דירקטוריון חברת הברזים חמת החליט בשבוע שעבר לסגור את פעילות החברה־הבת הטורקית MCP מאיזמיר, על רקע קשיים בשיווק המוצרים בשוק המקומי ובשווקים אחרים מחוץ לישראל. סגירת החברה, שריכזה את תחום ייצור הכלים הסניטריים מחרס, היא לבנה נוספת בתהליך מתמשך שבו ישראל מתנתקת בהדרגה מהתעשייה הטורקית.
● גל חדש באמריקה הלטינית משנה את כללי המשחק עבור ישראל
● באירופה מתנערים מנשק ישראלי אז איך בכל זאת היצוא בשיא?
● נייטרליות משתלמת: התפקיד הכפול של שווייץ בשיחות בין ארה"ב לאיראן
המהלך צפוי למדי בהתחשב במדיניות האנטי־ישראלית המחמירה של אנקרה, אך בהיבט העסקי מדובר בהחמצה של פוטנציאל גדול. התעשייה הטורקית מהווה מנוע מרכזי עבור המשק המקומי, ולאחר האטה בצמיחת תפוקת התעשייה מ־1.61% ל־0.38%, אשתקד חל זינוק מחודש ל־2.58%. התאוששות זו הזניקה את היקף הייצור הטורקי מכ־262 מיליארד דולר ב־2024 לכ־273.4 מיליארד דולר ב־2025.
החלטת חמת מותירה את נוכחות הנכסים העסקיים בבעלות ישראלית בטורקיה מצומצמת עוד יותר, עד כדי זניחה. לאור המגמה הנוכחית נראה כי כפי שהמשק כבר התרגל לקשרי מסחר מינימליים עם הטורקים, תמונה דומה תאפיין מעתה גם את הפעילות הכלכלית הישירה במדינה.
ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מציינת כי בניגוד לייבוא מטורקיה לישראל שעוד מתקיים בהיקף מצומצם דרך מדינות שלישיות, היצוא הישראלי לטורקיה נעצר לחלוטין. היא מוסיפה בהקשר זה כי "וגם חברות ישראליות שפעלו בטורקיה, מתקשות - כפי שניכר בסגירה של פעילות חמת בטורקיה".
תמונה עסקית מורכבת, בצל המתיחות המדינית
את שנת 2025 סיימה ישראל עם יבוא סחורות מטורקיה בסך 924.1 מיליון דולר, לעומת כ־2 מיליארד דולר ב־2024, בעוד שהיצוא צנח מכ־598.6 מיליון דולר לכ־10.9 מיליון דולר בלבד. הפער הדרמטי נובע מהחלטתו של נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן ממאי 2024, להטיל אמברגו סחר מוחלט על ישראל - צעד חסר תקדים ביחסים בין המדינות אשר נחשף בשעתו בגלובס.
על אף המתיחות המדינית, חברת ההשקיה נטפים ממשיכה לשמור על פעילות בטורקיה. הבעלות בחברה נחלקת בין תאגיד אורביה המקסיקני המחזיק ב־80% ממנה, לבין קיבוץ חצרים המחזיק ב־20%. המתקן הטורקי של החברה אמון על ייצור ושיווק של מוצרי השקיה ותמיכה בחקלאות עבור המשק המקומי עצמו, ולא לטובת יצוא.
חברה ישראלית נוספת שעדיין נוכחת במדינה כחלק מהפריסה הגלובלית שלה היא ICL (כיל לשעבר). החברה מפעילה 38 אתרי ייצור ב־13 מדינות, ובהן בריטניה, ברזיל, סין, אוסטרליה וגם טורקיה. במפעל רותם, הממוקם בעיר בנדירמה, מייצרים על פי נתוני החברה קלציום פוספט וחומרי ניקיון תעשייתיים.
גם ענקית התרופות טבע כוללת את השוק הטורקי כחלק מהפעילות הבינלאומית שלה. מטה החברה ממוקם באיסטנבול ומרכז פעילות מסחרית של שיווק תרופות, לצד שיתופי פעולה עם ארגונים מקומיים לשיפור נגישות הטיפול הרפואי.
השוק הטורקי מציג פוטנציאל עסקי נרחב עבור חברות בתחומים רבים, בין היתר בזכות גודל האוכלוסייה הטורקית, המונה כ־87.9 מיליון תושבים.
לעומתן, החברה המרכזית למשקאות - חברה פרטית גדולה במיוחד שהייתה פעילה בטורקיה בעבר - אינה מחזיקה בה נכסים כבר כשנתיים.
עוד לפני משבר המרמרה, רכשה החברה את טובורג טורקיה, יצרנית הבירה השנייה בגודלה במדינה דאז שהחזיקה בנתח שוק של כ־35%, בתמורה ל־80 מיליון דולר. עם זאת, במהלך תקופת המלחמה, השלימה החברה את התנתקותה מנכסיה בטורקיה.
גישושים לצמצום המתיחות
איש עסקים ישראלי בכיר, שעדיין עובד עם הטורקים בהיקפים נרחבים ברחבי העולם, אומר לגלובס כי דבר לא ישתנה עד שלא תירשם גישה אחרת מצד השלטון באנקרה כלפי ישראל. "מבחינת הטורקים יש כל מיני גישושים להקטנת המתיחות ולמציאת מכנה משותף מסוים עם ישראל", הוא מספר, "אולם, עד שלא יהיו תוצאות שונות בבחירות, לא יהיה שינוי. בשורש הבעיה עומדת סוגיה פרסונלית בין ארדואן לבין נתניהו. האם הנהגה חדשה בישראל תהיה שיתופית יותר מבחינה דיפלומטית עם טורקיה? ייתכן שכן. היעד הטורקי הוא להשיג גישה טובה יותר לפעילות ברצועת עזה".
אף שעל המדפים בישראל עדיין ניתן למצוא מוצרים מתוצרת טורקיה, כדוגמת הגזוז של מותג אולודע (Uludağ) או גלידות של חברת אלפדו (Alpedo), יבוא המזון מהמדינה מעולם לא נחשב לענף מוביל. מנגד, בענפים אחרים חל שינוי דרמטי, וישראל, שנשענה בעבר באופן משמעותי על מעמדה של טורקיה כמעצמת טקסטיל בינלאומית, כמעט נעלמה משם. כיום הנוכחות הישראלית בתחום זה זניחה לחלוטין ומסתכמת במפעל גרביים בודד של דלתא גליל.
קשרים ארוכי־שנים עם הסוחרים
בשורה התחתונה, חברות ישראליות שנותרו פעילות בטורקיה חושפות את עצמן לסיכונים שהולכים ומחריפים ככל שהחברה גדולה ומוכרת יותר. המחשה בולטת לכך התקבלה באוגוסט אשתקד, אז החליטה טורקיה לחסום אוניות של צים - צעד שנחשף בגלובס והושפע ממחאות ממושכות ואף מניסיונות חבלה בנמלים הטורקיים שבהם פעלה החברה.
המחאות הללו חרגו מגבולות הגזרה של צים בלבד, או אפילו חברות ישראליות ככלל. גם חברת הנפט הלאומית של אזרבייג'ן, סוקאר (SOCAR), התמודדה עם הפגנות חריגות בשל פעילותה הענפה בטורקיה והמשך אספקת הנפט לישראל במהלך המלחמה. המפגינים נמנעו מלהפנות אצבע מאשימה כלפי ארדואן, אף שהנפט מוזרם לישראל דרך טורקיה בצינור באקו-טביליסי-ג'ייהאן ומשם מועמס על מכליות בנמל ג'ייהאן הטורקי.
"מבחינת הנכונות של סוחרים טורקים לסחור עדיין עם ישראלים יש לזכור כי חלק מהקשרים האלו ארוכי שנים, עם הרבה תועלת הדדית", מסכמת ד"ר לינדנשטראוס. לדבריה, "העובדה שישראל וטורקיה מהוות במובנים רבים כלכלות משלימות והמרחק הקצר בין המדינות, הופך את עלויות השילוח לזניחות - ועל כן זהו יתרון שקשה לוותר עליו. החשש הוא מתגובת נגד של הציבור הטורקי אך כל עוד ניתן לעשות בשקט, במיוחד אם אלו חברות בלי פרופיל תקשורתי גבוה ודרך מדינות שלישיות, עדיין יש מוטיבציה להמשיך את הקשרים הכלכליים".




















