התעשיות הביטחוניות הישראליות מתמודדות עם אתגרים רבים, כמו חסימת עמדותיהן בתערוכת יורוסאטורי בצרפת, שנחשפה בגלובס. עם זאת, החברות בתחום ממשיכות לשבור שיאים, כפי שמשתקף מנתוני סיב"ט - האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון - והן הגיעו לשיא יצוא ב־2025 של כ־19.2 מיליארד דולר. יעד יצוא צומח הוא אסיה־פסיפיק, שזינק מכ-23% מכלל היצוא ל-32%.
● קטאר עוצרת עסקה גדולה של רפאל. זו הסיבה
● אנדוריל מתכננת להקים מפעל בישראל ומחזרת אחר מפקד חיל האוויר לשעבר
● נייטרליות משתלמת: התפקיד הכפול של שווייץ בשיחות בין ארה"ב לאיראן
גורמים בכירים בתעשיות הביטחוניות מעריכים בשיחות עם גלובס כי מגמת הצמיחה של שיעור המכירות לאסיה־פסיפיק תימשך, בהשפעת סין. ההבנה היא כי פלישה סינית לטייוואן נראית יותר כשאלה של "מתי" מאשר "אם". אם בשנים האחרונות הודו תופסת את עמדת הלקוחה העיקרית של החברות הישראליות, כעת הפיזור של העסקאות הגדולות במרחב יהיה גבוה יותר.
מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) עולה, כי ישראל מדורגת במקום השביעי בטבלת סוחרות האמל"ח בעולם בחמש השנים החולפות. שיעורה מתוך הסחר העולמי קפץ מכ־3.1% בשנים 2020-2016 לכ־4.4% ב־2025-2021. בתקופה זו, הודו הייתה היעד ל־29% מהמכירות. אחריה נמצאת גרמניה, שהרכישה ההיסטורית ב־2023 של חץ 3, בסך כ־3.5 מיליארד דולר, הביאה אותה ל־21%, והשלישית ארה"ב, עם 7.8%.
גם ארה"ב, ובמיוחד ממשל טראמפ, משפיעים על הביקוש העתידי באסיה־פסיפיק. בכירים בתעשיות הביטחוניות מספרים לגלובס כי בהשפעת מבצע "שאגת הארי" והסכם הפסקת האש של טראמפ עם איראן, מדינות במרחב תוהות האם ארה"ב תגן עליהם בשעת הצורך מול האיום הסיני.
שיתוף־פעולה בהודו
הנתונים הגבוהים הנוכחיים עדיין לא הושפעו מאותו מבצע, אלא הם תוצר של התאמה מיטבית שביצעו החברות הישראליות לחזון Make in India של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. כך, למשל, אלביט משתפת פעולה עם תאגיד אדאני בייצור מל"טים מסדרת הרמס בהודו; התעשייה האווירית מייצרת בשיתוף עם BEL המקומית טילים; ורפאל מפתחת מערכות נשק עם קבוצת קליאני.
רן קריל, סגן נשיא בכיר לשיווק בינלאומי של אלביט, מספר כי ביורוסאטורי - אותה תערוכה בצרפת שממנה הורחקו בשבוע שעבר חברות ישראליות ברגע האחרון, הגיעו אליהם בכירים ממדינות המרחב לפגישות. "אסיה־פסיפיק מהווה רגל משמעותית בצמיחה של אלביט. חלק מהאסטרטגיה שלנו באזור זה, בדומה למקומות אחרים, הוא שיתוף־פעולה עם חברות מקומיות - במטרה לצמוח".
את הקשר הממשלתי עם ניו דלהי מנהלים במשרד הביטחון דרך סיב"ט. להודים יש חשיבות קריטית לא רק בתור לקוחות או שותפי ייצור, כי אם גם בהיבטי השיווק ושרשראות האספקה. מוצרים ישראליים יכולים להימכר כהודיים ולפתוח שווקים, בין השאר באסיה־פסיפיק, ולא פחות חשוב מכך - הגבלת שרשראות האספקה כתוצאה מאמברגו היא חמורה פחות כשיש אפשרות לקבל מוצרים שמיוצרים בתת-היבשת.
בשנות המלחמה חלה גם העמקה של שיתוף־הפעולה עם וייטנאם, כספקית חומרי נפץ ומוצרים תעשייתיים נוספים של התעשיות הביטחוניות, במיוחד בצל האמברגו הגובר ממדינות המערב. כחלק מהתהליך, חברת MODEL 4 הישראלית חתמה בשבוע שעבר על הסכם בלעדיות עם חברת "דונג נאם" הווייטנאמית, לצורך מענה בתחומי העיבוד השבבי המדויק, יציקות מתקדמות, חישול, זיווד אלקטרוני וייצור רכיבים מורכבים. עד היום, הסתמכו חברות בישראל על שרשראות אספקה וייצור במדינות כמו הודו, בולגריה, וצ'כיה.
חלק מהותי מהסיבה שבגינה אפ"י (האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני) לא מתנגד לפנייה לווייטנאם, טמון בכך שארה"ב היא לקוחה משמעותית של האנוי - עבור הבסיסים האמריקאיים במרחב. בה בעת, החברות הישראליות הגדולות דורשות עמידה בתקני איכות מערביים, שאליהם הווייטנאמים כבר רגילים מהעבודה עם האמריקאים. "הביקושים בישראל גדולים", אומר לגלובס און גולן, מנכ"ל MODEL 4. "במפעלים בווייטנאם יש קרוב למאה מכונות. בישראל מגיעים לכ־20 מכונות עיבוד שבבי במפעל גדול. הקבוצה שאנחנו מייצגים היא בעלים של ארבעה מפעלים בגודל שכזה".
עסקאות עם וייטנאם
וייטנאם היא גם לקוחה ביטחונית בעצמה, גם אם לא בסדר גודל של הודו. העסקאות עימה כוללות השבחות טנקים שביצעה אלביט ומכירות טילי ספייק של רפאל. בפברואר דווח באתר "אינטליג'נס אונליין", כי משרד ההגנה של וייטנאם סגר חוזה עם רפאל לרכישה בסך כ־250 מיליון דולר של "פיירפליי" (מעוז, בעברית), חימוש משוטט שבו צה"ל השתמש במלחמה. כחלק מן ההסכם, הצדדים סגרו על ייצור החימושים במפעל מקומי.
מעבר לכך, מדינות רבות פונות לעסקאות G2G, ממשלה מול ממשלה, שהן גדולות יותר. אלו הסתכמו בכ־10 מיליארד דולר ב־2025, והביאו לכך שכ־53% מהעסקאות של התעשיות הביטחוניות אשתקד היו בסך 100 מיליון דולר ויותר.
היעדים הגדולים למכירות במרחב בשנים הקרובות, לצד הודו, צפויים להיות יפן, שבה בסיב"ט רואים יעד מרכזי לשנים הקרובות, קוריאה הדרומית, וייתכן שאף אוסטרליה. בטוקיו הגדילו בשנים האחרונות את תקציב הביטחון באופן עקבי, מכ־47.2 מיליארד דולר ב־2022 לכ־58 מיליארד דולר השנה. היפנים חוששים מהסינים, משום שתנועה ימית רבה יותר פונה לכיוון אוקיינוס הקרח הצפוני, ודרכן של הספינות הסיניות בדרך לשם עוברת ביפן.
בטוקיו מתעניינים בהיבטי ביטחון רבים מישראל, בהם לוחמה אלקטרונית, סייבר, לוויינים ומל"טים. בהיבט הלוויינים, בית החלל הישראלי הוא התעשייה האווירית, ולכן הם הכתובת. בד בבד, היפנים מעוניינים במל"טים מתקדמים, ועל כן התעשייה האווירית נמצאת בתחרות, בעיקר עם תאגיד בייקאר הטורקי, על עסקה אסטרטגית. בשנה שעברה בחנו בכירי טוקיו את מל"ט הרון MK II של התעשייה האווירית ובייראקטר TB2, ונראה כי אלו שתי המועמדות העיקריות. אלביט אף היא עשויה להופיע, בזכות הביקוש הבינלאומי להרמס 900.
תו תקן "קומבט פרובן"
בכל רחבי העולם מדינות מתכנסות לבדלנות כלכלית, וזה ניכר גם באסיה־פסיפיק. עם זאת, במרחב יודעים כי קשה להשיג את תו התקן "קומבט פרובן" (הוכח בשדה הקרב) שיש לישראל. בצל זאת, סיב"ט מובילים עם קוריאה הדרומית תהליך שבמסגרתו המדינה, בעלת יכולות ייצור הפלטפורמות, מטמיעה טכנולוגיות ישראליות כבר בשלב הייצור. היעד הסופי עשוי להיות אירופה או מדינות שאינן ביחסים דיפלומטיים עם ישראל. ההמחשה המובהקת לכך התקבלה בספטמבר 2025, כשרפאל חתמה עם חברת "יונדאי רותם" הקוריאנית על הסכם לשילוב מערכת ההגנה "מעיל רוח" בטנק K2 ובפלטפורמות נוספות של הצבא המקומי.
לאורך שנים רבות אסיה־פסיפיק לא הייתה יעד משמעותי של רפאל, אבל בשנה האחרונה במיוחד, ניכרת פתיחת משרדים קבועים, הן בקוריאה הדרומית והן ביפן. ניר חלמיש, סמנכ"ל שיווק ברפאל, מציין כי מדינות אסיה־פסיפיק תופסות מקום משמעותי יותר ויותר. "הביקושים עולים, והמדינות באסיה־פסיפיק רוצות מוצרים מוכחים. הם מתעניינים בהגנה אווירית, אבל גם בחימושים ארוכי־טווח. ביצועי צה"ל בכל החזיתות מחדדים את יתרון ההוכחה בשדה הקרב".
באוסטרליה מעוניינים לשדרג את יכולות ההגנה האווירית. הביקושים הבינלאומיים בתחום ניכרים גם מנתוני סיב"ט, שמצביעים כי 29% מהמכירות הישראליות היו של מערכות הגנ"א של טילים ורקטות. אולם זה רק נדבך אחד מתוך מערך הגנה אווירית, שזקוק גם למכ"מים, ואכן, במקום השלישי של המכירות הישראליות נמצאות מערכות מכ"ם ול"א (11%), לאחר תצפית ואופטרוניקה (22%).
