על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● חזר כמו בומרנג: הצעד האיראני שהוביל לפגיעה באיראן עצמה
● זול, מדויק וקטלני: הטיל המוצלח ביותר של איראן הופך למסוכן יותר
1פרשת שחיתות באיראן: הכסף שנועד לעקוף את הסנקציות פשוט נעלם
אחת מפרשות השחיתות הרגישות ביותר באיראן בשנים האחרונות מטלטלת את טהרן. לפי תחקיר של אתר האופוזיציה האיראני, איראן אינטרנשיונל, לפחות 1.6 מיליארד דולר מכספי הנפט של המדינה נעלמו מרשת החברות ואנשי הקשר שניהלו עבור המשטר את העברת הכספים מחוץ למערכת הבנקאית הבינלאומית. בכירים איראנים הודו כי חלק מהמתווכים שנבחרו לנהל את כספי המדינה פשוט נעלמו עם הכסף, בעוד אחרים נמלטו לחו"ל. עד כה נפתחו 59 תיקים פליליים, וחלק מהחשודים כבר נעצרו, בעוד נגד 15 נוספים מבקשת איראן להוציא צווי מעצר בינלאומיים באמצעות האינטרפול.
לפי הדיווח, מדובר ברשת חשאית של "נאמנים", חברות ואנשי עסקים שפעלו במדינות כמו איחוד האמירויות, טורקיה ועומאן, וקיבלו לידיהם מיליארדי דולרים מהכנסות הנפט של איראן. הרשת הוקמה לאחר שהסנקציות הבינלאומיות ניתקו את איראן מהמערכת הבנקאית העולמית, והפכה לכלי מרכזי שאפשר למשטר להמשיך לייצא נפט ולקבל תשלומים מחו"ל. אלא שמנגנון הפעילות מעולם לא הוסדר בחוק, לא היה כפוף לשקיפות או לביקורת ציבורית, והסתמך בעיקר על אמון אישי במתווכים.
הפרשה מעוררת כעת ביקורת חריפה גם בתוך איראן. בכירים בעולם העסקים שואלים כיצד אנשים שקיבלו לידיהם סכומי עתק ללא פיקוח הצליחו להיעלם, ומי אישר את מינויים מלכתחילה. לפי איראן אינטרנשיונל, מה שהחל כמנגנון שנועד לאפשר למשטר לעקוף את הסנקציות הפך כעת לאחת מנקודות התורפה הגדולות שלו, ומציב סימני שאלה לא רק לגבי היעלמות הכספים אלא גם לגבי מנגנוני הפיקוח והניהול של אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר של הרפובליקה האסלאמית.
מתוך איראן אינטרנשיונל. לקריאת הכתבה המלאה.
2בפורן אפיירס מזהירים: מלחמת איראן מקרבת את אפריקה דווקא לסין
המלחמה בין ארה"ב, ישראל ואיראן אינה משנה רק את המזרח התיכון, אלא גם את מאזן הכוחות באפריקה. מאמר בפורן אפיירס טוען כי הזינוק במחירי האנרגיה והחשש מהתלות בנפט מיובא מאיצים מעבר של מדינות אפריקה לאנרגיה מתחדשת, כאשר מי שמרוויחה מכך יותר מכול היא סין. לדבריו, מדינות רבות ביבשת אימצו בשנים האחרונות תפיסה שלפיה חשמל זול מאנרגיית שמש, רוח וגאותרמיה הוא תנאי מוקדם לתיעוש ולצמיחה כלכלית, והמלחמה האחרונה רק חיזקה את המגמה.
נכתב כי סין כבר אינה מסתפקת במכירת פאנלים סולאריים, אלא בונה עבור מדינות אפריקה תשתיות שלמות הכוללות תחנות כוח, רשתות הולכה, מפעלי הרכבת כלי רכב חשמליים, תשתיות טעינה ומערכות לאחסון אנרגיה. כך היא הופכת לשותפה ארוכת־טווח של מדינות היבשת ומעמיקה את השפעתה הכלכלית והגאו־פוליטית. מנגד, ארה"ב ממשיכה להשקיע בעיקר בפרויקטים של גז ונפט, גישה שהולכת ומתרחקת מסדרי העדיפויות של ממשלות אפריקה.
המאמר מזהיר כי אם וושינגטון לא תשנה כיוון, היא עלולה לאבד לא רק הזדמנויות עסקיות אלא גם השפעה אסטרטגית על אחת היבשות הצומחות בעולם. הכותב מדגיש כי מי שבונה את תשתיות האנרגיה של מדינה מעצב גם את שרשראות האספקה, התקינה, המימון והקשרים הפוליטיים שלה לעשרות שנים קדימה. לכן, לטענתו, התחרות בין ארה"ב לסין באפריקה אינה עוד ויכוח על אנרגיה ירוקה, אלא מאבק רחב בהרבה על השפעה כלכלית, טכנולוגית וגאו־פוליטית בעשורים הבאים.
מאת מוחמד אדו, מתוך פורן אפיירס. לקריאת הכתבה המלאה.
3במפרץ בוחנים פתרון חדש לאיום האיראני: מערכת הגנה מדרום קוריאה
האם דווקא דרום קוריאה תהפוך לספקית הביטחון הבאה של מדינות המפרץ? במאמר שפורסם באתר Eurasia Review טוען ד"ר ג'ו היונג קים כי המלחמה עם איראן חשפה חולשה יסודית במערכי ההגנה האווירית של מדינות המפרץ. ד"ר ג'ו היונג קים עומד בראש מכון מחקר ביטחוני דרום־קוריאני.
למרות שהן מחזיקות במערכות המתקדמות בעולם, ובהן פטריוט ו־THAAD האמריקאיות, הן מתקשות להתמודד לאורך זמן עם מתקפות המשלבות מאות כטב"מים זולים לצד טילים בליסטיים וטילי שיוט. לדבריו, איראן משנה באופן קבוע את היחס בין סוגי האיומים בהתאם למטרותיה, ולעיתים עד 80% מהמטח מורכב מכטב"מים שנועדו לשחוק את מערכות ההגנה היקרות.
לטענת הכותב, הבעיה אינה רק צבאית אלא גם כלכלית. יירוט של כטב"ם זול באמצעות טיל שמחירו מיליוני דולרים יוצר מצב שאינו בר קיימא לאורך זמן, במיוחד במלחמת התשה הנמשכת שבועות או חודשים. לכן, הוא סבור כי מדינות המפרץ זקוקות למערך הגנה רב־שכבתי שידע להקצות לכל איום את אמצעי היירוט המתאים, החל מלוחמה אלקטרונית ותותחים נגד כטב"מים ועד מערכות מתקדמות נגד טילים בליסטיים.
לפי המאמר, כאן טמון היתרון של דרום קוריאה. במקום למכור סוללות טילים בודדות, סיאול יכולה להציע "חבילה קוריאנית" מלאה הכוללת מערכות נגד כטב"מים, את מערכת ההגנה Cheongung-II, בעתיד גם את מערכת L-SAM ליירוט בגובה רב, לצד מערכות שליטה ובקרה, מלאי מיירטים, מרכזי תחזוקה, הכשרות ואף ייצור מקומי של חלק מהאמצעים. הכותב טוען כי אם תאמץ גישה זו, דרום קוריאה עשויה להפוך מספקית נשק לשותפה אסטרטגית ארוכת־טווח של מדינות המפרץ במאבק מול איום הטילים והכטב"מים האיראני
מאת ד"ר ג'ו היונג קים, מתוך Eurasia Review. לקריאת הכתבה המלאה.
