון בלעדי לגלובס לפני כשלוש שנים, לאחר שעבר להתגורר בשווייץ, תיאר עצמו וילנץ כמי שבחר להתרחק מהזירה המקומית תוך הטחת ביקורת חריפה במערכת הציבורית בישראל. הוא הבהיר אז כי אינו מתכוון לבצע השקעות חדשות בארץ וציין כי המעבר נבע מתחושת נתק הולכת וגוברת. "להעתיק את חיי למקום אחר זה לא משהו שאני נהנה ממנו, אני עושה זאת בצער רב", אמר וילנץ, אך הדגיש כי הקשר האישי והמשפחתי לישראל נותר עמוק.
אלא שהפעילות העסקית הענפה של השנים האחרונות מספרת סיפור מורכב יותר. למרות המעבר לשווייץ, וילנץ לא נטש את התעשייה שבנה והוא המשיך ליזום, לגייס צוותים ולהוביל חברות חדשות. גם היום, חלק משמעותי מפעילות הפיתוח וההנדסה של המיזמים שבהם הוא מעורב מתבצע בישראל.
הראייה המובהקת להמשך פעילותו היא המיזם המרכזי אלמנט לאבס (Element Labs), המתמקד באחד התחומים הקריטיים בשוק הבינה המלאכותית: שלב ההסקה. זהו השלב שבו המודלים עוברים מפיתוח לשימוש בפועל, ומשולבים במוצרים ובמערכות בקנה מידה רחב. בשונה מאימון מודלים הדורש כוח חישוב קיצוני בתדירות נמוכה, ההסקה מתבצעת באופן שוטף ובהיקפי עתק. כל אינטראקציה עם מודל שפה היא למעשה פעולת הסקה, מה שמעביר את מרכז הכובד והצמיחה של התעשייה משלב האימון אל שלב ההפעלה.
בתוך כך מתחדדת התחרות החדשה. אם בעבר הדגש היה על ביצועים מקסימליים בלבד, הרי שכיום השיקול הכלכלי תופס את קדמת הבמה. מרכזי הנתונים מתמודדים עם עלייה חדה בצריכת החשמל, מה שהופך את היכולת לבצע יותר חישובים בפחות אנרגיה לגורם מכריע.
אלמנט לבס מנסה להתמקם בדיוק בצומת הזה, אך לא באמצעות תחרות ישירה על כוח עיבוד מול ענקיות כמו אנבידיה. הגישה שלה ממוקדת בייעול הביצועים ביחס לעלות ולצריכת האנרגיה, אסטרטגיה המבקשת לשנות את כללי המשחק בשוק ולא רק להשתלב בהם.
וכאמור, החברה פועלת מישראל ונשענת על מרכז פיתוח מקומי המעסיק מאות עובדים. רוב אנשי הצוות הם מהנדסים ישראלים, בהם רבים מבוגרי הבאנה לאבס שחברו אל וילנץ פעם נוספת.
בונה את המהפכה מלמטה למעלה
לצד השבבים, וילנץ פועל בחיבור שבין הבינה המלאכותית לעולם הפיזי דרך חברת לייט (Lyte), בה הוא משמש משקיע מייסד ויו"ר הדריקטוריון. החברה מפתחת מערכות תפיסה לכלים אוטונומיים, תחום המנסה לפתור את אחד האתגרים המורכבים בעולם הרובוטיקה. המטרה היא להעניק למערכת יכולת הבנה של הסביבה וקבלת החלטות בזמן אמת.
במקביל, מעורבותו המוקדמת בקוונטום מאשינז (Quantum Machines) מחברת אותו לחזית המחשוב הקוונטי. אף שהתחום נמצא בשלביו הראשוניים, הוא נתפס כפוטנציאל לשינוי גבולות החישוב המוכרים בעתיד.
במבט רחב, החברות שבהן מעורב וילנץ אינן אוסף מקרי של הצלחות אלא מערכת משלימה של תקשורת, עיבוד, אחסון ותפיסה. כל אחת מהן פותרת צוואר בקבוק אחר בתשתיות המחשוב של עידן הבינה המלאכותית.
השפעתו נמדדת גם בשדרת הניהול וההנדסה שצמחה לצידו ומאיישת כיום תפקידי מפתח בחברות גלובליות. בנוסף, בעוד שחלק ניכר מההייטק מתמקד בתוכנה ובמוצרי קצה, וילנץ פועל בשכבות התשתית העמוקות. הפיתוח בהן מורכב ויקר יותר, אך הוא זה שקובע את גבולות היכולת של המערכת כולה. זו גם הסיבה שהאקזיטים שלו מתרחשים הרחק מהשיח הציבורי הרחב - הם לא משנים את מה שהמשתמש רואה, אלא את התשתית שמאפשרת לכל זה לפעול.
ובמובן הזה, גם בשנת 2026, וילנץ לא רודף אחרי מהפכת הבינה המלאכותית. הוא ממשיך לבנות אותה, שכבה אחר שכבה.