קריסטין כהן לקחה את ביתה, קלואי לחוף הים. לאחר שבחרה מקום על החול הלבן של קורנדו שבקליפורניה, בו פרשה מגבות על כיסאות חוף, היא השתוקקה לקחת את בתה, לטבול באוקיינוס.
שלט צהוב צינן את התלהבותה: "מגע עם המים עלול לגרום למחלה".
● עם רווח של מיליארדים: כך הפך טראמפ למשקיע אקטיביסט
● שורה של תחקירים ניסו לפצח את החידה הזו, האם דווקא מנכ"ל של חברה ישראלית יעשה זאת?
"נראה שאנחנו לא יכולות לעשות את זה, מותק", אמרה כהן, בת 36, נופשת מניו ג'רזי, לקלואי בת ה-3 וחצי. הילדה הביטה בה, מבולבלת, וקיבלה קרטיב כפרס ניחומים.
כיום שלטים כאלה הם תופעה קבועה בקורונדו, עיר נופש יוקרתית על חצי-אי צר במפרץ סן דייגו, הידועה בכמה מהחופים הטובים ביותר באמריקה. אך מי האוקיינוס האגדיים שלה הולכים ונעשים אסורים לרחצה, משום שהם מזוהמים במי שפכים עם ביוב - עד 30 מיליון גלונים ביום - המגיעים ממקסיקו השכנה.
"המקום היה גן עדן עלי אדמות ועכשיו אני קוראת לו גן העדן האבוד", אמרה ויטני דיוויד, בת 63, מנתחת וגולשת בדימוס שעזבה את קורונדו בעיקר בגלל הביוב. "כל מיני סוגים של זבל שנראים צפים באוקיינוס - עטיפות מזון, בקבוקים, בגדים. מדי פעם, אפילו רואים חתיכת צואה."
הצחנה מגיעה אפילו עד לחוף. לארי דלרוז, מנהל הבידור בקהילת הדירות Coronado Shores , סוגר את חלונות דירתו שניים או שלושה לילות בשבוע. "זה מריח כמו, אתה יודע, ביוב", אמר דלרוז, כשהוא מביט אל האוקיינוס העכור ובטלפון שלו נשמע צלצול של הרינגטון "That's Life" ["אלה החיים"].
טיחואנה, המטרופולין שעל הגבול, הכפילה את אוכלוסייתה במשך שלושה עשורים ל-2.3 מיליון תושבים, ותשתית הביוב שלה אינה מצליחה לעמוד בקצב. ביוב גולמי מעורב בשפכים נשפך לאוקיינוס השקט ונסחף צפונה לאורך החופים הדרומיים של מחוז סן דייגו.
התושבים מאשימים את שתי המדינות: את מקסיקו בביוב, ואת ארה"ב בכך שלא פעלה באופן נחוש יותר כדי לעצור אותו. טיפול נאות בביוב משני צידי הגבול יעלה כמיליארד דולר; הקונגרס הקצה עד כה יותר מ-300 מיליון דולר.
ראש עיריית קורונדו, ג'ון דאנקן, אמר שעסקים קטנים כבר מפסידים הכנסות, והזהיר מפני מצב גרוע יותר אם המים לא ינוקו בקרוב. "כאשר המוניטין של העיר יישאר שמלוכלך כאן, זו תהיה בעיה ענקית", אמר.
מאיפה זה מגיע
הביוב של טיחואנה מזהם את מי ארה"ב במשך עשרות שנים, אך עד לאחרונה היה מוגבל בעיקר לחוף אימפריאל, הסמוך לגבול. (המצב שם גרוע עד כדי כך שהמחוז חילק אלפי מטהרי אוויר ביתיים כדי להגן על התושבים מפני מימן גופרתי, גז רעיל).
כעת הביוב מגיע צפונה לקורונדו, עם החופים המפורסמים שלה ובסיס חיל הים שבו מתאמנים לוחמי הקומנדו של בצי (ה-SEALs). מארק ווסט, קצין משנה בדימוס שניהל את תכנון החופים עבור כוח המבצעים המיוחדים בין השנים 2009 ל-2011, אמר שהבסיס טיפל בביוב כבר אז. "מה שאנחנו רואים היום גרוע פי 100 ממה שראינו אז", אמר.
בשנה שעברה, בחוף סילבר סטרנד - הסמוך למקום שבו מתאמנים כוחות ה- SEAL - נרשמו רמות לא בטוחות של חיידקי צואה במשך 265 ימים, לפי מחוז סן דייגו. אפילו מלון 'דל קורונאדו' ההיסטורי, שבו חדרים יכולים לעלות יותר מאלף דולר ללילה, אינו חסין מפני המפגע. בשנת 2025, רמות ביוב לא בטוחות הביאו לאיסור כניסה למים בחוף קורונאדו שמול המלון במשך 129 ימים - רבים מהם בשיא הקיץ.
"אנשים ניגשים ושואלים, למה המים סגורים?" אמר סטיבן לאבלה, מנהל בחוף מלון דל קורונאדו ובמסעדת 'טאקו שאק'. "אני אומר להם, בגלל מקסיקו".
מדרום לגבול, היקף הבעיה ניכר לעין. בקולוניה לוס לוראלס, שכונת עוני הממוקמת בתוך קניון של טיחואנה, יש גשר עילי שסתום בשפכים, צמיגים מושלכים, בקבוקי פלסטיק ופסולת אחרת.
"כל זה הולך לארה"ב", אמרה רוסאריו נורזגאריי, בשעה שעמדה ליד המקום שבו הגשר מתרוקן לתוך צינורות שחוצים לצד האמריקאי. היא מנהלת את הפעילות בטיחואנה עבור Wildcoast, ארגון סביבתי.
בטיחואנה יש מתקני טיפול בפסולת, אך הם מתמודדים עם עומס יתר. אחד מהם, סן אנטוניו דה לוס בואנוס, אינו מצליח להתמודד עם הכמות, ולכן רוב השפכים הלא מטופלים זורמים דרך נחל בקניון אל תוך האוקיינוס השקט, 8 קילומטרים דרומית לגבול, אמרו גורמים אמריקאים. יהודה בן-חמו, מנהל שימור החופים של Wildcoast, עמד בנקודת תצפית והניד בראשו כשמפלי מים של שפכים שצפו מטה.
"זה בעצם די יפה אם לא חושבים על כך שאלה ביוב וכימיקלים שנכנסים לאוקיינוס", אמר.
חלק ניכר מהפסולת המקסיקנית שלא פונתה זורם לנהר טיחואנה, החוצה שפך של ארה"ב לפני שהוא מגיע לאוקיינוס השקט. הסוכנות להגנת הסביבה אמרה כי הנשיא טראמפ הקצה לבעיה קדימות, ושלח את המנהל לי זלדין לגבול שלוש פעמים כדי לחשוב על תוכנית חדשה. שתי המדינות הסכימו להאיץ פרויקטים, לרבות שדרוג ובנייה של מתקני טיפול וניקוז נוספים במקסיקו והרחבת המפעל בצד האמריקאי, שנבנה לפני שנים כמעין גיבוי.
כל אלה יחד "אמורים להעלים כמעט 90% מכלל הזרימות הלא מטופלות המגיעות לחוף", לדברי צ'אד מקינטוש, הממונה האמריקאי בוועדה הבינלאומית לגבולות ומים.
מקסיקו מסרה כי התהליך מתקדם. "59 מיליון דולר כבר הושקעו, עבודות הסטה ושיקום משמעותיות נמצאות בעיצומן, ואנו פועלים באופן החלטי", לדברי אלישיה ברסנה, מזכירת הסביבה ומשאבי הטבע של המדינה, בהצהרה בכתב.
חבר הקונגרס ריאן זינקה, רפובליקני ממונטנה ומפקד לשעבר ב- SEAL , אמר: "יש תוכנית קיימת, אך צריך לזרז אותה. מקסיקו צריכה לעשות את חלקה".
חופים ריקים, חנויות ריקות
ובקורונדו, לא כולם מסכימים עם סגירות החופים - יש המשווים אותן לנהלים המוגזמים מתקופת הקורונה. סטיב הרסט, רופא שיניים מקומי, אמר כי בדיקות חדשות שנעשה בהן שימוש אינן מראות חיידקים מזיקים. "אלה שטויות גמורות", אמר הרסט לפני כמה ימים.
אך מייק גילארד, שזכה במאות תחרויות גלישה וגר במרחק של רחוב אחד מהאוקיינוס, מרחיק כעת קילומטרים צפונה כדי לגלוש. פעם, המים היו "צלולים כקריסטל", אמר גילארד, בן 64, ליד מוסך ובו 70 גלשנים. "ועכשיו הם עכורים, בעיקר בגלל הזרימה מטיחואנה. זה ממש מבאס".
חנות הגלישה "Little Sam’s Island & Beach Fun" נותרת כמעט ריקה, גלשני בוגי וצעצועי מים נותרים בחנות ללא שוכרים. "אני בבעיה רצינית, אחי", אמר הבעלים, סם פרדריק, בן 61.
על הטיילת, בהה ריאן וומהוף באוקיינוס הריק. בית הספר לגלישה שהוא מפעיל בקורונדו מכניס עד 28 תלמידים למים בו זמנית. ביום שבו דיברנו איתו, לא היה שם אף אחד.
"כל העסק שלי, ההצלחה של העסק שלי, מבוססים על החוף הזה שכאן", אמר וומהוף, בן 40, בעת שרץ מזדמן חלף על פנינו בחול. "זה מתסכל בטירוף".
כתבה זו תורגמה על ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.
