זה כמעט ארבע שנים שמהדורות החדשות מפרסמות סקרי בחירות לפחות פעם בשבוע - וככל שמתקרבים לתאריך היעד, 27 באוקטובר, קצב הפרסומים רק גדל, עד שהוא הופך כמעט ליומיומי. אבל בין כל המספרים המוצגים על המסך או בדפי העיתונים, יש נתון אחד שכמעט אף פעם לא מגיע לצופה: כמה מהנשאלים במדגם בכלל לא יודעים למי להצביע.
● המשרוקית של גלובס | מהדיפ־פייק ועד להפרות סדר: מה עלול לשבש את הבחירות, ומה הפתרונות?
● סקר הסקרים | רק סקר אחד מעניק לאופוזיציה את הממשלה. מה שונה בו?
לא מדובר בנתון שולי. סקר שמציג "מפלגה א' - 22 מנדטים, מפלגה ב' - 18 מנדטים" יוצר רושם של דיוק גבוה, אך מאחורי המספרים המהוקצעים האלה מסתתרת שכבה שלמה של נשאלים שהשיבו "לא יודע/ת". ברוב המקרים הם פשוט לא נכללים בתוצאה הסופית: הסוקרים מחלקים מחדש את הקולות שכן הוכרעו, ומציגים תמונה שנראית שלמה - גם אם בפועל היא מבוססת רק על חלק מהמדגם.
האם אותם מתלבטים יהפכו לגורם שיכריע את הבחירות הקרובות, בלי שהסוקרים ראו את זה מגיע?
ההנחות שמאחורי השיטה
תחילה, נסביר איך עובדת השיטה: כשמדגם של 500 נשאלים נסקר, לא כולם עונים בבירור למי הם מתכוונים להצביע - חלק משיבים "לא יודע/ת" או "עדיין לא החלטתי". בסקרי הבחירות שמוצגים בתקשורת, הסוקרים מחשבים את אחוזי התמיכה במפלגות רק מתוך מי שכן נתן תשובה ברורה. כך, בפועל, אם מתוך 500 נשאלים 75 השיבו שהם מתלבטים, התוצאה המוצגת מבוססת רק על 425 התשובות הנותרות.
השיטה הזו לא שרירותית, אלא נשענת על הנחה מתודולוגית מסוימת: שהתפלגות הדעות בקרב המתלבטים דומה להתפלגות בקרב מי שכבר הכריע. כלומר, הסוקרים מניחים שיחסי הכוחות בין המפלגות, כפי שהם נמדדים אצל מי שענה בבירור, ישקפו במידה סבירה גם את מה שיקרה בקרב מי שעדיין לא החליט.
ההנחה הזו תקפה רק בתנאי אחד: שהמתלבטים באמת מתפזרים אקראית בין המפלגות, בדיוק כמו כלל הציבור. אך כדי לבדוק אם ההנחה הזו אכן מתקיימת, מסבירים מומחים לגלובס, נעזרים הסוקרים בכמה כלים משלימים. כבר בשאלון עצמו נהוג לשאול את המתלבט בין אילו מפלגות ספציפיות הוא מתלבט - למשל בין שתי מפלגות בתוך אותו גוש, לעומת מפלגות משני צדי המפה הפוליטית - וכך ניתן לזהות אם ההתלבטות שלו מרוכזת בתוך גוש אחד, או שהיא מתפזרת בין הגושים.
הפער בין הסקר לקלפי
לצד זאת, עדיין מדובר בהנחה שאינה בהכרח משקפת את המציאות, ומאחורי אופן הצגת הנתונים בסקרים עומדות שתי בעיות מרכזיות: הראשונה היא שהצופה מקבל את התוצר המעובד בלי לדעת כמה אנשים בכלל היססו, ובלי לדעת שכל אחוז שהוא רואה כבר עבר התאמות סטטיסטיות שלא נחשפות לו. וזה לא עניין תיאורטי: המספרים האלה משפיעים על החלטות אסטרטגיות בתוך מפלגות, לפעמים אפילו על שיקולי מועמדים אם להישאר במרוץ - ואף על החלטות ציבור הבוחרים עצמו.
הבעיה השנייה, ואולי המשמעותית מבין השתיים, היא שפלח משמעותי מהציבור לא מוצג בסקר, בעוד שבפועל הוא רק עדיין לא החליט, כך שהתחזית שמוצגת עלולה להיות רחוקה מהתוצאה בפועל. אותם מהססים - או בשמם המקצועי "הקולות הצפים" - הם בדיוק אלה שעשויים להכריע בסופו של דבר את הבחירות.
לפיכך, פעמים רבות נוצר פער בין התמונה שהוצגה לציבור במשך חודשים לבין התוצאה בקלפי - פער שיכול להתבטא במהפך שאיש לא ראה מגיע, פשוט כי הסקרים לא באמת מדדו את מי שעדיין לא גיבש את דעתו.
"אנחנו נמצאים שלושה חודשים לפני הבחירות, ושיעור המתלבטים עומד כעת על כ־15%. מדובר על בין 18 ל־20 מנדטים - כ־930 אלף בעלי זכות הצבעה", מסביר מאיר בן חיים, מומחה לשיטות מחקר ומרצה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב. "אומנם לא מדובר בנתון חריג בשלב זה, אבל הפעם יש ריבוי של מפלגות קטנות שמתנדנדות על אחוז החסימה, כך שהמתלבטים עשויים להכריע בסופו של דבר את הבחירות".
ראובן הררי, מנכ"ל משותף של מכון המחקר הגל החדש, מציג הערכה דומה: "מדובר במספר משמעותי מספיק כדי להשפיע על התוצאות, והוא עשוי ללוות אותנו עד ליום הבחירות. לרוב, בין 10% ל־15% מהציבור לא מכריע עד לרגע האחרון, לפעמים ממש בקלפי". הוא מוסיף שבעבר אף היו קמפיינים שיצאו רגע לפני סגירת הקלפיות והצליחו למשוך מתלבטים, ולכן גם הסקרים האחרונים אינם מדויקים. "הכול יכול להיות", הוא מסכם.
האם יש אלטרנטיבה להצגת סקרי דעת הקהל בתקשורת? לדברי המומחים התשובה שלילית - אך לא בגלל מגבלה מתודולוגית, אלא בגלל האופן שבו התקשורת עצמה בנויה. "בסופו של דבר, התקשורת רוצה מנדטים, ולא להציג אחוזים. היא לא רוצה את הסיפורים שמאחור", אומר בן חיים. לדבריו, בעבר ניסו לשלב באולפני החדשות דיון על אופן עריכת הסקרים ועל שיעור המתלבטים, אך "תוך 3-4 דקות המנחה איבד סבלנות מ'הקשקושים' של המומחה".
מיהו המתלבט האופייני
בניתוח שנערך לפני מספר שנים על ידי חוקרים מבית הספר סמי עופר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן, נמצא כי פרופיל המצביע המתלבט הוא לרוב אישה חילונית־מסורתית, תושבת צפון הארץ, בגיל ממוצע של כ־35, ממוצא מזרחי, בעלת השכלה על־תיכונית לא אקדמית (למשל הוראה או חשבות).
המחקר, שעקב אחר כ־1,900 בוחרים במהלך מערכות הבחירות הרצופות שליוו את ישראל לפני שש שנים, מצא כי כ־80% מהמתלבטים מגדירים עצמם חילוניים־מסורתיים - בעוד שבקרב דתיים חרדים ודתיים־לאומיים שיעור ההתלבטות נמוך משמעותית.
מעבר לפרופיל הדמוגרפי, החוקרים מצאו כי הכנסתה של המתלבטת הממוצעת נמוכה מעט מהממוצע הכללי באוכלוסייה. עוד עלה מן הנתונים כי שיעור ההתלבטות הנמוך ביותר בכל המדגם נרשם דווקא ביישובים ישראליים שמעבר לקו הירוק, כלומר מתנחלים מהווים את הקבוצה הפחות מתלבטת מכל בקרב הציבור שנסקר, ממצא שמעיד על עוצמת ההזדהות האידיאולוגית שלהם עם המחנה הפוליטי שאליו הם משתייכים.
בנוסף, המחקר מצא שהמצביעים המתלבטים צורכים פחות מידע חדשותי - הן בתקשורת המסורתית והן ברשתות החברתיות - ומחזיקים בידע פוליטי נמוך יותר מכלל הציבור. הם גם מגלים פחות ספקנות כלפי אמינות המידע שהם נחשפים אליו, ופחות בטוחים ביכולתם שלהם לזהות מידע כוזב.
"ריבוי מתלבטים בימין"
גם לקראת הבחירות הנוכחיות סוקרים מזהים תופעה דומה. בין השאר, הם מצביעים על כך שבאזורי פריפריה שהצביעו באופן מסורתי למפלגות הקואליציה ניכר ריבוי מתלבטים, במיוחד ביישובים שנפגעו קשות במהלך המלחמה כמו יישובי הצפון והדרום. "יש לא מעט מתלבטים בקרב קהלים שמזוהים עם מפלגות ימניות, אך לא בהכרח תומכים בקואליציה הנוכחית", אומר גורם העוסק בנתונים.
הוא גם מצביע על מגמה חדשה: בעוד שבמערכות בחירות קודמות תושבי יהודה ושומרון נחשבו לקבוצה מזוהה אידיאולוגית עם מחנה פוליטי ספציפי וכמעט חסרת התלבטות, הפעם ישנן אינדיקציות לכך שדווקא במגזר הציונות הדתית מתרכזים לא מעט מתלבטים. "אני חושב שהפלח הזה באוכלוסייה הוא זה שיכול להשפיע על המעבר מגוש לגוש, ואף להכריע את הבחירות", הוא אומר.
בשורה התחתונה, כל הנתונים האלה מצטרפים לתמונה אחת: זהו לא פגם טכני שולי בסקרים, אלא פער מובנה שהתקשורת בוחרת שלא להציג. כמעט מיליון בעלי זכות הצבעה שהתפלגותם הפוליטית לא ידועה ימשיכו להיעדר מהמנדטים המוצגים על המסך - גם כשהולכת וגוברת ההסתברות שהם יטו את הכף ולא יתפזרו באקראי כפי שהמתודולוגיה מניחה.
בסופו של דבר, מה שהצופה בבית רואה בכל מהדורת חדשות הוא לא תחזית, אלא צילום רגע חלקי. כדי להבין את התמונה המלאה באמת, נצטרך לחכות עד ליום שבו כל אותם מתלבטים, סוף סוף, יכריעו בעצמם.
