אוקטובר 2008 היה חודש שבו לא מעט משקיעים רצו פשוט לברוח מהבורסה, וקשה להאשים אותם. במחצית הראשונה של החודש, מדד S&P 500 איבד כמעט 26%, ונסחר בכ־42% מתחת לשיא. הבנקים רעדו, ליהמן כבר קרס והמשבר הפיננסי העולמי היה בעיצומו. ואז, ב־13 באוקטובר המדד זינק ב־11.6% ורשם את היום הטוב ביותר שלו מאז שהורחב ל־500 מניות ב־1957.
● קונים דירה: למשוך את קרן ההשתלמות או רק לקחת הלוואה על חשבונה?
● לא הכול או כלום: כך תמחזרו רק את הרכיב היקר במשכנתא שלכם
זו נשמעת כמו אנקדוטה, אבל כשמסתכלים על 20 הימים הטובים ביותר של ה־S&P 500 מאז 1957 מתברר שזה לא משהו חד פעמי. הימים הכי טובים בבורסה נוטים להגיע דווקא בתקופות שבהן הכי מפחיד להיות בשוק. הבדיקה של המדד כוללת את ימי המסחר מאז מרץ 1957 ועד אוגוסט 2026, ללא דיבידנדים, ובוחנת לא רק את גובה העלייה היומית אלא גם מה קרה לפניה: כמה השוק ירד בתקופה שקדמה לאותו יום וכמה רחוק הוא היה מהשיא. כך אפשר לראות שהימים החריגים הללו, הירוקים הכהים האלה, הגיעו בשוק סוער מאוד.
התמונה מהנתונים די ברורה. תשעה מתוך 20 הימים החזקים ביותר הגיעו במהלך המשבר הפיננסי של 2008־2009. חמישה הגיעו בתקופת הקורונה, שניים סביב התפוצצות בועת הדוט־קום ושניים סביב הנפילה של 1987. שני הימים הנותרים הגיעו בירידות של 2022 (שנה אדומה עם עליית האינפלציה) ובמשבר המכסים של 2025.
ואם רוצים לחדד עוד יותר את התמונה, ב־19 מתוך 20 הימים החזקים ביותר - S&P 500 כבר היה ביותר מ־20% מתחת לשיא, כלומר בשוק דובי. בממוצע, ערב הימים האלה הוא היה כמעט 38% מתחת לשיא. כלומר, הימים הירוקים ביותר לא חיכו שהסערה תחלוף. הם היו חלק ממנה. אנחנו יודעים שנפילות גדולות ומשברים הולכים ביחד, אבל הנה גם עליות גדולות ומשברים הולכים ביחד, וזה אולי הטור כולו במשפט אחד.
השוק לא שולח הודעת עדכון
זה לא סיפור אמריקאי בלבד. גם בת"א 125 רואים ימים חזקים מאוד בתוך סביבה של אי־ודאות קיצונית, אם בגלל משבר עולמי ואם בגלל אירוע מקומי חריג. היום החזק ביותר ברשימה הישראלית הגיע בספטמבר 2008, כשהמדד היה יותר 36% מתחת לשיא; בנובמבר אותה שנה נרשם יום של כמעט 7% עלייה כשהמדד היה יותר מ־50% מתחת לשיא.
בישראל האקלים שונה והבורסה מושפעת גם מאירועים ביטחוניים ומקומיים אבל כך או כך, האתגר של המשקיע דומה - לצלוח את הימים הקשים כדי ליהנות גם מהימים החזקים. ככה נהנים מהתשואה של שוק המניות לטווח הארוך.
זהו בדיוק האתגר הפסיכולוגי. בימים רגועים קל להגיד שאנחנו משקיעים לטווח ארוך. כשהשוק עולה, קל להסביר שתנודתיות היא חלק מהמשחק. אבל לראות את התיק נחתך ב־30%, או לחוות ירידה דו־ספרתית חדה בתוך שבוע, זה כבר סיפור אחר. אז מגיע הקול שאומר: אולי נצא רק קצת. נחכה שהמצב יירגע. נחזור כשיהיה ברור יותר.
אבל השוק לא שולח הודעה כשהחגיגה מתחילה. אם אנחנו יוצאים בנפילות הכי מפחידות, יש סיכוי טוב שנפספס את הימים הטובים האלו. 12 מתוך 20 הימים החזקים ביותר התרחשו בטווח של חמישה ימי מסחר מהימים הגרועים ביותר.
במרץ 2020 למשל, בזמן המגפה המפחידה שהגיעה מסין וטלטלה את שווקי העולם, נרשם יום של פלוס 9.4% אחרי נפילה של 12% רק 4 ימים קודם לכן. וב־24 במרץ גם ת"א 125 זינק ב־7.5%. הימים הטובים והימים הגרועים לא גרים בשכונות שונות. בתקופות של לחץ הם מגיעים באותה חבילה. לפעמים באותו שבוע.
זו נקודה חשובה. אנחנו אוהבים לדבר על S&P 500 ועל תשואה ממוצעת ארוכת טווח של כ־10% בשנה, כולל דיבידנדים. המספר הזה מייצר לפעמים תמונה חלקה מדי. בפועל, השנים עצמן נראות כמעט תמיד אחרת: יש שנים של ירידות חדות ולצדן שנים של עליות של 20% ו־30% ויותר. כלומר, הממוצע נבנה מהרבה מאוד שנים מאוד לא ממוצעות. אי אפשר לדבר על התוצאה מבלי להבין את הדרך ואי אפשר לקנות רק צד אחד של העסקה.
המחיר הכבד של תזמון השוק
מורגן האוסל מתאר בספרו "הפסיכולוגיה של הכסף" את התנודתיות כמעין מחיר הכניסה לתשואה של שוק המניות, והניסיון להתחמק מהמחיר הזה הוא בדיוק המקום שבו אנחנו מתחילים לתזמן את השוק.
המחיר של תזמון השוק עלול להיות גבוה. לפי מדד המחירים של S&P 500, ללא דיבידנדים, 100 אלף שקל שהיו מושקעים לאורך ה־30 שנה האחרונות, היו צומחים לכ־1.146 מיליון שקל. אם היינו מפספסים את עשרת הימים הטובים ביותר בתקופה, היינו נשארים עם כ־510 אלף שקל. אם היינו מפספסים את 20 הימים הטובים ביותר - עם כ־296 אלף שקל.
זו כמובן בדיקה תיאורטית שנוטה לצד אחד. מי שמאמין שהוא יכול לתזמן את השוק בצורה מושלמת, ולצורך העניין היה מצליח לצאת גם לפני הימים הגרועים היה יכול לשפר את התוצאה. וכנראה שדווקא האפשרות הזאת גורמת לנו לנסות.
השורה התחתונה
יום של פלוס 9% או כל יום חזק אחר לא אומר שהתחתית מאחורינו. ההיסטוריה מראה שגם אחרי ימים חזקים יכולים להגיע ימים אדומים במיוחד ולכן המסקנה היא לא "השוק ירד, כדאי לקנות". המסקנה לדעתי היא אחרת: לא לבנות אסטרטגיית השקעה שתלויה ביכולת שלכם לזהות בזמן אמת מתי הפחד נגמר או מתי כדאי לצאת.
החלטה טובה על סיכון לא מתקבלת ביום שבו המדד נופל 7% או עולה 10%. היא מתקבלת הרבה קודם, כשבונים את התיק. איזה מרווחי ביטחון השארנו, מה טווח ההשקעה של הכסף, האם לקחנו בחשבון גם מטרות אחרות שנצטרך אליהן כסף בטווח הקצר והבינוני. כסף שנצטרך בקרוב לא אמור להיות תלוי במה שהבורסה תעשה מחר, וכסף לטווח ארוך יכול להיות מושקע ברמת סיכון שנוכל באמת להחזיק גם כשהמסכים אדומים.
המטרה היא כנראה לא לאהוב את הימים הקשים והנפילות בשווקים, אבל אולי כן להבין שזה חלק מהמוצר שקנינו. הבדיקה כאן מראה שמי שרוצה את התשואה ארוכת הטווח של שוק המניות צריך להיות מסוגל להישאר בפנים גם בתקופות שבהן היא נראית רחוקה.
