צוות שהוקם במשרד האוצר לבחינת הטבות המס במכשירי הפנסיה שוקל להמליץ על צמצום שיעור ההפרשות הפנסיוניות במשק. מצד אחד, המהלך יגדיל את השכר נטו של העובדים בטווח הקצר. אולם מן הצד השני, הוא צפוי לפגוע בצבירת החיסכון ארוך הטווח של הציבור - ולסכן את הביטחון הכלכלי של האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל, שרק הולכת וגדלה לאורך השנים.
● בלעדי | כמה באמת ניצלו את הטבת המס בקופת גמל להשקעה
● רשות המסים בוחנת מחדש את הרפורמה שהצליחה יותר מדי
● הכנסת תצביע על חוק להמשך השקעה בקרנות גידור בנאמנות
היוזמה הנוכחית מגיעה דווקא עכשיו - זמן קצר לפני שבשנת 2028, אמור להתרחב שיעור הפטור ממס על הקצבאות ל־67% (כיום הוא עומד על 57.5%).
במקביל, באוצר עובדים במרץ על חוק ההסדרים לתקציב המדינה הבא, שילווה את הממשלה החדשה. האוצר מזהה כעת חלון הזדמנויות פוליטי להגיש חוק הסדרים עמוס ברפורמות כדי לסגור את הבור התקציבי שנפער בעקבות המלחמה. כחלק מזה הוקם הצוות לבחינת הטבות המס במכשירי הפנסיה - שכן צמצום ההפרשות יחסוך למדינה מיליארדים בהטבות מס ויגדיל את הכנסותיה מגביית מסים על צריכה פרטית.
כך עלתה חובת ההפרשה
במהלך שלושת העשורים האחרונים הונהגו בישראל רפורמות משמעותיות במערכת הפנסיה. בעקבות המשבר האקטוארי ב־1995 - שבו נוצר גירעון ענק בין התחייבויות הקרנות לגמלאים לבין נכסיהן בפועל - נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות (שהיו מבוססות על זכויות) בפני עמיתים חדשים, ובמקומן נפתחו קרנות חדשות המבוססות על צבירה.
בהמשך, בשנת 2004 הועברו עובדים חדשים במגזר הציבורי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת ובשנת 2008 הונהגה במשק פנסיית חובה. כל אלו תרמו, לפי בנק ישראל, להגדלת שיעורי ההפרשה לפנסיה לאורך זמן, כמו גם הסכמים קיבוציים שנחתמו במשך השנים.
החלת פנסיה־חובה נכנסה לתוקף באופן מדורג: בשנה הראשונה הייתה חובת ההפרשה לקצבה נמוכה מאוד ועמדה על 1.66% מהשכר. בהמשך עלתה חובת ההפרשה בהדרגה, כך שהחל משנת 2017 היא עומדת על 12.5% מהשכר (6% על חשבון העובד ו־6.5% על חשבון המעסיק), לא כולל רכיב הפיצויים.
לפני הרפורמה הזו, מעסיקים שלא הפרישו לפנסיה עמד על כשליש מסך תשלומי השכר, ואילו בשנת 2019 הנתון צנח ל־13% בלבד.
בבנק ישראל מצאו בשנה שעברה שחיסכון משקי הבית עלה משמעותית כתוצאה מהרפורמות הללו. גם כאשר מקזזים אפיקי חיסכון אחרים שהיו נהוגים קודם לכן, התרומה הכוללת של הרפורמות לעליית החיסכון של משקי הבית בין שנת 2006 לשנת 2019 הסתכמה בכ־0.7% תוצר.
ההטבות יקטנו?
השינויים הללו לוו גם בהטבות מס מצד המדינה. בעת הפרישה לפנסיה, המדינה מעניקה פטור ממס הכנסה על חלק מהקצבה החודשית. סכום הפטור המרבי מוגדר בחוק כ"תקרת הפטור", והוא מחושב מתוך נוסחה מורכבת.
ב־2012 הוחלט על מתווה שיעלה בהדרגה את שיעור הפטור ממס על קצבת הפנסיה החודשית עד לרף של 67%, אלא שהמתווה נתקע והתקבע על 52%. הפער הזה משקף הפסד נטו של מאות שקלים בחודש לחוסכים. בכל תוכנית קיצוצים שעלתה על הפרק, באוצר ביקשו לדחות, לבטל או להקפיא את המדרגה הבאה. לאחר מאבקים, בעיקר מצדו של השר חיים כץ, השיעור עלה ועומד כעת על 57.5%, וצפוי להגיע ב־2028 ל־67%.
בשנת 2024, העריכו באוצר כי הקפאת המתווה חוסכת לקופת המדינה כ־400 מיליון שקל בשנה (כסף שנלקח מכיסי החוסכים). מנגד, לפי נתוני המשרד, המדינה עדיין "מוותרת" השנה על כמעט 31 מיליארד שקל בהכנסות ממסים עקב שורה של הטבות מס פנסיוניות - כולל פטור מרווחי הון בשלב החיסכון, ופטורים ממס הכנסה וביטוח לאומי בעת ההפקדה והמשיכה. לפי האוצר מדובר בהטבת המס היקרה ביותר - פי שניים מההטבה הבאה אחריה בזיכוי הורים בגין ילדים (14.5 מיליארד שקל).
על כן, קיצוץ ברף ההפקדות לפנסיה יקטין את היקף הטבות המס שהמדינה מחלקת, ויביא לחיסכון ישיר בקופתה. אולם גורמים באוצר מונים גם סיבות נוספות: "תוספת" של אלף שקל, למשל, לנטו החודשי של הציבור העובד, תורמים ישירות לצמיחת המשק. זאת, מפני שעובד מפנה עוד 1,000 שקל לצריכה פרטית, והכסף מתגלגל במכפלות לאורך כל שרשרת הערך. כתוצאה ממנגנון זה, התוצר הלאומי גדל, וכך גם ההכנסות של המדינה ממסים.
גישה נוספת שעלתה נשענת על תפיסה כלכלית שונה: צמצום הפטרנליזם והגדלת חופש הבחירה הפיננסית של הפרט. נקודת המוצא היא שכל אדם יכול לבחור מה לעשות עם הכסף שלו, לרבות עם כספי הפנסיה, ואם הוא רוצה להשקיע באפיקים אחרים בשוק ההון, בנדל"ן או בצריכה פרטית - הוא יכול לעשות זאת.
"טעות שקשה לתקן"
ייתכן שהצוות יחליט שלא "להרוויח" מצמצום ההפקדות בחוק, אלא לנצל את השינוי כדי להפנות את הטבות המס למוצרים פנסיוניים אחרים ובכך לשמור על איזון פיסקלי. עם זאת, כעת - כשפנסיית החובה קיימת כבר 20 שנה, ותוחלת החיים והשכר הממוצע ממשיכים לעלות - ברור שקיבוע המצב הקיים יחסוך למדינה כסף רב בעתיד. מעבר לכך, מדובר בצעד שערכו הפוליטי גבוה ועשוי להיתפס כפופולרי, מכיוון שהוא יתרגם ישירות לתוספת של מאות שקלים בנטו מדי חודש.
לצד זאת, באוצר גם יש מי שמבינים שלצעד הזה עשויות להיות השלכות דרמטיות בעידן של חוסר וודאות. "הפרשות פנסיית החובה בישראל באמת בשליש העליון של מדינות ה־OECD, אז אפשר לטעון במידה מסוימת של צדק אמפירי שההפקדות כאן מעל הממוצע", אומר ד"ר אלכס קפלון, מומחה לכלכלת הפרישה מהפקולטה למנהל עסקים במכללה למינהל. "אולם הקטנת ההפרשות יכולה להיות אסון לדורות שיצטרכו לתקן אותו בעוד 30 שנה.
"אנחנו נמצאים בתקופה של חוסר וודאות כשרואים תוחלת חיים מטפסת ובינה מלאכותית, ייתכן שאנשים יצטרכו לממן מחיה לא עד גיל 85 כמו היום אלא עד גיל מבוגר יותר ולכן הקטנת החיסכון הוא צעד חסר אחריות. על 'העדפת ההווה' של הפרט יש הררי ספרות אקדמית - ברור שבחור בן 30 שמקים משפחה ונוטל משכנתא יעדיף עוד מאות שקלים בכיס גם אם יוכל להרוויח הרבה יותר מזה בגיל פנסיה".
לדבריו, "לקח שנים עד שהציבור הסתגל להפרשות לפנסיה ולחזור אחורה היא טעות ענקית שיהיה קשה לתקן. אין קדושה במודל הנוכחי ואפשר אולי לשקול הקלות בהפקדות לבני 60 ומעלה, כי הרי שקל שאתה מפקיד בגיל 30 ייצר הרבה יותר כסף בגלל אפקט ריבית דה ריבית עד הפנסיה מאשר בגיל 60".
קצבאות הזקנה נשחקות
מערכת הפנסיה בישראל ובעולם בנויה משלושה רבדים: תשלומי קצבה מהביטוח הלאומי, תשלומי פנסיה לעובדים שהפרישו משכרם, וחסכונות פרטיים לגיל פרישה שאותן מדינות רבות מתמרצות בהטבות מס.
לצד הרפורמות בפנסיה והטבות המס שכעת נמצאות תחת איום, ראוי לציין שקצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי נשחקו החל מ־2004, אז הוצמדו לשכר הממוצע למשק במקום למדד המחירים לצרכן. בשנים שבהן האינפלציה עלתה על השכר הממוצע התרחשה שחיקה ריאלית שלהן.
בנוסף, במשרד האוצר שואפים להגביל את הטבות המס הניתנות על חיסכון פרטי. במסגרת "רפורמת הארביטראז'", מציעים באוצר לבטל את הפטור המלא ממס רווחי הון הקיים כיום בעת משיכת הכספים מקופת גמל להשקעה לאחר גיל פרישה. תחת הרפורמה המוצעת, הטבה זו תוגבל לתקרה של 200 אלף שקל בלבד, והגבלה זו מיועדת לחול גם על מוצרי חיסכון פרטיים אחרים.
תוחלת החיים רק גדלה
בתוך כך, תוחלת החיים בישראל הוגדרה על ידי הממשלה כאתגר אסטרטגי. שיעור הזקנים באוכלוסייה עומד על כ־13% והם יגדלו ל־15% בעוד 25 שנה, במקביל תוחלת החיים עלתה ב־16% ב־50 השנים האחרונות.
מדוח מבקר המדינה שפורסם בחודש שעבר עולה שהממשלה נכשלה בבניית הערכות אסטרטגית לטיפול בהם - החל ממחסור ברופאים גריאטריים ועד לאיום על יציבותו של הביטוח הלאומי שמספק לאוכלוסייה זו הן קצבאות זקנה והן קצבאות סיעוד.
הקושי לחסוך לפנסיה הוא בעיקר בשכבות החלשות וצמצום הפקדות עלול לפגוע בה באופן מיוחד, בד בבד עם חוסר הוודאות לעתידו של הביטוח הלאומי ויכולתו לעמוד בחובותיו.
