אל תשאלו אותי אם זה היה מטורף. ברור שזה היה מטורף. ערב ארוך ומדמם של קרבות כלוב על המדשאה הדרומית של הבית הלבן, תחת איום של מזג אוויר קיצי וסוער ואולי גם נחיל של יתושים צמאי דם, שעות ספורות בלבד לאחר שנשיא ארה"ב הכריז על הסכם עם איראן.
זה נשמע לכם כמו וימבלדון? יש פה משהו שלא נשמע מטורף?
● טראמפ בן 80, והחגיגה שהוא מתכנן הפכה למחלוקת פוליטית
● פסגה באלפים הצרפתים: טראמפ, איראן וסיכוי למשימה בינ"ל בהורמוז
מופע הראווה של ה- UFC שנערך ביום ראשון בערב בשדרת פנסילבניה 1600 לא היה אמור, כמובן, שלא לבלוט. ערב פרוע של גבריות, פטריוטיות ואלימות, שספג ביקורת ואף עמד במרכזה של תביעה כושלת, בטענה שהוא מטשטש את הגבולות בין פוליטיקה לאינטרסים מסחריים. הזירה המתומנת והרועשת הזו אורגנה, בין היתר, בחסותן של בירה באדוויזר ומטא. ליל הקרבות הנשיאותי הזה מעולם לא נועד להיות בידור מעודן. זה פשוט לא הקטע של UFC.
ענף הספורט הבוטה ביותר בעולם הגיע למה שמכונה "בית העם" כדי להגיש לנשיא ערב ממותג של כאוס, בדומה לגלדיאטורים המובאים כמתנה לקיסר.
הפקת ענק שהיא אתגר לוגיסטי
לאירוע קראו UFC Freedom 250, כמחווה לציון 250 שנה לעצמאות ארה"ב המתקרב. לאחר שעלתה האפשרות לקיים אותו ב־4 ביולי, הוחלט בסופו של דבר לערוך אותו ב־14 ביוני, יום הולדתו ה־80 של הנשיא טראמפ. יתכן שזו מתנה מוזרה מעט, אך מצד שני, מי מאיתנו לא ביקש ליום הולדתו מופע של אגרופים לצד העוגה והנרות?
למען האמת, כששמעתי על האירוע לראשונה הייתי בטוח שמדובר במתיחה.
זו לא הייתה מתיחה. נכחתי באירוע ביום ראשון בערב וראיתי זאת במו עיניי.
התפאורה הייתה מטורפת. חובבי אסתטיקה הביעו זעם על המתחם, Freedom 250 - שבמרכזו ניצב מבנה בגובה של 28 מטר, שנראה כמו מנוף בובות ענק, מהסוג שבו מנסים, ולרוב נכשלים, לחלץ בובת היפופוטם ממכל זכוכית. אולי משום כך הוא זכה לכינוי "הטופר ". נראה שהסערה סביב המיצג הראוותני שעל מדשאת הבית הלבן דווקא שעשעה את הנשיא, שאף רמז כי ייתכן שיהפוך אותו למבנה קבוע.
ההפקה, שעלותה 60 מיליון דולר ומומנה בידי UFC ונותני חסות, הייתה אתגר לוגיסטי עצום. אך היא גם הייתה מסוג ההפקות הפרובוקטיביות שמציתות משהו יצרי בדיינה וייט, נשיא UFC ואמן יחסי הציבור של הארגון. לפני שש שנים, בזמן שענפי ספורט אחרים הושבתו, וייט הצליח להחזיר במהירות את פעילות הארגון במהלך מגפת הקורונה באמצעות הקמת "אי הקרבות" באיחוד האמירויות.
הספורט השנוי במחלוקת שדונלד טראמפ טיפח
המבקרים זעמו על רמיסת הנורמות, על השימוש בבית הלבן כתפאורה מסחרית, על השימוש באנדרטת לינקולן למסיבת עיתונאים ועל המשך ההידרדרות של התרבות אל תוך בור ההופעות הפרועות. פרשן ה־ UFC וגיבור ה"מנוספרה" ג'ו רוגן הביע חשש מהסיכונים הכרוכים בקיום קרבות תחת כיפת השמיים. כולם דאגו מדיווחי מזג האוויר שאיימו על גשמים עזים, ברקים ומשבי רוח חזקים דיים כדי להרשים אפילו חבר קונגרס.
וייט היה מוטרד דווקא מהחרקים, שנמשכים לזרקורים רבי עוצמה. "עשים, יתושים ואלוהים יודע מה עוד", אמר לקראת האירוע. אפשר היה לדמיין סצנה בסגנון היצ'קוק, שבה לוחמים וצופים כאחד מחפשים מחסה ומרססים חומר דוחה חרקים לכל עבר בעוד ענן מזמזם יורד על המדשאה.
הסערות הופיעו, וגם לא החרקים. לאחר עיכוב קצר, הערב יצא לדרך תחת שמיים קודרים ומאיימים. המפלס התחתון של האצטדיון הזמני, שהוקם במיוחד עבור האירוע ובו 4,300 מקומות ישיבה, התמלא באנשי ממשל, שרים ומקורבי הבית הלבן. היציעים העליונים אוכלסו באורחים מזרועות הצבא השונות. תזמורת המארינס של ארה"ב, המכונה "תזמורת הנשיא", ביצעה גרסה נמרצת של "Thunderstruck" של AC/DC.
זמן קצר לאחר מכן הופיע המפקד העליון של הכוחות המזוינים. טראמפ, מלווה בווייט, צעד אל המתחם בכניסה בהליכה סגנון לוחמי UFC.
כן, אני יודע, טדי רוזוולט קיים קרבות אגרוף במדשאה הדרומית של הבית הלבן ואף השתתף בחלקם, ג'ורג' בוש אירח משחקי טי־בול עם ילדים מליגות צעירות, וברק אובמה אירח משחקי כדורסל. זה לא היה אותו דבר. אני לא מסוגל לתאר במלואו עד כמה המחזה הזה היה בלתי נתפס, ואני אומר את זה כמי שנכח ביותר מכמה משחקים של הניו יורק ג'טס. "זהו באמת אירוע הספורט ההיסטורי ביותר בכל הזמנים, אמר וייט בסרטון שהוקרן לפני הקרבות, באנדרסטייטמנט אופייני.
בשלב הזה אתם כנראה כבר מכירים את מערכת היחסים ארוכת השנים בין הנשיא לבין UFC, שנמשכת עוד מהימים שבהם הענף זכה לכינוי "קרבות תרנגולים אנושיים" ונחשב לספורט מפוקפק שפעל בתחום האפור. באותה תקופה טראמפ, שהיה אז איש עסקים פרטי, העניק לענף בית באטלנטיק סיטי.
באותם ימים היה מדובר בענף ספורט פרובוקטיבי שפעל בשוליים. כיום הוא פופולרי יותר מאי פעם, נחשב חלק מהממסד, נסחר בבורסה, וסגנונו העימותי נטמע בשיח הציבורי. בבית הלבן רואים ב־ UFC לא רק בידור, אלא גם שותף לדרך. ראש ה־ FBI קאש פאטל גייס לוחמי UFC כדי לאמן סוכנים, ומחלקת המדינה אף הכריזה לאחרונה על יוזמת "דיפלומטיית ספורט" מחוץ לארה"ב בשיתוף הארגון. נעילות ידיים ובעיטות לשוקיים למען כיבוש הלבבות והמוחות.
Freedom 250 היה הצעד הגדול ביותר עד כה בשותפות הזו. "אני רואה בזה מהלך מיתוג ענק, ולכן אני מוכן להשקיע בזה את הכסף", וייט הכריז. בין המפרסמים באירוע היו באד לייט, פולימרקט, Crypto.com, וחברת הרכב דודג' ראם. כל אחת מן החברות הטביעה את הלוגו שלה על אירועי הערב. אחד משבעת הקרבות של הערב אף נערך בחסות הרשת החברתית של טראמפ. "Truth Social - הקול האמיתי של הנשיא טראמפ!" הכריז כרוז הזירה ברוס באפר. "הורידו את האפליקציה עוד היום".
מקורבים, ידוענים ומנצח עטוף בדגל ארה"ב
בקהל נראו גם ראש ה־FBI קאש פאטל, מזכיר המדינה מרקו רוביו ובכירים נוספים ממעגל מקורביו של טראמפ. מארק צוקרברג, דייוויד אליסון, איל הבידור ועולם הקרבות ארי עמנואל, כוכב ה־NFL מקס קרוסבי, ואפילו ג'ים דולן, פחות מ־24 שעות לאחר שהניו יורק ניקס הסירו סוף־סוף את הקללה שרבצה עליהם וזכו באליפות.
בשלב מסוים, אלוף העולם הבריטי לשעבר במשקל כבד, טייסון פיורי, הגיח מהבית הלבן עם חיוך שובב לצלילי שיר של קינגס אוף ליאון, כשהוא חובש כובע שעליו נכתב "דונלד טראמפ לראשות הממשלה". תזמורת המארינס ניגנה לאורך הערב שירים מוכרים, ביניהם YMCA ושירים של להקת רד הוט צ'ילי פפרז.
ומה לגבי הקרבות עצמם? הם היו אכזריים. אמנויות לחימה משולבות הן ענף אלים בדיוק כפי שאומרים שהם, אבל המשתתפים בו הם ספורטאים אמיתיים ומחויבים לחלוטין למה שהם עושים. בין המנצחים היו בו ניקל, מתאבק אגדי מאוניברסיטת פן סטייט; שון או'מאלי הכריזמטי בעל השיער הוורוד, וג'וש הוקיט, שהיכה ללא רחמים את אחד מחביביו של טראמפ דריק לואיס, ולאחר מכן אף התבדח בגסות על חשבונה של גברת ראשונה לשעבר. מנצח נוסף, מאוריסיו ראפי, הציע נישואים לחברתו. (היא השיבה באגודל מורם).
הערב הסתיים קרוב לשעה אחת בלילה, עם ניצחון מפתיע של לוחם המשקל הקל בן ה־37 ג'סטין גייטג'י, שהותיר את פניו של יריבו, איליה טופוריה, מכוסות בדם וחגג את ניצחונו כשהוא עטוף בדגל ארה"ב.
ומה כל זה אומר על אמריקה? מה שתרצו. אפילו משטרת המטאפורות כבר הרימה ידיים ונכנעה. אנחנו חיים בעולם שבו שני לוחמי אמנויות לחימה משולבות יצאו מהחדר הסגלגל, ואחד מהם מצא את עצמו זמן קצר לאחר מכן סופג מהלומות בזירה לעיני נשיא מכהן.
הקרב הגיע לבית הלבן, והבית הלבן קיבל אותו בזרועות פתוחות.
