על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● לא רק איראן: בסין עוקבים בדריכות אחרי ראש המוסד החדש
● הפתרון היווני לעתיד שבו טורקיה תתחמש במטוסי קרב מתקדמים
1 "לא רק ריגול וחיסולים": ההודאה החריגה של שר החוץ האיראני
שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, מספק הצצה לעומק החדירה המודיעינית לרפובליקה האסלאמית. על פי דיווח ברשת איראן אינטרנשיונל, הפועלת מלונדון ומזוהה עם האופוזיציה, עראקצ'י רומז כי פעילות המודיעין הזר באיראן חורגת מאיסוף מידע ואיתור בכירים, ונועדה למעשה להשפיע באופן ישיר על תהליכי קבלת ההחלטות בצמרת השלטון.
הדברים נאמרו במסגרת פודקאסט בהגשת ג'וואד מוגוי, עיתונאי המזוהה עם המשטר האיראני. השיחה עסקה בשעותיה הראשונות של המלחמה, שבהן הובילו תקיפות מתואמות למותו של המנהיג העליון של איראן, לצד שורת בכירים במערכת הצבאית והפוליטית. עראקצ'י לא נקב בשמו של ארגון ביון ספציפי ולא פירט את אופן הפעולה, אך הדיווח מצביע על כך שהדברים כוונו לישראל.
"אני סבור שפרצת האבטחה הזו אינה מוגבלת רק להסתננות ולהשגת מידע", אמר עראקצ'י בראיון. "לעתים היא מתבטאת גם בהשפעה על תהליך קבלת ההחלטות עצמו. וחשוב מכך, היא מתרחבת לעיצוב הסביבה הפסיכולוגית והתפיסה הציבורית שלנו".
חוקרים ואנליסטים סבורים כי דבריו של שר החוץ אינם מקריים, ומכוונים במקביל גם לזירה הפנימית בטהרן. אלכס וטנקה, עמית בכיר במכון למזרח התיכון שהתראיין לאיראן אינטרנשיונל, העריך כי דבריו של עראקצ'י כוונו במידה שווה לשיח הפוליטי באיראן ולמבצעי המודיעין הזרים. לדבריו, שר החוץ רומז כי גורמים בתוך המשטר מקדמים בגלוי מדיניות המשרתת את האויב, קרי ארצות הברית וישראל. "הדברים הללו אינם מקריים", הבהיר וטנקה והוסיף כי "זהו מסר שמועבר בזמן מלחמה".
אומיד ממריאן, פרשן לענייני איראן בארגון DAWN, חיזק את ההערכה הזו והסביר כי אותה "השפעה" שעליה מדבר עראקצ'י עשויה לבוא לידי ביטוי בפקידים איראנים הדוחפים להארכת המלחמה - חרף הנזק הכבד שהעימות גורם לאינטרסים של הרפובליקה האסלאמית.
"חלק מההחלטות שהם מקבלים הן בדיוק הדברים שהישראלים עשויים לייחל להם", אמר ממריאן בראיון לאתר. הוא הדגיש כי בראייה של ביטחון לאומי ואינטרסים איראניים, ההחלטות הללו פשוט אינן הגיוניות, וסיכם באומרו כי "אנחנו רואים את העשן, אנחנו לא רואים את האש".
מתוך איראן אינטרנשיונל, מאת נגאר מוג'תהדי. לקריאת הכתבה המלאה.
2הערכת המודיעין בארה"ב: "התקיפות הצבאיות לא יכניעו את טהרן"
גלי התקיפות הצבאיות של ארצות הברית אינם צפויים להוביל לפגיעה משמעותית בממשלת איראן או לרכך את עמדותיה במשא ומתן. כך עולה מהערכת מודיעין חדשה שתיארו גורמים אמריקאיים לעיתון וושינגטון פוסט. הגורמים דיברו בעילום שם בשל רגישות המידע.
על פי הדיווח, אנליסטים בסוכנויות הריגול האמריקאיות "הגיעו למסקנה כי וושינגטון וטהרן תקועות כעת במצב מתמשך של 'לא מלחמה ולא שלום'. מדובר בדינמיקה מתוחה ומסוכנת, בייחוד לנוכח האופי הקטלני והולך של חילופי המהלומות בין שתי המדינות".
הממצאים של הערכת המודיעין החדשה, שהוצגו לממשל בוושינגטון, מחדדים את התמונה המורכבת. בדיווח נכתב כי הממצאים "מדגישים את המלכוד שבו נתון הנשיא דונלד טראמפ במערכה שפתחו ארצות הברית וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בשלהי פברואר".
עוד נכתב, כי הדוח המודיעיני המדובר חובר בעיקרו על ידי ה-CIA, והניתוח בו מצביע על יכולת השרידות של המשטר בטהרן, השומר על יציבות למרות אובדן בכירים רבים וחלק ניכר מהציוד הצבאי שלו במסגרת התקיפות האמריקאיות והישראליות. כבר בחודש מאי העריכו ב-CIA כי איראן תוכל לשרוד מצור ימי אמריקאי במשך שלושה עד ארבעה חודשים לפחות בטרם תספוג מצוקה כלכלית חריפה.
ג'ונתן פניקוף, לשעבר סגן קצין המודיעין הלאומי של ארצות הברית למזרח התיכון, הדגיש בפני הוושינגטון פוסט כי ממשל טראמפ מאמין "בטעות" שלחץ צבאי גובר יביא לגמישות איראנית. "הערכה זו כמעט בוודאות שגויה", אמר פניקוף. לדבריו, "סדר העדיפויות העליון של הממשל באיראן הוא הישרדות המשטר והוא מוכן לספוג מכות קשות לשם כך".
מתוך הוושינגטון פוסט, מאת וורן פי. סטרובל וג'ון הדסון. לקריאת הכתבה המלאה.
3השיעור של מדינות המפרץ: סין תמשיך לקנות נפט, אבל לא תספק הגנה
המלחמה באיראן מאלצת את מדינות המפרץ לבחון מחדש את יחסיהן הכלכליים והאסטרטגיים עם בייג'ינג. ניתוח גיאופוליטי שפורסם במגזין פורן אפיירס מצביע על התפכחות מהירה בבירות המפרץ. כותבי המאמר מציינים כי "גישת 'שב ואל תעשה' של בייג'ינג והימנעותה מניצול מנופי הלחץ שלה על טהרן להרגעת העימות, פקחו את עיני מדינות המפרץ והעלימו כל ציפייה שסין תוכל להפוך לשותפה ביטחונית משמעותית בעתיד".
עד לפרוץ הלחימה, בייג'ינג נתפסה במפרץ ככוח בונה. התרחבות הקשרים המסחריים יצרה תלות הדדית גוברת והולידה באזור את התקווה כי התהדקות הזיקה הכלכלית תתרגם את עצמה גם לנכונות סינית להגן על יציבות המפרץ.
הנתונים המבססים את ההידוק הכלכלי בשנים האחרונות הם דרמטיים. בשנת 2023 הגיעו כ-36% מיבוא נפט הגלם של סין ממדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, בהן ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית, קטר, עומאן ובחריין. ב-2024 טיפס היקף המסחר של המפרץ עם סין לכמעט 300 מיליארד דולר - נתון העולה על היקף המסחר של מדינות המפרץ עם האיחוד האירופי וארצות הברית גם יחד.
התלות הזו נמשכה ממש עד לרגע האחרון. ערב פרוץ המלחמה בחודש פברואר, ייצאו מדינות המפרץ לסין כ-4 מיליון חביות נפט גלם מדי יום. במקביל, קרנות העושר הריבוניות של נסיכויות המפרץ הזרימו סכומי עתק לשוק הסיני ופתחו נציגויות בבייג'ינג, בהונג קונג ובשנגחאי, לצד הסכמי שיתוף פעולה נרחבים בתחומי האנרגיה המתחדשת וטכנולוגיית החלל.
אולם כעת, בעקבות סבבי הלחימה, במפרץ מבינים כי הציפיות התבדו והסיכוי שסין תטול על עצמה אחריות לשמירה על הביטחון האזורי נמוך. הניתוח מציין כי מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, בייג'ינג לא גילתה כוונה לקחת חלק משמעותי בהגנה על האזור. אף שמיצבה את עצמה כמתווכת שלום, ניסיונותיה נותרו שטחיים.
לפי הפרשנות, "השיתוק הסיני נבע משילוב של פרגמטיזם ואי-יכולת להכריע". בייג'ינג אמנם קיימה דיון פנימי ממושך בשאלה אם עליה לשנות את מדיניותה במזרח התיכון, אך מבקרי המדיניות הקיימת לא הצליחו לגבש חלופה מעשית לשימוש בכוח צבאי או להתמודד עם העלויות של מעורבות עמוקה.
נוכח המציאות הזו, כך נכתב, מדינות המפרץ נאלצות לתמרן מחדש ולבחור בין הידוק הקשרים עם ארצות הברית ההפכפכה לבין חיפוש אחר שותפים חלופיים. מדינות כמו עומאן וסעודיה, החוששות מהישענות מופרזת על וושינגטון, מקדמות אסטרטגיות זהירות ומחפשות שיתופי פעולה אזוריים נרחבים יותר, כולל מול איראן ועיראק. מנגד, בחריין, כווית ואיחוד האמירויות מהדקות את הקשרים עם הממשל האמריקאי, מתוך תפיסה כי זו האפשרות הבטוחה ביותר מול המתקפות האיראניות.
מתוך פורן אפיירס, מאת מוחמד אל-סודאירי, אנדראה גיסלי ואהרון גלסרמן. לקריאת הכתבה המלאה.
