שתי פרשות שנחשפו בחודשים האחרונים בנהריה ובאשקלון טלטלו את השלטון המקומי והחזירו אל מרכז הדיון הציבורי שאלה מטרידה: האם ניתן היה לראות את זה מגיע? במבט ראשון, חקירות פליליות נראות לרוב כמו אירוע פתאומי - רגע שבו המשטרה, הפרקליטות או מבקרי הפנים מרימים את המסך וחושפים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים.
● לראשונה בישראל: מי העיר הכי דמוקרטית במדינה?
● בשליחות נתניהו, יריב לוין מונה לקדם הצבעה בחו"ל. ואז הכול השתנה
● ביחס לעולם, לישראל יש ותק דמוקרטי מרשים
אבל נתוני מדד הדמוקרטיה המקומית של תנועת פנימה מציעים קריאה אחרת: לעתים, עוד לפני שהחשדות מתפרסמים, אפשר לזהות סימנים מעידים במנגנונים השגרתיים ביותר של העירייה - תדירות התכנסות הוועדות, מידת השקיפות ורמת האמון של התושבים.
הפעלת מנגנוני ביקורת
הנתונים שנאספו במסגרת המדד מציבים מספר תמרורי אזהרה שיכולים להתריע על בעיה קרובה. תמרור אחד כזה נוגע לתת־הפעלה של מנגנוני ביקורת.
במקרה של נהריה, לפי המידע הגלוי שנאסף ברבעון הראשון של 2025 מאתר העירייה, בשנת 2024 ועדת המכרזים של העירייה (דרכה אמורים לעבור התקשרויות ומכרזים) לא התכנסה אפילו פעם אחת - אף שפקודת העיריות מחייבת התכנסות של לפחות ארבע פעמים בשנה. זאת, כאשר ממוצע כינוס וועדת המכרזים בקרב 52 הערים שנבחנו עומד על 8.6 פעמים בשנה.
הבעיה לא הסתכמה בוועדת המכרזים. הוועדה לענייני ביקורת בעיריית נהריה התכנסה שלוש פעמים בלבד במהלך השנה - אומנם יותר מהממוצע הארצי (שעומד על 1.9 פעמים בשנה), אבל פחות מהמינימום הנדרש בחוק. גם בנהריה וגם באשקלון ועדת משק לשעת חירום לא הייתה פעילה, כאשר בנהריה היא התכנסה פעם אחת בלבד ובאשקלון היא כלל לא כונסה.
אבל זה לא אומר שהיה שיתוק של כל עבודת הוועדות. למשל, נהריה כינסה את ועדת הכספים יותר מהעירייה הממוצעת בישראל, ובאשקלון ועדת המכרזים כונסה מעל לממוצע הארצי. הפער הזה חשוב: הוא מלמד שלא מדובר בהכרח בקיפאון כולל של הפעילות המוניציפלית, אלא בחולשה נקודתית דווקא במוקדי בקרה רגישים - מכרזים, ביקורת והיערכות לחירום.
חשיבות אמון התושבים
סקר התושבים המקומי שנערך בתחילת 2025 בקרב מדגם מייצג של 400 תושבי כל עירייה חיזק את התחושה שהבעיה אינה רק טכנית. בנהריה, 37% מהתושבים הביעו חוסר אמון בעירייה; 39% סברו שהיא מתנהלת בצורה לא מקצועית; ו־35% אמרו שהעירייה אינה מתנהלת ביושרה. יותר ממחצית מהמשיבים - 57% - חשבו שעובדי העירייה מקודמים לפי העדפות אישיות של מנהלים ולא לפי איכות הביצועים בפועל, ו־44% סברו שאי אפשר לקבל מענה מקצועי בלי קשרים אישיים לנבחרי ציבור או לעובדי העירייה.
גם באשקלון התמונה הציבורית שעלתה מסקר התושבים הייתה מורכבת. 17% אמרו שאין להם אמון בעירייה ו־33% נוספים אמרו שיש להם אמון מועט בלבד. 13% מהתושבים חשבו שהעירייה מתנהלת באופן לא מקצועי, ו־34% העריכו שהיא פועלת ביושרה במידה מועטה או מועטה מאוד; 14% נוספים אמרו שהיא כלל אינה פועלת ביושרה. עוד עלה כי 36% מהתושבים סבורים שעובדים בעירייה מקודמים לפי העדפות אישיות של מנהלים ולחצים פוליטיים ולא לפי כישורים.
התרעה דמוקרטית
שני המקרים מעלים דפוס דומה: כשוועדות שאמורות לפקח אינן מתכנסות, כשהתושבים מרגישים שאין להם גישה שוויונית לשירותים, וכשהאמון ביושרה ובמקצועיות של העירייה נשחק - הסיכון לכשלים גדל. בשלטון המקומי, שבו החלטות על קרקע, תכנון, תקציבים, מכרזים ושירותים מתקבלות קרוב מאוד לחיי היום־יום של התושבים, מנגנוני הבקרה אינם עניין בירוקרטי שולי. הם קו ההגנה הראשון מפני שימוש לא תקין בכוח ציבורי.
אורי עפרוני, מנכ"ל תנועת פנימה, קושר בין הצורך בביזור סמכויות לשלטון המקומי לבין חיזוק מנגנוני הבקרה עליו. לדבריו, "השלטון המקומי שהוכיח את עצמו בקורונה ובמלחמות הוא המניה השלטונית היחידה שזוכה לאמון ונמצאת במגמת עלייה. ביזור סמכויות אחראי וחיזוק של השלטון המקומי הם הדרך היחידה להתמודד עם משבר האמון בין העם למוסדות השלטון. כדי שמהלך לאומי זה יצליח אנחנו מוכרחים לייצר מנגנוני בקרה ופיקוח מקומיים וחיבור עמוק יותר של הציבור. מדד הדמוקרטיה המקומית מאפשר לזהות נקודות כשל ומאפשר למקבלי ההחלטות ולממשלה לחזק שלטון מקומי עצמאי נקי ויעיל".
עדן מלכיאל, מנהל תחום דמוקרטיה מקומית בפנימה, מדגיש כי המדד שפותח נועד לא רק לאבחן בעיות אלא גם לספק בסיס לתוכנית עבודה. מלכיאל מסביר שהמדד פותח יחד עם פרופ' איתי בארי וד"ר ליבי ממן, על בסיס מחקר בינלאומי ומקומי ובשיתוף מומחים, והנתונים הנאספים בו עוברים תיקוף מול הרשויות המקומיות. "תובנות המדידה משמשות אותנו לשיפור ההתנהלות של רשויות מקומיות, הממשק שלהן עם התושבים והמעורבות האזרחית בחיים המוניציפליים", הוא אומר.
הלקח הוא לא שמדדים יכולים להחליף חקירות, בתי משפט או ביקורת עומק. הם לא. אבל הם יכולים לעשות דבר חשוב לא פחות: להקדים את הרעש. במקום להמתין לפרשה הבאה, אפשר להשתמש בנתונים כדי לזהות רשויות שבהן הפיקוח חלש, השקיפות נמוכה והציבור מרגיש מנותק. אם רוצים שהשלטון המקומי יקבל יותר סמכויות בשנים הקרובות, עליו לקבל גם יותר אחריות - ובעיקר יותר בקרה.
